חיפוש


יום רביעי, 26 יוני2019
בגדהושא
27282930310102
03040506070809
10111213141516
17181920212223
24252627282930

אברהמי מוניה 1928-2014

שם משפחה אברהמי 
שם פרטי מוניה 
תאריך לידה 2.2.1928 י"א שבט תרפ"ח 
תאריך פטירה 10.11.2014 י"ז חשון תשע"ה 
אבא, איך אפשר להיפרד ממך? 

אתה, שהיית סקרן לכל אדם. שתמיד עניין אותך לפגוש אנשים ולדבר איתם.

אתה, שברגעים הכי קשים תמיד ידעת בעזרת ההומור שלך לשבור את הקרח. תמיד היית עסוק בחיפוש אחר הדבר
הבא שתוכל לעשות ולתרום.

היית שותף עם עוד רבים להקמת הנס הזה של מדינה. כילד ירושלמי, בש"י ואחר כך בפלמ"ח, בשליחות לאמריקה
ובקיבוץ.

האמנת תמיד שהגשמה עצמית והאפשרות לעסוק ולתרום, בין אם בקולנוע ובתיאטרון, בשילוב עם תורנות
קיבוצית, או כמזכיר, מנהל בית- ספר, אולפן ועוד. רק מחזקים ומעשירים, את הקיבוץ וחברו.
בעבודה על הטרילוגיה של השואה ואחר כך בלוחמי, ראית שליחות אמיתית. אך לכל אורך הדרך המשפחה תמיד
הייתה בראש סדר העדיפויות שלך.

ואיך אפשר לשכוח את החוכמה שלך, שעוד לפני האינטרנט היית בקיא בכל נושא.

והבית, הבית הפתוח שלך ושל אימא שהביא לקשר מיוחד עם הנכדות והנכדים שהיית גאה בהם כל כך ושנושא
בתוכו שלל זכרונות נעימים. וכמה ששמחת בנינות החדשות.

אחרי שאימא נפטרה, זכינו לעוד 4 שנים אתך. ואני כבר מתגעגע מאוד.

שי
---------------------------------------------------

יש ובהתעטף

יש ובהתעטף הנפש
בערוב היום,
לגווע אט נפשי תחפוץ
חזי יחדל מנשים,
עיני עוד לא תראה עולם שפל,
אוזני עוד לא תבחין
בגוף נופל.
ולבי, מכה דואבת,
יחדל מכאוב
כמה לנעלם רחוק,
לטוב.

