חיפוש


יום ראשון, 17 נובמבר2019
בגדהושא
28293031010203
04050607080910
11121314151617
18192021222324
25262728293001

גובר שי 1968-1983

שם משפחה גובר 
שם פרטי שי 
תאריך לידה 25.8.1968 א` אלול תשכ"ח 
תאריך פטירה 20.3.1983 ו` ניסן תשמ"ג 
שם האב צבי 
שם האם גלילה 
שמות האחים איתי ואברמל`ה 
מקום קבורה מעגן מיכאל 

קורות חייו

קשה "לסכם" חייו של אדם בוגר, על אחת כמה וכמה של נער שחייו נקטעו לפתע בהיותו בן 14 שנים.
שי נולד בחולון ב- 25.8.1968, כשהיה בן 10 חודשים עברה המשפחה למעגן-מיכאל.
שי השתלב בפעוטון בטיפולה של זהבה לרך, שהייתה המטפלת לקלוט ילד שבא מחיק המשפחה לבית ילדים: סבלנית, מבינה, מתחשבת ומקצועית.
שי היה תינוק יפהפה, עם חיוך משגע, פעיל ושמח, הסתגל לחיי הפעוטון, נהנה בו והתפתח יפה. בגיל צעיר מהרגיל, עבר לגן ועבר קשיי הסתגלות, אך היה ילד גן מלא שמחת חיים, מיוחד, אהוב וחברותי.
בבית הספר, לא היו הלימודים הפורמליים בראש מעייניו. היה מוכן תמיד לטייל והתמצא יפה בצומח והחי. אהב את החברותא ותעלוליו בתוכה יצא שמם למרחוק (חלק מתעלוליו נשמרו בסוד, ורק לאחר מותו סופרו ע"י חבריו). שי עסוק תמיד:
בבניית טיסנים והטסתם, בפירוק ותיקון של מכשירי חשמל ותקלות חשמליות, בטיולים ובתעלולים. אבל יותר מכל אהב להתפנק והיה כיף לפנק אותו. במיוחד אהב לבלות עם שני אחיו הגדולים, איתי ואברמל'ה: לטייל, להשתולל, לשוחח, לבנות ולהתווכח. שי היה נער יפה; לא העליב, רחש כבוד למבוגר והיה רגיש לאחר, היה מוכן לעזור ובמיוחד אהב להרגיש כמבוגר.
ב- 19.3.1983 יצאה כיתת "דרור", עם מדריך, בשתי סירות לשייט לנמל הקישון. בדרך מהקישון למעגן-מיכאל הים סער, תקלה רדפה תקלה, עד להכרח לרדת לחוף, מול מעגן-מיכאל, בים גבוה. שתי סירות התהפכו - שי אבד בים, והחיפושים אחריו היו קדחתניים ומייאשים.
לאחר שבועיים נמצאה גופתו ליד חוף נתניה, והוא הובא לקבורה בביתו מעגן-מיכאל.
שי היפה והאהוב שלנו, הרחיק אל שלו ומי יתן ורק יופי ואהבה יהיו בו וסביבו.

מתוך דברים שנכתבו על שי מאז נספה:
"היו לו עיניים עם אור ותמיד היו שמחות ומאירות. שי, ילד עם חן, ילד שמח" - שרון פורטוגלי.
"שי היה ילד שופע מרץ ושמחת נעורים. הוא היה הבוגר בינינו ואין מה להגיד שזה היה ניכר גם בנפשו. תמיד ראיתי אותו כאדם חייכן ורגיש כשהחיוך על פניו הוא נצחי ותמידי" - שרית שיזף.
"בשיחות עיתונות הוא לא נהג להשתתף הרבה, אבל כשהרים את היד תמיד אמר משהו נבון, זה לא היה סתם על מנת להגיד משהו".
"שי היה ילד רגיש מאד והיה לו ראש טוב, בחשבון הוא ידע לראות את הדברים שלא הרבה ידעו לראות" - נורית בנתור, מורה.

"איך אפשר להציל נער מן השכחה, להפוך
את הזיכרון לכוכב בוקר, או ענן בודד, לתת
למעיין הדמעות לזרום ולזרום, לאסוף את
המילים הנכונות, ולשיר לו שיר שלא יגמר
לחפש בתמונות שהשאיר את ניצני היופי
שאין משלו על עפר.
לאסוף בשארית הכוחות שלנו את אהבתנו
הפצועה, המובסת, ולגונן על הנער שלא יאבד."
(מתוך "איך אפשר" / נתן יונתן)

צבי, גלילה, איתי ואברמל'ה.
.
יהי זכרו ברוך.
 
