חיפוש


יום רביעי, 16 אוקטובר2019
בגדהושא
30010203040506
07080910111213
14151617181920
21222324252627
28293031010203

זינגר תמר 1929-2014

שם משפחה זינגר 
שם פרטי תמר 
תאריך לידה 15.2.1929 י"ז שבט תרפ"ב  
תאריך פטירה 21.3.2014 י"ט אדר ב' תשע"ד 

הספד

אימא

בכל כך הרבה מובנים השיר הזה מזכיר את מי שהינך...

אילונק'ה ווידר
ילדה קטנה
לבד...
גם אם צמה בהירה לא הייתה לך,
תמיד סיפרת על צמתך הכהה...
בהמשך, אחרי השחרור מאושוויץ
וההתקוממות באקסודוס,
כשכבר הגעת לארץ ישראל
אחרי נדודים כפליטה לא רצויה
ושינית את שמך לתמר
ועדיין נותרת...
ילדה קטנה
לבד ... האמת, אימא?
עד יום מותך נשארת אותה ילדה קטנה...
''תפילות הילדים שבוכים לאף אחד ה' שומר בתיבה מיוחדת''.

אימא
לפחות במותך הקשיב ה' לתפילתך
תמיד ביקשת למות בשנתך
ובאמת, אימא את נשימתך האחרונה לקחת
תוך כדי שינה מתוקה
ופנייך הראו שלווה גדולה
גדולה יותר משחווית בחייך...
...מאז גורשת מגן העדן...
אז היום, אימא ,
היום את חוזרת לשם... לגן העדן... 
לאבא שלי, לאבא ואימא שלך, לאחים ולאחיות שכבר אינם איתנו...
ובקשה אחת בהקשר הזה -
גם הפעם... תשמרי על גולדי...

אימא
מחזיקת דגל אושוויץ
שנים רבות נשאת את הדגל
דורות של ילדים גדלו בצל הסיפור שלך
על אושוויץ ואקסודוס
ואני אחריך, בדרכך....
ממשיכה לספר את הסיפור…


אימא,
אבא שלך היה חזן מוכר בטרנסילבניה,
וכל כך אהבת לספר על שירתו המופלאה ועל קולו המיוחד
ואפילו בתקופה האחרונה, בה הדמנציה כבר רמסה את רוב הזיכרונות והיכולות,
עדיין, כששמעת שירה חזנית הצטרפת אליה בקול העורב שלך...
לא וויתרת, זכרת והתרגשת.... ושרת ...
ואנחנו... התרגשנו לראותך במצב הזה...
ולכן, ביום ו' כשישבנו במרפסת שלך ובנינו את הטקס ללוויה שלך,
ראיתי זכות גדולה להשמיע כאן היום את ''אל מלא רחמים'' של החזן הראשי של גרמניה אסטרונגו נחמה,
ניצול 
אושוויץ בעצמו, שמושמע כדרך קבע בכל הטקסים הרשמיים באושוויץ,
ומוקדש לנספים שם.
ולכן ביקשתי שתפילה זו תפתח את ההלוויה שלך היום...

אימא
33 שנים עברו מאז נפרדת מאבא
ואנחנו לא היינו כאן איתך
היינו צעירות מידי...
אז היום זה היום להיפרד גם מאבא
שחי בעיקר בזיכרון, בדמיון... אבא שכל כך הרבה שנים אני חולמת את החיבוק שלו
ולא מעט שנים חיכיתי כבר לפגוש אותו שם...
למעלה...

אבא ואימא
לאמץ שתי בנות
ואחר כך ללדת עוד אחת...
זו קונסטלציה לא פשוטה , בלשון המעטה...

אבא
הלכת מהר מידי
מוקדם מידי
ובכל זאת, החיבוק שלך, החום, האהבה...
נטמנו כזרעים בתוכי
ועם השנים התחילו לצמוח ולגדול
ואני גדלתי והתפתחתי איתם, בעזרתם...

אימא
במשך שנים הרגשתי שאין לי בית, בחדרי, במיטתי ...
ולא הייתה בי מנוחה ...
והיום אימא
היום אני זקופה וחזקה כמוך ובזכותך
אך לא, לא בכל מצב...

אימא
פעם, בשיחה של רגע אמרת לי משפט מכונן ,
משפט שהשפיע על כל הלך החיים שלי מאז...
אמרת לי
''לאנשים מאמינים יותר קל לחיות את החיים האלה ..''
ואני, למרות גילי הצעיר, הבנתי שזהו משפט מפתח
ומאז אני בדרכים...
מחפשת במה, במי ואיך להאמין...
מחפשת להיות חזקה וזקופה
חזקה מבפנים
חזקה מתוך עוצמה ואהבה…
מחפשת להיות מפויסת
הזקיפות מגיעה מעצמה...