אבא כתב אה השיר הזה בפנקס אדום קטן ב 12 למאי 2441 והוא עלם צעיר בן 21. שנה מאוחר יותר, הוא הוסיף
בעפרון ״ דורש תיקון״.
קשה שלא להתפעל, להתפלא, לתהות על מילותיו של השיר הקטן והיפה הזה - שלך אבא יקר - שסיפר כמעט שמונים
שנה לפני, את יום מותך.
אכן בערוב היום, בהתעטף נפשך, חזך חדל מנשום ונפשך- גוועה לה אט.
ולבך שכה כמה למנוחה אחרונה עם האשה שלך זו שבפרץ רומנטי כינת ״פרח האש שלי״ כשם ספרו של חיים גורי ידידך, חדל אף הוא מכאוב . דמותך - לא של השנים האחרונות , אלא זו הכמעט נפילית , המותגית, ככינוי שנתן בך אמש אחד ממנחמי -דמותך זו שבה ועולה בפני. ואני תוהה מהו הסוד, מהי הליבה, מהו אותו תמהיל ייחודי שעשה אותך ושבה את ליבם של 
רבים כל כך לאוהביך ולהוקירך: נדמה לי שהסקרנות האותנטית לגבי הזולת, שלעיתים אף גבלה ביצר מציצני-רכילאי שבבסיסה עמדה אהבת אדם, יחד עם החום, האנושיות, טוב הלב והחכמה הרבה שלך - הם אולי שהביאו בני משפחה בכל הגילים, דודנים קרובים ורחוקים, בנים ובנות מאומצים, עמיתים לעבודה ולדרך לאהוב אותך ולהוקירך! ובד בבד עם אלה, צבע חוש ההומור הנהדר שלך, עיתים ציני, עיתים גס ובוטה ועיתים דק מדק שיסודו - כך נדמה לי - לא רק בחוכמה רבה ויכולת התבוננות הדרושים לכל הומור, אלא באיזה עמידה מרוחקת קמעה, מתבוננת, ולא לגמרי מעורבת בחיים על מנעדם הרגשי. לשם כך היית צריך לה לאמא . אתה היית המונאמור שלה והיא האמור שלך - אבל תמיד עם איזה חיוך נבוך, מבוייש משהו, חף מסנטימנטליות מופגנת כאילו לה - מותר ולך - הגבר - לא. אולי לא פלא הוא שכשאיבדת את הסקרנות לעולם, לארץ, לקיבוץ לבני אדם אפילו לנו וכשזו באה עם אובדנה הנורא של אמא, שעמה ודרכה נחווה עולמך הרגשי - הלכת והתכנסת, הלכת ודעכת, עד שכבית.
אבל היום, בעת פרידה אני זוכרת אותך בחוכמתך, בנדיבותך, ביופי נפשך, באהבת הספר שלך, באהבת האוכל
ורוצה לזכור ולהזכיר - גם לדורות הצעירים את רום עשייתך: בש״י, ובפלמח, בקלטה חצרים; בשליחות התנועה בארה"ב, בהצטרפות לקיבוץ בעקבות חבריך מאז מוקו וג׳וני, בקליטת וחינוך של חברת גלים חברת הנוער -
הראשונה בקיבוץ, בניהול בית הספר במעגן מיכאל; בתפקידך כמנהל השיווק של פלסאון בתחילת דרכו - ואתה 
נזקק לקפץ על ארגזי הפלסטיק הראשונים כדי להדגים את אונו של המוצר; אח"כ כמזכיר הנוער העובד והלומד
עם נסיעתך המפורסמת למעבר מסך הברזל של ברית המועצות של אז, וביקור חשאי ומסוכן של קהילות יהודיות.
והקמתה של חברת שדות - חברת הסרטים של התנועה הקיבוצית עליה חלמת ואותה כוננת עם חברך חיים גורי 
ושעמה נמנים כמה מהסרטים היותר נבחרים על השואה והתקומה; ואחר ניהולו של תיאטרון חיפה עם נולה
ועודד, ומספר קדנציות כמזכיר הקיבוץ וניהול האולפן; ובשנים הרבות האחרונות יזמת ונתת יד וחלק בכינונו 
וניהולו של מוזיאון "יד לילד" - מוזיאון לזכרם של ילדי השואה שאותו כינית ״בית המדרש״ כי האמנת בחשיבותו 
של הלימוד על הימים הנוראים ההם יותר או לא פחות מ״בית המקדש״ שתפקידו להנציח ולקדש את הזיכרון. ובין לבין אתה כותב פזמונים ומאקמות ומנחה ערבי שבת וחג ואחראי להכנסתו של הלחם המטוגן המסורתי 
לתפריט שבת בקיבוץ כשם שפזמונך ״לשרשרת הדורות״ הופך לנכס צאן ברזל בסיומו של כל מחזור בוגרים .
המילה פרידה מורכבת מן השרש פ.ר.ד. מלשון נפרד, נבדל, ההפך מזוג ) זוג או פרד( יחד או לחוד. אותו לחוד, אותו
פרד אותה פרידה - שמעמידה אותנו מול הנפרדות שבקיום האנושי - היא אולי הקושי הגדול שעומד בבסיס
הפרידה. אבל זה גם כוחו של הזיכרון האנושי והגעגוע שכן כל עוד יחיה הזוכר, יחיה המתגעגע יחיה בלבו -
המגועגע .
אנו נפרדים ממך היום אב וסב יקר אך בליבנו זכרון וגעגוע עז.

ענת
----------------------------------------------------------------------
סבא

אני יושב מול המחשב והעצבות תופסת לי מעל הגבות. אני מרגיש אותה לוחצת, מחכה שאוותר לה ואתחיל
לבכות. ישבתי וקראתי את המכתבים שכתבתי לך שנה שעברה כשטיילתי במזרח. סיפרתי לך על דברים שאולי
לא תמיד הבנת כמה הם חשובים לי. קראתי אותם ופתאום הבנתי שרגעים כאלה לא יחזרו.
אני יושב וחושב מה אני יכול לכתוב לך. הספד זה משהו שמקראים להרבה אנשים אבל בא לי לדבר רק איתך.
לתאר לך איך אתה נתפס בעיני, אבל כל המילים מתגמדות. אתה כמו איזה עוגן, לא משנה איפה הייתי
המחשבות עליך תמיד החזירו אותי לפוקוס, הזכירו לי כמה בר מזל אני ונתנו לי סיבה לחייך. הבית בקיבוץ
שהקמת עם סבתא כמו איזה בית מבטחים שיהיה שם לנצח. שביל פסלים ודשא ועץ תאנה. פרגולה עם ערסל
וחול מהים. משקפות וכובעים לבריכה, ממתקים בארון וגלידות במקפיא. חבילות לצבא מלאות בכל טוב
וחשוב יותר, תמיד צירפת את מילותך השנונות שמעלות חיוך וגאווה בסבא הכי גבר בפלוגה. מור”קים על
הש"י ועל ירושלים, על חצרים ולוחמי הגטאות ותיאטרון חיפה ועוד כל כך הרבה.