--------------------------------------------------------------------------------

לשייקה שלנו 

אלהים חסר לב שכמוך
האם הפסיכולוגיה
האם המתמטיקה
האם הטבע
והחקים
שבראת
חזקים מהאהבה
שבראנו אנחנו?

רון אדלר

***************

לשייקה שלי

כשנהרגת, חשבתי שנגמר הכל, סופי ומוחלט.
אך המציאות בזרימתה שונה ילדי - אפילו היא קשה.
נכון שהמגע והמישוש הם מושא לגעגועים, הראיה והריח גם הם, ואני יודעת שזה כבר לא יהיה (אולי בחלום).
אני יודעת שלא תקפוץ שלוש מדרגות במכה אחת,
שלא תצחק בקול גדול
וגם לכעוס חזק לא תוכל.
אבל אני יודעת שחיית כקרן אור והיא נספגה בתוכי
ונוכחותה חזקה, מתמידה ומדהימה בעוצמתה.
לא נוצרת בכדי לחיות במנוחה ולראות-לחוש דרך מישהו.
החיות שבך, היצר לפעול ולהינות ולספוג היו חזקים וחיוניים.
וכולי התקוממות נגד העוול שנעשה לך על לא עוול בכפך.
רציתי באלבום זה מאוד - כרע במיעוטו.
רציתי שיהיה יפה כמוך ילדי,
ותבטא ולו במשהו אותך שייקה שלי.

--------------------------------------------------------------------------------
 
מתוך "הנסיך הקטן"

נוף זה הוא בעיני הנוף היפה ביותר וגם העצוב ביותר בעולם כלו.
זהו אותו נוף המתואר בעמוד הקודם, אולם צירתיו שנית למען תתבוננו בו כראוי, כי במקום הזה הופיע הנסיך הקטן על פני הארץ, ומכאן נעלם.
הסתכלו בנוף זה יפה יפה למען תכירוהו בנקל אם תצאו באחד הימים למסע על פני מדברות אפריקה.
אם תזדמנו במקום הזה, אנא, אל תחפזו להמשיך בדרככם: המתינו נא שעה קלה תחת אותו כוכב!
והיה אם יופיע לפניכם ילד, שפניו שוחקות ושערו זהב, והוא אינו עונה על שאלות, וידעתם נכונה מיהו אותו ילד פלאי.
ואז עשו נא חסד עמדי למען יפוג צערי ורווח לי: כתבו לי מיד כי הנסיך הקטן חזר אלינו... 

--------------------------------------------------------------------------------
 
עד כאן /יוסי אסף

הרשות בידך נתונה
להולידו
בידך היא
לקרוא בשמו
לנשקו
בידך היא
למד גובהו
הרשות בידך נתונה
לחייך לחקירותיו
לכאב מעידותיו
לפיס מחאותיו
לשתוק שבחיו
להתיסר בתהיותיו.
בידך היא
לראותו פורח אביבו
ללוותו מרחיק אל שלו.
ועוד הרשות לך נתונה
לשאת עמך את המרה בדומיות...
עד כאן אדם, עד כאן.
לא בידך היא
לא לך להשיב אור
ולו לפרח אחד, זה שלך,
שאדמתך הנשפכת
עוצמת עיניו,
עד כאן. 