אימא, אילו יכולתי, הייתי רוצה להודות לך עכשיו ...

אילת הילובני
--------------------------------------

אמא

אני מאוד גאה בך, מעריצה ומעריכה אותך,

שהראית לכולם כמה כוח רצון מדהים היה לך,

עד כמה אפשר לחזק ולהמשיך להיות מחוזק במקום בו אפשר לוותר ולהרים ידיים.

למרות שלא תמיד היה לי קל לבוא ולדבר איתך עדיין היו המקומות שהרגשתי פתוחה איתך.

כשהעזתי, שמחתי מאוד, כי הרגשתי שתתמכי בי ושאוכל לצחוק איתך.

לימדת אותי הרבה דברים שעשו אותי מי שאני

מה שלימדת אותי עזר לי, אלו היו משפטים כמו:

"בכל דבר כואב, פוגע ומעצבן יש איזה נקודת אור קטנה ואם נמצא אותה זה יקל".

או כמו  "צריך לקחת דברים בקלות תמיד יש יותר גרוע".

את זה אני מעבירה לילדיי.

נוחי על משכבך בשלום.

דינה זינגר דה-האס
-----------------------------

לסבתא

קוראים לי מאי ואני הנכדה הבכורה של תמר, הבת של דינה ודניאל.

יש לי קשר מיוחד עם סבתא ואני רוצה לספר לכם על הזכרונות שלי ממנה.

מאז שנולדתי בהולנד, משפחתי נסעה כל שנה בקיץ לבקר את סבתא והמשפחה בקיבוץ. לכן אני מרגישה קצת שייכת לפה. זכור לי כשהייתי בת שנתיים ולמדתי לרכב על אופניים בהולנד, כשבאתי לביקור ראיתי שסבתא קנתה לי אופניים ורודות על מנת שאוכל לרכב גם כאן. אז הבנתי שהיא חשבה עלי כל הזמן והיה חשוב לה לשמח אותי.

סבתא גם באה לבקר הרבה בהולנד. יש לי הרבה זיכרונות מהביקורים שלה.

תמיד התגאיתי בסבתא שלי שידעה כל כך הרבה שפות. לאן שלא הלכנו, היא יכלה לדבר עם אנשים, כל פעם בשפה אחרת.

אנחנו בהולנד שומרים שבת והולכים לבית הכנסת. זה שימח את סבתא מאד. היא היתה מספרת על אבא שלה שהיה חזן בכפר בו היא גדלה, בטרנסילבניה. כשהייתי בת עשר, הרצאתי פעם מול הכיתה בנושא השואה. סבתה הצטרפה אלי וסיפרה לתלמידים על החוויות שלה.

היא לא רק היתה לי סבתא נהדרת, היא גם היתה גיבורה ומקור השראה. תמיד רציתי שהיא תתגאה בי וזה השפיע על הבחירות שלי.

הצטרפתי בהולנד לתנועת-נוער "הבונים-דרור". שם למדתי הרבה על תולדות העם היהודי והגולה. זה הוסיף חיבור לסבתא כשהבנתי ששתינו גדלנו כיהודיות באירופה. 

אחרי המלחמה סבתא שלי עלתה ארצה על האנייה "אקסודוס" ופה היא עזרה בהקמת המדינה.

מה שנגע לליבי, שאחרי כל מה שהיא עברה, היא התעקשה  להוסיף את חלקה במאמץ הלאומי.

אני שגרה באירופה, מודעת לחשיבות שיש מקום בו יהודים יכולים להרגיש בבית, ואני גאה בסבתא שלי שהיא לקחה חלק בבנייתו. כשחגגתי בת מצוה הסתבר שחסר לי שם יהודי. רציתי לתת כבוד לסבתא ובחרתי את שמה. מאז שמי המלא "מאי תמרה דה האס".

בפרשת השבוע של השבוע שעבר, פרשת שמיני, מסופר בהרחבה על פתיחת המשכן ביום השמיני. המשמעות של זה היתה איסוף העם היהודי והכנסתו לבית המקדש החדש. כשסבתא הקימה בית בקיבוץ עם סבא אליהו, הם החליטו לאסוף את אימי לחיקם ולתת לה בית. בעיני המצווה הזאת שהם אז עשו לאימי, מתחברת לפרשת השבוע. וכסגירת מעגל, אמא באה לבקר בשבוע הזה ונפרדה מסבתא.