אבל יותר מכל, השיחות.
ידעת לקרוא אותי כמו ספר פתוח. זה תמיד היה ממקום כל כך כנה ומבין כאילו אין תחום שלא הבנת בו.
שאלת את השאלות הנכונות והובלת אותי לספר בדיוק את מה שהייתי צריך להגיד, רק בשביל שאני אשמע
את עצמי אומר את זה. גם בתור טיפש עשרה עקשן היית מצלצל ומתעדכן בכל מה שקורה. לא הסתפקת
בסבבה והכל בסדר, השיחות איתך היו מלאות הומור חד וקולע שדילג מעל גילאים והשאיר בי חותמים ממך.
החותמים האלה רבים משאמנה אותם. והנה אני מתחל לדמיין אותם בראשי והלחץ הזה מעל הגבות חוזר
ולוחץ כל כך חזק עד שאני מתחיל לבכות. אני לא זוכר מתי פעם אחרונה בכיתי ככה.
מאז שסבתא נפטרה נעלם גם בך משהו. היא הייתה כל כך הרבה בשבילך וגם בשבילנו שלדבר עליך מבלי
להזכיר אותה פשוט לא נתפס בעיני. כי אתם סבא וסבתא. שתי מילים שעבורי הם כבר מזמן מילה אחת.
וכשגרתי בקיבוץ והייתי מגיע לארוחה אני בעיקר הייתי מדבר ואתה בעיקר שואל. ועדיין הצלחת לקלוע עם
חוש ההומור הכל כך מיוחד שלך, אפילו אם לא באותה החדות וחדוות החיים שדבקה בך כל כך כשסבתא עוד
הייתה איתנו. והתעניינת ושאלת וחקרת, על איך בצבא ובעבודה ובלימודים ומתי כבר אני מביא את החברה.
יש עוד כל כך הרבה שאני רוצה להגיד לך, אבל עמוק בפנים אני מאמין שאתה כבר יודע.
אני מסיים סבא ורועדות לי הידיים. אני רוצה שתדע שהכי טוב לי בעולם וזה הכל בזכותך. ואני יודע כמה
השמחה שלי חשובה לך וזה רק נותן לי עוד סיבה לחייך.