--------------------------------------------------------------------------------
 
שייקה שלנו,

שי נולד באוגוסט 1968 בסוף הקיץ. כבר כשנולד היה תינוק יפהפה. עד גיל 10 חדשים הוא גדל בבית עם אבא אמא ואחיו הגדולים איתי ואברמל'ה.
הוא היה תינוק חמוד ונוח (פרט לאוכל שלא רצה כל כך לאכל, כמעט כמו אחיו איתי ואברמל'ה) .
הוא התפתח כרגיל ללא קשיים מיוחדים ישן טוב בלילות ושיחק יפה ביום, והיה תינוק סקרן, צחקן וחברותי.
כשהיה בן 10 חודשים עברה המשפחה למעגן מיכאל. כשהגענו הוא הוצב לפעוטון של זהבה לרך והיה הקטן מבין הילדים. את זהבה לא הכרנו אבל בדיעבד באם יכולנו לבחור, היינו בוחרים בה.
דבר ראשון, היא שמה הצידה את הכסא שולחן הגבוה שהבאנו איתנו והושיבה את שי עם כל הילדים ליד השולחן. אמא הסתכלה וחשבה אוי ואבוי הילד לא יאכל. שמה לו צלחת וכפית והגישה אוכל, הוא הסתכל סביב בסקרנות בעיניו הגדולות על הילדים האחרים והתחיל לאכל, מאותו היום נגמרו בעיות האכילה שלו. במיוחד אהב כדורי בשר עם מקרונים (כמו אחיו הבכור).
בגלל בעיות של ילדים אחרים בקבוצה שלו, עברו הילדים כאשר לשי טרם מלאו 3 שנים. הוא עבר לגן שבו היו ילדים בני 7-8. הקליטה שלו היתה לא קלה. היום אנחנו חושבים שהוא הלך לאיבוד בגן שהיה אז בתקופת מעבר.
לאחר כמה חודשים הוא נקלט ותמיד שיחק עם ילדים אחרים ובשמחה.
בגיל צעיר הוא התחיל לברוח מהגן בלילות. גרנו אז ליד פלסאון והוא היה רץ בחורף ובקיץ את כל הדרך הביתה. לא עלה אפילו על דעתנו שאפשר להציע שיישן בבית. קשה היום להבין את זה, אבל זה היה הקיבוץ של אז.
פעם בלילה חורפי הוא ברח וכשראה דמות מולו הוא רץ לתוך השיחים. משה השומר חשב שזה משהו חשוד, וצעק "מי זה?" אבל שי פחד עוד יותר וברח עוד יותר מהר. ברגע האחרון משה השומר זיהה שזה ילד קטן והבין שהוא בורח לאמא ואבא.
לכתה א' הוא עבר כשהיה בן 7. אנחנו לא זוכרים איך נקלט בכיתה ומי היתה המורה הראשונה שלו. הוא היה מאוד סקרן ותנועתי, הוא אהב את החברותא בכיתה ואת הטיולים הרבים שהיו עושים אז בביה"ס, ופחות את הלימודים בכיתה. הוא למד, אך יותר שיחק. כשגדל קצת הפכו משחקיו מאוחר יותר לתעלולים: טרקטורים, חלקי מכוניות, סכינים ועוד. על חלק מתעלוליו סיפרו לנו אחרי מותו, חלקם לא נדע לעולם.
הוא היה ילד חכם, טוב לב, סוער, יפה, מוכן תמיד לעזר, שמח ולפעמים כועס ותמיד בווליום גבוה.
בתחילה היינו מטיילים ברגל ובאופניים וכמובן לטרקטורים ולקטפות הכותנה בעונת הקטיף. שי אהב מאוד לעלות לקטפת ולעשות כמה סיבובים.
נהגי הטרקטורים כבר הכירו אותנו וכמעט תמיד הזמינו אותו לעשות סיבוב ולהסביר לו מה עושים.
כשכיתת דרור החלה לעבוד היה מובן ששייקה יעבוד בגידולי שדה.
אח"כ טיולים של כל הקיבוץ שבהם היה טייל קבוע. כשגדל עוד, התחיל לעסוק בהרכבת טיסנים ואוירונים.
התחיל באוירונים מפלסטיק וגמר בבננה עם מנוע ושלט וכל פעם אחרי שהטיסו אותו היה מה לתקן ולהרכיב מחדש.
היו גם אכזבות, כשלא הלך כמו שרצה ובקצב שרצה, אבל תמיד היה אפשר למתן את האכזבה בחיבוק ובכמה מילים טובות.
אבל הכי הוא אהב להיות עם אחיו הגדולים איתם היה מבלה כשרק הזמינו אותו.
בין חבריו לכיתה הוא היה הבוגר וכפי הנראה שהרגישו את זה בהתנהגות שלו. הוא היה ילד מפשר, עוזר, מקשיב בקיצור ילד חמוד ומאוד יפה בגוף ובנשמה.

כשקרה האסון הנורא היה מאוד קשה לקבל שילד כזה מלא אור ושמחה יכול ללכת לעולמו. אבל עם חלוף השנים מאוד מתגעגעים אליו, חושבים איך יכול היה להיות ולומדים לחיות עם הכאב ומתנחמים בהתפתחות ובגדילה של הבנים והנכדים האהובים שלנו.
כפי שאתם תמיד איתנו גם הוא תמיד בתוכנו ובחיוניות רבה, כילד היפה שלנו השמח וטוב הלב.