בשיחות טלפון בינינו, תמיד סיפרתי לסבתא שאני מתגעגעת אליה, שאני אוהבת אותה ושהיא סבתא נהדרת. תמיד היא הייתה שואלת אותי: האם יש לך כבר חבר ואיך הולך בלימודים? כשעניתי לה שאין לי חבר, היא היתה אומרת: "טוב מאד, יש לך עוד זמן לזה. חשוב שתשקיעי בלימודים ותהפכי לאישה עצמאית". את זה אני תמיד זוכרת, ואני עושה מאמצים עבורי ועבורה להשקיע בלימודים. זה גם מתחבר למה שלימדו אותי ב"הבונים-דרור": הגשמה עצמית. דרכי להגשמה היא באיסוף ידע.
בזה גם התחברתי לסבתא, ברצון לקרוא ספרים ולאסוף ידע.

הסבתא שאני הכרתי כאישה חזקה, חמה  וחכמה, איננה עוד.

סבתא,
ביום חמישי בערב התחבקנו והתנשקנו איתך וסיפרנו לך שאנחנו אוהבים אותך. זה עשה לנו טוב 
וכנראה גם לך.
עכשיו נותר לי להעיף מדי פעם מבט לשמים ולשלוח לך מחשבות של אהבה.

מאי תמרה דה האס

--------------------------------------------

תמר

הבוקר כשהסעתי מישהו לקופת חולים "דגני" היה ערפל, מזג אויר משונה, אבל ראיתי גם את השדות מכוסים בפרחי 
האביב 

ונזכרתי בך. את כל כך אהבת את העונה הזו, וכל כך מתאים שאנחנו נפגשים היום כדי ללוות אותך בדרכך האחרונה
כשהכול פורח מסביב.

מהרגע הראשון לפני יותר מ-40 שנה חשתי שהיה בינינו חיבור מיוחד, אולי בגלל שגדלתי במשפחה שעברה את המלחמה ההיא באירופה והרגשת שאני מבינה את מה שעבר עלייך בילדותך. בשנים ההן עוד היה קשה לדבר על זה עם ישראלים.

הגעתי לאולפן במעגן מיכאל וכמקובל אז, כל אולפניסט אומץ על ידי משפחה בקיבוץ. אליהו ותמר זינגר ובתם הקטנה דינה
(שטרם מלאו לה 4 שנים) קיבלו אותי בחום. כעבור חודש התרחבה המשפחה עם עוד תינוקת שקראתם 
לה צופית.

הרגשתי ישר מחוברת ושמחתי להכיר את חיי הקיבוץ דרככם. אליהו היה משוחח איתי שעות ארוכות על כל נושא בעולם,
הוא היה אדם ידען ואהב לחלוק את הידע שלו. את היית יותר עסוקה עם הילדים, אבל הרגשתי גם איתך 
קשר.
לדינה הקטנה היה קשה לחלוק את הוריה עם עוד מישהו בשעות הספורות שהיא בילתה בחדר ההורים, בין 
השעות ארבע לשבע.
היא הייתה הבת הבכורה להורים שראו בה את כל עולמם אחרי שחיכו שנים רבות לילד, אבל 
כשחזרתי פעם מטיול של כמה ימים
דינה רצה וקפצה לזרועותיי. אני זוכרת את זה בגלל שאת, תמר, אמרת לי אז: 
"את רואה עכשיו שהיא אוהבת אותך?"
היום יש לי נכדה בדיוק בגיל שדינה היתה אז, והיא לא ממהרת להתחבר 
לאנשים, גם היא הבכורה בבית.

כעבור שנה חזרתי להולנד, אבל כשהחלטתי אחרי זמן מה לעלות ארצה ולחיות את חיי עם פנצ'ו בקיבוץ, שמחנו כולנו
לחדש את הקשר.

תלמה נולדה בתקופה בה הייתי בהולנד, אבל פנצ'ו זוכר שהוא הסיע אותך תמר עם הבטן הגדולה מהמדגריה שם
עבדת, לבית שלך בג'יפ של המדגה (בו הוא עבד), והנסיעה הזאת אולי זירזה את הלידה כי באותו יום ילדת את תלמה.