יותם
---------------------------------------------------------------
סבא 
בלתי נתפס שאתה כבר לא כאן איתנו, ואולי הסיבה שזה עוד יותר בלתי נתפס היא שנפרדתי ממך לאט לאט
בשנים האחרונות, מאז שסבתא נפטרה. קשה שלא להתייחס ולא לזכור את השנים הללו אבל הן היו חלק
קטן מסך כל החיים המלאים שלך ואלו היו חיים מלאים בכל מובן המילה.
חיים של עשייה ויוזמה, ערכים, תרבות, חברות, אהבה גדולה ומשפחה גדולה.
כשעולה בדמיוני דמותך אתה חובש את הכובע המצחיק שלך ויוצא לאיטך מן החדר שחיוך שובב על פניך,
וסבתא מאיצה בך להזדרז.
אני רואה אותך יושב על יד השולחן בחדר עם המשקפיים הגדולות קורא את העיתון.
מתהלך לאיטך בשבילי הקיבוץ עוצר לפטפט עם כל בן אדם שלישי, אני זוכרת שכשהייתי קטנה התחושה
החזקה שהרגשתי היא כמה אנשים אהבו אותך ורצו בחברתך.
אני רואה אותך בחדר אוכל עובר בין כולם בשולחן עם שקיות אוסף אוכל לכלבות בטענה שזה עצמות אבל
בדרך מוסיף איזה חתיכת בשר.
סבא, מעבר לכאב באובדן שלי אותך כפרט, אני כואבת את האובדן של הדור שלך שהולך ונעלם. כי אתה
מסמל בשבילי את כל מה שטוב במדינת ישראל ואולי בגלל זה בימים אלה שהעתיד לא ברור הכאב והאובדן
הוא גדול עוד יותר.
אני כואבת את ההבנה שלא תפגוש את בן זוגי העתידי ולא תושיב אותו לשיחה/חקירה ארוכה שהיא הייתה
יכולה להיות חצופה אם לא הייתה באה ממך ועם ההומור והסקרנות וההתעניינות האמיתית שלך באנשים.
ולא תחייך אלי אחר כך במין חיוך כזה שאומר לא רע ברגע שהוא יצא מהחדר.
שלא אדע עוד כמעט בזמן אמת את כל מה שמתרחש אצל בני המשפחה כי אתה היית הרכלן המרכזי ודרכך
תמיד היינו מעודכנים.
שלא אראה עוד את המבט המעט מתפלא אבל מתפעל כשאני משתפת אותך באיזה הישג.
שלא אזכה עוד להנות מההומר שלך החוכמה, מהחדות, השנינות, הכריזמה.
אני כואבת שלא אראה עוד את תחושת הגאווה על פניך במשפחה, בשבט שיחד עם סבתא יצרתם וגידלתם.
הנחמה שלי ואני מניחה שהיא משותפת לכולנו היא שאתה סוף סוף עם סבתא, אני מדמיינת אתכם מחובקים
מסתכלים עלינו מלמעלה, בגאווה.
אוהבת ומתגעגעת.

יעל

--------------------------------------------------------------

Monia'le

 For the years that we were together, I learned so many things from you. You
were such a great man, father, grandfather and employer. I will never forget you and will
always treasure the memories we shared together. I know that you are happy with Sarka
now and I am also happy that you left us peacefully without so much sufferings and
.giving me neshikot before your last breath
To the ABRAHAMI family, thank you for everything and I will never ever forget you
.till the rest of my life....

Melanie

------------------------------------------

פרידה ממוניה 

בלי איזה בדיחה, קריצת עין, או אמירה חדה וארסית.
הנה היא מחכה לך שם בקצה הדרך.
ומרתקת של מדינת ישראל, ואתה - אפילו הצלחת לברוח מכאן בזמן. 
לאחרונה - עייפת מן החיים, איבדת ענין, וכמו שאומרת ענת "ישנת את עצמך לדעת", ועדיין -
היו רגעים של הנאה משיר יפה שקראנו יחד, וברגעים שחמדנו לצון,
והמשפחה היפה והאהובה שלך שהייתה לך כמרפא ללב. 
הייתה ביניכם אהבה גדולה.
שלום מוניה, שנים רבות כל כך חיינו יחד.
תמו המוניות מן הארץ.

מוקו קנטור
-----------------------------------------------------
אבהרמי אהברהמי יקר לי 

כשפגשתי בך בשבת האחרונה, ישבת בקלנועית ונקניקיה ארוכה בפיך, ואתה נהנה כפי שרק אתה יודע להנות.
תמיד אמרת:
אני לא רוצה למות,
עם עלה חסה בפה,
אני רוצה למות עם סטייק!!
ידעת להנות מכל מנעמי החיים כולם.
מן הקל, ואל הכבד.
מחומר ורוחו, והכל מלווה בהומור הנהדר והחד שלך.
מלאת תפקידים רבים, מורה לחברת הנוער "גלים" שליחות מטעם התנועה עם שרקי לארה"ב, הדרכה בנוער
העובד, עשיית סרטים, ניהול אומנותי בתאטרון חיפה, מזכיר פנים, בלוחמי הגטאות, ובבית הובלת דיונים
בענייני חברה.
בפורים - היית מסמר הערב לצחוקים! 
אני לא זוכרת שהסתכסכת אי פעם עם מישהו, כל מי שעבד אתך, הפך לידיד.
ידעת הליכות נועם, הרעפת חום סביבך.
אתה איש טוב לב, גם רציני, וגם מצחיק! חיית חיים מלאים ושלווים. מלאי מעש, ובלי לחצים. תמיד אפשר היה
לפנות אליך, לא מיהרת לשום מקום, הכל בנחת, ובמאור פנים.
היינו חבורה נהדרת, אהבנו להיפגש, לנהל שיחות, וצחוקים!
ואיך אהבת לבשל, כמעט שכחתי.
שרקי תכננה עבורך בלבד, מטבח, שהוא רק שלך, ושם בחשת, ואנחנו ליקקנו. ביתכם היה לכולנו בית חם,
ומזמין תמיד!
יכולנו לקרוא את שלום עליכם, ולהתפוצץ מצחוק עד דמעות! איזה כייף!!
בכלל כתבת פזמונים נהדרים לכל אירוע בקלות - כשרון!! 
אתה מלך הסבלנות!!
בטיול למרוקו , היית שר הכספים של שרקה, שיה ואפרת. עמדת על המקח, עם כל הסוחרים, בשוק, שמנת את
ידיו של עובדי המכס בדולרים, תוך כדי לחיצת יד, הם היו מושחלים כבדרך אגב, ואנחנו על כל המטלטלים,
עוברות מבלי שיבדקו אותנו.
שרקה אמרה לך כל משך הטיול: מוניה צילמת?? מוניה שילמת??
והיא קונה ואומרת: שים בתרמיל (שהיה על גבה) כשכולו כבר מלא קרמיקה, שטיחים והכל טוב!!
ואברהמי מצלם ומשלם!!
בלי רוגז,
בלי כעס,
משלם, ומצלם!!
כזה היית מוניה,
יהיה זכרך ברוך.