אמא ואבא
 

--------------------------------------------------------------------------------
 
לשי שלנו ליום הליכתך לעולמך - 26 שנים לטביעתך

20/3/2009
לשי שלנו,

למרות 26 השנים שעברו מהיום ההוא שנחטפת מאתנו ושינה את חיינו בחטף שהיכה בנו כבאיבכת סכין והשאיר את כויותיו בתוכנו לעולמים - רצינו רק להגיד לך שאנחנו אהבנו אותך תמיד למרות שאולי לא הצלחנו לשמור עליך באותו יום נמהר ומקולל.
האהבה היא בתוכנו תמיד, בת לוויה שמחה וגם כואבת מאוד, למרות שאנחנו לא יכולים לממשה.
אולי אתה שם מרגיש משהו ממנה ואנחנו מתפללים לכך.
מתפללים שתמשיך לצחוק שי את צחוקך המתגלגל.
תמשיך לחקור את סביבתך בתעלוליך שמח וטוב לב.
אנא אלי, שמור נא על ילדנו שעבר לממלכתך ותאפשר לנו לראותו לעיתים ... בחלום.

אמא ואבא

--------------------------------------------------------------------------------

קשרי משפחה 

בן דוד של מיכל גובר 
בן דוד של מרים אורי מרימל'ה
אחיין של  אריה אורי 
נכדה של  ברטה פרנקל
 

סה"כ 18 נרות נשמה הודלקו
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  19/09/2018
 מחבקת אתכם גלילה וצבי ואת כל משפת גובר היקרים. יהי זכרו ברוך.
נר נשמה הודלק על ידי צבי גובר בתאריך  21/03/2014
קרבה: אבא
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 31 שנים למותו של שי שלנו,
דברים למשפחה ולחלל
אף פעם לא כתבתי משהו לזכרו של שי,זה כאילו שאין לי מה להגיד.
שי שלנו היה ילד יפה. ילד פעיל פיזית, כנראה שובב אבל מאוד מאוד אהוב .
בתקופה של הלינה המשותפת הילדים כמעט היו מופקעים מרשות ההורים, ישנו בבתי ילדים אכלו בבית ילדים ומרבית הפעילויות נעשו בבית הילדים. הקשר עם הילדים היה מרוחק משהו.
לכתב דברים לזכרו של הבן שלך זה לא משהו מדרך הטבע, לכתב רגשות שלך ולהביא אותם לידי מילים מבחינתי קשה מאוד.
לאבד ילד באופן פתאומי, כל כך בלתי צפוי, לנסות להזכר בשי אחרי 31 שנים, הצער שילדך שלך נלקח ממך ללא שוב הוא דבר שאינו מגליד לעולם, צער וכאב שמעורבים בכעס.
הדבר הקשה ביותר - איך משלבים את הצער על כך ששי איננו, ששי בעצם כבר לעולם לא יהיה שותף בחיים היום-יומיים הבנאליים הפשוטים והפסדה שצריכים להעמיד עם הבוקר טוב, בוקר טוב מה שלומך , תודה הכל בסדר.....
כיצד משלבים צער, כאב וחוסר אונים עם חיי היום יום שיש בהם הרבה כאב משולב עם שמחה ויופי.