במלחמת יום כיפור, כשאליהו התגייס והיית לבדך, הערצתי אותך ואת יכולת ההתארגנות שלך עם הבנות כולל אפיית
עוגות והבית תמיד מצוחצח. אני הייתי לך לעזר ב"השכבות", כי צריך היה להשכיב כל ילדה בבית ילדים אחר.
אחרי מלחמת יום כיפור המשכתי את לימודיי באוניברסיטת תל אביב ואתם סידרתם לי מגורים אצל מרים, אמו של
אליהו. מרים ואני הסתדרנו מצוין ודרכה הכרתי גם את האח יואל ומשפחתו.
 
בחופשים הייתי במעגן מיכאל, וכך קרה שביום העצוב הזה בספטמבר 1976, ערב ראש השנה, קראו לי כשהיה צורך
למסור לך את ההודעה הקשה שאליהו נפטר, בדיוק ביום שהוא היה אמור לחזור הביתה מבית החולים אחרי התקף
הלב. הייתי לידך כשהודיעו לך ואחר כך בשבעה. לאחר מכן נאלצתי לעזוב אותך לתקופה, כי הוריי בהולנד חלו.

אחרי שהתאלמנת והורי נפטרו בהולנד, השכול יצר בינינו חיבור חזק יותר. זכור לי שנסענו, את ואני, ביחד עם שלוש
בנותייך לחופש בתל אביב, לדירתה של סבתה מרים ובילינו ביחד בעיר הגדולה.

...ואז נולדה בתי הבכורה, עידית, וכמובן שאת הפכת להיות הסבתא שלה.

סבתא בהא הידיעה. לידתה של עידית הייתה קרן אור לכולנו, אחרי האובדן. לי ולפנצ'ו אבל גם לך ולבנותייך,
כך
נדמה לי, ויחד נהנינו מהתפתחות החיים החדשים וזה גם חיזק את החיבור בינינו.

כך המשיכו החיים ונולדו לי עוד ילדים, כולם נכדים של "סבתא תמר", ושנים רבות כל סוף שבוע וכל ערב חג היינו
כמשפחה מאוחדת. זכור לי אמרה שלך: "מה חשוב הגנטיקה, אנחנו משפחה!" כך גם נפגשנו עם האחיות שלך.
לא 
תמיד ראינו עין בעין כל דבר והיו תקופות שהתרחקנו זו מזו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות, וידענו כל פעם
להשלים ולהמשיך הלאה.

גם הבנות שלך התחברו לילדיי, ולדעתי שני הצדדים הרוויחו מהקשרים.

וכך עבר הזמן ובנותייך התבגרו ופרשו כנפיים. גם ילדיי גדלו.

את ואני המשכנו במפגשים, ולעתים שפכנו את הלב על ילדינו. אין מה לעשות, לא הכל דבש בגידול ילדים ובוודאי לא
במפגש עם ילדים בוגרים. ידענו צער אבל תמכנו זו בזו.

את כבר הרבה שנים חולה, ועצוב היה לי לראות איך מצבך הולך ומידרדר.

אוהבת אותך תמר ומקל עלי לדעת שהסבל שלך הסתיים.

נינה גלעד
----------------------------------------------------------------

זכרונות מתמר

אינני זוכרת כיצד נפגשו, אבל אני זוכרת שיום אחד הופיע אליהו עם נערה יפה, אלגנטית, ומדברת במבטא הונגרי כבד
אותו לא איבדה עד סוף ימיה. משכילה, דוברת שפות רבות ואוהבת מוסיקה קלאסית. בוודאי לא היה 
לה קל להשתלב בחיי הקיבוץ,
אבל על הכול האפילה האהבה הגדולה שהייתה ביניהם.

תמר עבדה בבישול, זכור 
לטוב מתכון ה"קניידלך" שלה, אשר אז היו עוד מכינים אותם ידנית, לכל ליל סדר!,
היתה מטפלת באחת מכיתות 
בית הספר, וגם עבדה במדגריה, במיון אפרוחים. אבל לי אישית היא זכורה בעיקר מטיולים משותפים. אליהו עבד ב"אמבר", עם יהושע, והיו ביניהם קשרי ידידות מבוססים על מורשת תרבותית של "ייקים" והרבה הרבה הומור....

אליהו פרש את חסותו גם על בננו יוחאי, שלימים גמל לזכרו בסיפור, בשם "חומוסי הראשון" (עיין ערך 
בין כרמל וים ע' 236) .
אליהו התגלה כבעל פוטנציאל ליחסים עם ילדים, זמן רב לפני שהיו לו בנות משלו!