אפרת בירן 
-------------------------------------------
*  
״את מה שמישהו הספיק - לא יוכל להשיב לאחור״ (ויסלבה שימבורסקה).

ואתה הספקת הרבה והשארת כל כך הרבה אחריך.
שנים רבות עבדת בבית לוחמי הגטאות מהן כעשור כיהנת כמנכ״ל בבית לוחמי הגטאות, ומעשיך רבים מספור.
בדרכך המיוחדת השרית אוירה חמה ואוהבת, וכך עם חוש הומור שנון, עקשנות,דבקות במטרה ועשייה מתמשכת
ללא לאות עמדת מאחורי מספר פרוייקטים אלמותיים:
*דחפת את הפקת הטרילוגיה של סרטי ה״בית״ ״המכה ה 12 ״, ״פני המרד״ ו״הים האחרון״ בהובלתם של דוד -
ברגמן, ג׳קו ארליך וחיים גורי.
*ניהלת את פרוייקט הקמת יד לילד מא׳ עד ת׳. לשם כך הרמת אגודות ידידים בכל רחבי העולם קנדה, ארה״ב, -
בריטניה ועוד. בעזרתן גייסת משאבים רבים שיאפשרו את תהליך ההקמה. בתבונה רבה כינסת צוות מיוחד שבנה
את יד לילד שאין דומה לו בעולם כולו.
*עם בוא גלי העליה מרחבי ברית המועצות לשעבר, הבנת את הצורך בהקמת המחלקה הרוסית עם חברך
פנחס אגמון ז״ל, כדי לאסוף חומרים על שואת יהודי ברה״מ וכדי להנגיד את סיפור השואה לעולים דוברי
הרוסית.
*גם אותי קיבלת בחיבוק בהגיעי עם הרעיון להקמת המרכז לחינוך הומניסטי בבית לוחמי הגטאות. פתחת בפני
דלתות, סייעת בטוויית קשרים לתורמים שמסייעים לנו עד היום.
ואין דבר משמח יותר מלדעת שאת כל מעשיך, שלא יסולאו בפז, לא תוכל גם הפרידה ממך- ״להשיב לאחור״...!!!

רעיה קליסמן
מנהלת קשרי חוץ, מייסדת המרכז לחינוך הומניסטי
בית לוחמי הגטאות
----------------------------------------------------------
קשרי משפחה.

אשתו -------- אברהמי שרקה

 
סה"כ 3 נרות נשמה הודלקו
נר נשמה הודלק על ידי אלי שרפשטיין בתאריך  11/11/2014
קרבה: חבר
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 מוניה איש יקר, אדם בעל חוש הומור וטוב לב.
יהי זכרו ברוך
נר נשמה הודלק על ידי חיה כנעני בתאריך  11/11/2014
קרבה: חברה
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 אזכור את מוניה העליז והבקורתי, מלא בדיחות וגם את הציניות שלו. איש רב פעילות ועשייה
נר נשמה הודלק על ידי ERIC DAVIS בתאריך  11/11/2014
קרבה: FRIEND
מקום מגורים: MM
 MONIA WAS GOOD MAN AND ALWAYS A PLEASURE TO TALK TO
 
בניית אתרים