אבא צבי
נר נשמה הודלק על ידי גלילה גובר בתאריך  04/05/2012
קרבה: אמא
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 לשי שלי אהובי המתוק, כמה הרחקת, לאפ פנית, והעיקר איך אתה מרגיש. אילו רק ידעתי שאי שם יש לך את חייך -דייני. אנא תן לי סימן ביום או בלילה וארגע מעט. שמת לב, שעברת לאתר חדש ובו הרבה יותר אפשרויות ופנים. גם את המוסיקה שהתנגנה לה באלבום באתר הישן אנו מחזירים עתה ועוד הוספתי שיר חדש ויפה שחשבתי שתמתאים לך "קצר הוא כל כך האביב". ושןב תן סימן אפילו כוויה שאתה קולט אותי כמו שהייתך בתוכי. אהבה כואבת ודוויה אמא
נר נשמה הודלק על ידי אברהם גובר בתאריך  31/03/2012
קרבה: אח
 פעם ראשונה שפתחתי את האתר החדש שמאוד מוצא-חן בעיני, מכה וכואב ואני מתגעגע כמו משוגע והלוואי שכל מה שאני חושב על מה שקורה אחרי המוות לא נכון ויש חיים אחרי המוות והלוואי שניפגש יום אחד.
נר נשמה הודלק על ידי צבי גובר בתאריך  09/02/2012
קרבה: אבא
מקום מגורים: מעגן מיכאל
  געגועים לשי שלי. היום ראיתי את איתי ואברמלה הולכים על הכביש ליד הבית וחשבתי לעצמי כמה נחמד יכול היה להיות אילו גם אתה היית צועד לידם. גדול כמעט כמוהם ויפה כמו שהיית בצעירותך. מתגעגע אוהב ובוכה אבא
נר נשמה הודלק על ידי אורית בתאריך  20/03/2011
  איתכם - גלילה וצבי יקרים - הימים עוברים, חולפים להם. עוד שנה נחתמת. שיהייה בכם הכוח להמשיך ולקום בכל בוקר מחדש. אורית.
נר נשמה הודלק על ידי אורית מידה בתאריך  12/01/2011
קרבה: אשת קשר - מעגן מיכאל
 גלילה וצבי יקרים !!!! באתי אליכם הביתה - ולא ידעתי אל מה אני ניכנסת. זו היתה פגישה ראשונה למטרת היכרות. ואחרי כל הדיבורים , בסוף הפגישה - פרץ ביכייך גלילה, והעיד עלייך ועל מקומך ועל עיסוקייך בתיעוד העבר והשכחת כאבך בהווה, על גדולתך להתות שכם לכאבם של אחרים - ועל חוסר הרגישות והמקצועיות שלי... מאז פגישתנו, אני נושאת את כאבכם איתי ועתה - גם את אור פניו של שי שלכם. אין לי מילות ניחומים - אך אני רוצה, אם תרשו לי, להתקרב ולהיות עוד כתף שמשתתפת ונושאת בצערכם. סליחה - אם פגעתי מחבקת חזק חזק - אורית.
נר נשמה הודלק על ידי אמא בתאריך  24/08/2010
  דוויה וכואבת שי שלי הבן האובד. היכן אתה לאן נעלמת ? אני מחפשת אחריך בכל מקום ואין מענה. מסתכלת בתמונות ובוכה בוכה על האין שאיננו על הריק שהשארת על החוסר המכאיב והצורב. ערב יום הולדתך היום ואני מפנטזת איזה יום הולדת היינו חוגגים. כולם כאן - רק אתה בעל השמחה איננו. היום גיליתי שדניאל שנקרא גם שי גאה להקרה כך וכל פעם שואל שאלה נוספת עליך ועל מתן. עוד נשמה טהורה שאתה בליבה. אז יום הולדת שמח לך ילדי. נשיקות וחיבוק חזק, מאמא
נר נשמה הודלק על ידי אמא גלילה בתאריך  09/04/2010
  ליום השנה שחלף ילדי שלי, אהוב ליבי מתוק שלי - עוד שנה עברה והגעגועים לא פוסקים, המחשבות רצות, היכן אתה ומה קורה איתך. האביב פורח בכל עצמתו כפי שהיה כשטבעת והלכת לדרכך. הכאב חד כעצמת האביב ואני רוצה לחוש אותך בני, אתה כל כך חסר במשפחה. אז נשיקות חמות לך בני וחיבוק חזק מאמא.
נר נשמה הודלק על ידי אמא בתאריך  25/12/2009