כאשר 
בשנת 1962 קיבלנו פתק מהמזכיר שהגיע תורנו לנסוע לטיול בחו"ל, (כן,כן, היה דבר כזה!), היו תמר ואליהו,
ומשפחת כנעני השותפים, ויצאנו יחדיו לאירופה. במסגרת אינטימית זו ראינו את היחס של אליהו לתמר. כיצד
דאג לה, עזר לה להתגבר על חרדות וקשיים, ואיך הם נהנו ביחד. חיי המשפחה שלהם היו מצויינים, וחבל שאליהו
לא זכה לראות את הבנות בבגרותן ובבניית משפחותיהן.

מאז מותו תמר הייתה עמוד התווך של המשפחה ויצרה בית חם שבו ביטאה את כישוריה באימהות ובטיפוח הבית.
את חיי בנותיה ונכדיה, ליוותה מרחוק 
ועליהם הייתה גאוותה.
קשרים אלה, שנמשכו עד לסוף ימיה, ייזכרו לעד.

יהודית איילון
-------------------------------------------------------

תמר יקרה

לפני שבע שנים, סיימת את עבודתך בפלסאון ובאת למועדון הורים, צלולה, חריפה עם חוש הומור ודוברת שש שפות. מדי פעם היית מחליפה דברים בצרפתית עם בוריס ז"ל.

על השנים הקשות לא דיברת, העדפת לשוחח על הבנות והנכדים ומדי פעם על אליהו בגעגועים.

אהבת מאד מוזיקה קלסית ונסעת לשמוע קונצרטים בתל-אביב. השתתפת בהרצאות  ובטיולים בארץ ובחו"ל.

אבל הזיכרון בגד בך, התחלת לשכוח ולקית בדמנציה. נזקקת למטפלת שתגור איתך, ואני התבקשתי להיות איש הקשר. ראיתי בכך זכות גדולה, הערכתי אותך על אומץ לבך, על יכולתך לשרוד את התופת ולצמוח לחיים משמעותיים.  
המטפלת הראשונה שקיבלת הייתה רמה מנפאל, היא היתה איתך חמש שנים באהבה ומסירות והפכה לחלק מהמשפחה. לפני חמישה חודשים, רמה חזרה לנפאל וסאלין מהודו נבחרה מבין מספר מטפלות בזכות בגרותה ונסיונה, שכן מצבך כבר לא היה טוב ובריאותך התרופפה. סאלין דאגה במסירות רבה לכל צרכיך והיתה לצידך, כל הזמן, גם בלילה בין חמישי לשישי בו פסקה נשימתך בשנתך, במיטתך בבית שכל כך אהבת.

אני רוצה להודות לד"ר יואב, ולצוות האחיות, לד"ר גדי וצוות מרפאת שיניים על הטיפול המסור והדאגה בשנים האחרונות שלא היו קלות. למערכת הגיל השלישי, לליאת ומיכל העו"סיות שליוו אותנו ותמכו מאד.
ותודה מיוחדת למיכל שדה שנענתה לכל טלפון דחוף ממני ומיד באה לעזור.

אשרינו  שאנו מכבדים את זקנינו.

אורה גיל

 

 

 

 


 

 


 

 

 

סה"כ 4 נרות נשמה הודלקו
נר נשמה הודלק על ידי רינת רצהבי פלג בתאריך  12/02/2017
 תמר היקרה
אלו חיים עברת לא פשוטים אך הנשמה שלך נשארה כה נקייה וטובה כשרצו להפריד משפחה את היית מוכנה לאמץ את כולם ובלבד שנשאר יחד, אישה חזקה וטובת לב
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים
תודה
נר נשמה הודלק על ידי נעמה כ' בתאריך  26/03/2014
 תמר היתה מטפלת שלי כשעברנו לבית הספר. ומאז פינה חמה לה בלבי.
עוד מכיתה ב' היא שימשה עבורי מופת להתמודדות עם קשיים, שחייה הלא קלים זימנו לה רבים מהם.
מקווה שמצאת שלווה. נוחי בשלום על משכבך.
תנחומים לבנות ולנכדים.
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  23/03/2014
 לכל המשפחה אתכם באבלכם. תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים.
נר נשמה הודלק על ידי מריון שמי בתאריך  23/03/2014
קרבה: ידידה
מקום מגורים: קיבוץ מעגן מיכאל
 תמר, נשמה עמיצה, למדתי פעם ממך כלל שמלווא אותי תמיד: כוח הרצון הוא טהור. זה לא סתם מילים.
 
בניית אתרים