 והכאב לא נגמר הי ילדי, ושוב תקפו אותי געגועים וכאב ואני מתחברת אליך. כשהדברים נאמרים זה כאילו שאתה קרוב יותר. היום כל כך יפה בחוץ: יום חורף אביבי. ישבתי בחוץ ונהניתי, ופתאום הרגשתי כאב חד וגעגועים עזים שטפו אותי. אני רואה אותך בתמונות ובכולן אתה מלא חן וחיוך שובבי על פניך וטוב ליבך ניכר בהן. אני כל כך מתגעגעת אליך ומעסיקה את מוחי ולשווא, מה היית עושה היום כאדם בוגר: נשוי, ואולי אב לילדים, אדם חרוץ וטוב לב, חכם בלב ובראש ובעיקר נאהב ואוהב את יקיריו וסביבתוץ אז צעיר בני אתה בטח מרגיש את אשר בליבי כי אהבה שכזאת לא נועדה שתתחיל אצלי ותשאר שם. חיבוק חזק ונשיקות לך בני, ונתראה, אמא
נר נשמה הודלק על ידי גלילה גובר בתאריך  30/07/2009
קרבה: אמא
מקום מגורים: מעגן מיכאל
  לא שוכחת בני שלי , צעיר בני מלוא הטנא חן ושמחת נעורים. ובאחת נפרדנו ממך אבל לא שכחנו, אני זוכרת אותך בכל רגע מחיי, אתה מוטמע בנפשי כחלק מעצמי. בעוד כמה ימים יבוא אברמלה אחיך האהוב לביקור עם אשתו אנגליקה ודניאל הבן המתוק שלהם - אני מנסה לתאר את הפגישה ביניכם אף על פי שאת אנגליקה ודניאל לא הכרת. מחבקת אותך בכאב צורב ובאהבה גדולה, ומנסה להעבירה אליך לאן שאתה שם. באהבה אמא
נר נשמה הודלק על ידי אמא בתאריך  01/11/2008
 ושוב בא הסתיו כמו בכל שנה ושוב עברו ימים ועימם געגועים אליך בני המתוק. אני כמהה לחבק אותך ולעטוף אותך בכל האהבה האפשרית - והכאב שמלווה וצובע את החיים, שממשיכים. אני כותבת לך למרות שזה לא הדבר! אבל יותר טוב מכלום - נכון בני יקירי. באהבה צורבת, ובגעגועי אין קץ, אמא
נר נשמה הודלק על ידי אמא בתאריך  21/08/2007
 כל כך מתגעגעת ילד שלי, מלאך שלי, אהוב שלי אני כל כך מתגעגעת ואולי תבוא לי בחלום. אני כל כך רוצה לדבר איתך - ולו כמה מילים לשמוע מה שלומך מה אתה חושב על זה ועל זה. אנא ממך, באם אתה יכול, בוא אלי בחלום. אמא
נר נשמה הודלק על ידי אמא בתאריך  15/05/2007
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 כואב שייקה שלי, ושוב אני כותבת לך, רק כמה מילים. הכנסתי לאלבום שלך עוד שתי תמונות בשתיהן רואים את היופי שלא נגמר שלך. רציתי רק לומר לך ילדי שאני אוהבת אותך ואתה תמיד בתוך ליבי . בכאב נורא, אמא
נר נשמה הודלק על ידי גלילה גובר בתאריך  30/10/2005
קרבה: אמא
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 לשי שלי קראתי את שכתבנו, התבוננתי בתמונות והלב שלי נקרע. אני כל כך מתגעגעת אליך - למגע הגוף, לחיוך, לטוב הלב ולאהבה שזרמה ממך. אולי תבוא רק לרגע בכדי שאחבק אותך חזק, אנשק אותך ואומר לך כמה אני אוהבת אותך למרות שהרחקת. אמא
נר נשמה הודלק על ידי שחר מלול- מוסקו בתאריך  17/10/2004
קרבה: בת כיתה
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 לשי כשאני מסתכלת על החיוך המקסים ונזכרת באופייך המקסים גם אני מחייכת. ילד סקרן, שובב, שתמיד נמצא בשלבי בניה של מטוס זה או אחר. מתגעגעת תמיד ואף פעם לא שוכחת, שחר.
נר נשמה הודלק על ידי גילה רז בתאריך  24/12/2003
מקום מגורים: מעגן מיכאל
  קראתי בעצב על הילד הנפלא שאננו עוד הוא דומה לנכדים שחיים איתכם היום, ובכול רגע יש לכם ניצוץ ממנו מהבהב שומר עליכם שלא תדעו צער הפרידה לעולם, ותהיו מחוזקים ממה שיש לכם היום. תודה ששתפתם אותנו ולו בסיפור ותמונה על ילדכם.
נר נשמה הודלק על ידי נועם סייר בתאריך  09/12/2003
מקום מגורים: תל אביב
  איתכם בכאבכם על אבדה יקרה ואהובה עוד פרח יפה בגן עדן תפילה אל נישמתך בגן עדן של אלוהים עים כל המלאכים אור אהבה צלילי פעמונים תנוח בשלום ובשלווה אמן ואמן


 
בניית אתרים