לאבא ולכולנו / שגי
כשאני חושבת ומרגישה מה מחבר אותי אליך, איזה דברים שמיוחדים לך ומיוחדים לי ולנו במשפחה, זה כמובן אהבת הג'ז והמוסיקה שלך, המצלמה והצילומים הכל כך יפים שלך, אהבת הטבע, ואלו החיים המורכבים והלא קלים שעברת.
אנחנו, המשפחה, היינו הדבר החשוב ביותר עבורך, שהכי אהבת והתגאית בו – בנו.
הילדים: גלעד ז"ל, דודי, יוני, יוחאי ואני, הנכדים הרבים והחמודים, הכלות, האחים שלך וכל שאר המשפחה.
היום, אני נפרדת ממך, וכולנו נפרדים ממך בתקווה שהנשמה והנפש שלך מצאו מנוחה, אחרי מאבק קשה במחלה, ואחרי כמעט 80 שנה של חיים מלאים, מורכבים ויפים.
תמיד נזכור אותך ותמיד תהיה חלק מאיתנו.
באהבה, שגי והמשפחה.
--------------------------------------------------------------------------------
אבא, / יוני
כל הדרכים שרצית ללכת הלכת
בכל הדרכים מעולם לא אבדה לך דרכך,
וגם אם סערו לפעמים מסביב הרוחות.
ריאליסט, אמיץ, מפוכח, שמסתכל למציאות בעיניים.
איש עשייה עם נפש של אומן, רגיש, חם ואוהב
משתמש בראש ומתייעץ בלב,
איש של חיה ותן לחיות.
חמש אהבות עיקריות היו לך בחייך.
אהבתי – לראות אותך מתבונן על המשפחה הקרובה בתבונה, חום ואהבה משחררת.
לא אהבתי – את הסיגריות בחייך.
אהבתי – את הצבעוניות והגוונים הרבים בצילומי השחור לבן שלך.
אהבתי – להאזין איתך למוסיקה ולחוש איך סידני בשיי ולואי ארמסטרונג פורטים לך על הנשמה.
אהבתי – את החיוך הממזרי על פניך כשלגמת את כוסית הוויסקי בערב האחרון שהיינו יחד.
ואותך, אבא, אהבתי יותר מהכל.
--------------------------------------------------------------------------------
לאיתן / מוקו קנטור
ככה, לאט לאט, בקול דממה דקה, הלכת ונשמטת ממארג חיינו.
המחלה המגבילה הלכה והצרה את עולמך ונותרו לך ד' אמותיך כמקום מוכר, חוף מבטחים.
באת הנה כאיש צעיר, זקוף ויפה תואר – אמריקאי אתלט ואידיאליסט.
שנים של עבודה בחקלאות, נושא אשכולות של בננות עלי שכם, ועם השנים בצורון – רצוי ומוערך.
ואהבה רבה רבה והתמסרות לצילום. בתמונותיך תמיד מרגשת זווית הראייה המיוחדת שלך.
החיים לא הפנו אליך את צדם המואר. שכול, צער, אכזבות ומחלה ובדידות היו מנת חלקך בשנים האחרונות.
אתה שייך לכאן, חלק מן המקום הזה, ואהבת לחיות פה. עצוב מאוד להיפרד ממך.
היה איש, וראו, איננו עוד.
--------------------------------------------------------------------------------
דברים שנאמרו בהלוויה / בוריס גל
כשהוחלט, לפני 33 שנים, על הקמתו של מפעל לייצור פוטו כימי במעגן מיכאל, מפעל צורון, היה זה אך טבעי שאיתן דשא, הצלם החובב, מקצוען מאין כמוהו, ייטול על עצמו את תכנונה, בנייתה ותפעולה של מחלקת הצילום, בסיס הייצור הייחודי של המפעל. למן היום הראשון בהכשרה במפעל "טק אטש" בפלימות שבניו אינגלנד, שקע איתן רובו ככולו בלימוד רזי המקצוע של הצילום הטכני, בעבודה מעשית ביום ובקריאה ועיון לאחר שעות העבודה (ויאמר כאן שאיתן היה איש יסודי, חרוץ מאד, שלא היה מוכן לעגל פינות בשום אופן.)
יצא לי לנסוע איתו לכמה מפעלים בטרם החלטנו איזו מצלמה נזמין. הופתעתי ממידת בקיאותו בחומר לאחר 2-3 חודשי הכשרה ומיכולתו להתדיין עם מיטב בעלי המקצוע כשווה עם שווים. עם הפעלתו של המפעל, החליט איתן להפוך את הצילום משרות ליתר פעילויות המפעל, למרכז רווח נוסף. הוא החל לעשות עבודות צילום מדויקות ביותר על פילם ובעיקר צילום על זכוכית עבור מפעלים שונים העוסקים בתחומי מיקרו בארץ, בהם גם כאלה שהיו להם מצלמות טובות משלהם, אולם הם פשוט לא הצליחו להגיע לרמת הביצועים של איתן.
לא תמיד היה קל להגיע להסכמה עם איתן, אבל תמיד ידעתי שעמדתו נקבעת בלעדית על ידי מה שהוא הבין כטובת המפעל ולקוחותיו, ואינה נובעת מגחמות אישיות. זכור לי שהתקנו רשת אינטרקום בין המשרד לבין כמה מחלקות ובהן - מחלקת הצילום אליה היה אסור להיכנס בעת העבודה כדי לא לזהמה ולא להחדיר אליה קרני אור. כעבור כמה ימים, בא אלי איתן ואסר עלי קטגורית להתקשר אליו באינטרקום כי זה מסיט את תשומת לבו מן העבודה המדויקת שהוא עוסק בה. קיבלתי את הדין ונאלצתי להסביר ללקוחות שרצו לשוחח ולהתייעץ איתו על הזמנות דחופות נוספות - שעליהם להמתין לקריאת הכיוון שלו. זה לא היה כל כך נעים, אבל ידעתי שאיתן צדק.
לאיתן היה ללא ספק חלק רב במיצובו של צורון כמפעל היי-טק איכותי, אמין ומקצועי. היינו כולנו שותפים לגאוות היחידה הזו שהנה קם בקיבוץ מוקד שירות מאד חשוב ובעל תרומה משמעותית לענפי תעשייה רבים, בהם מפעלי תעשייה ביטחונית ואווירית. איתן היה מעמודי התווך בעשייה זו.
יהי זכרו שמור עמנו.
--------------------------------------------------------------------------------
אהבה משותפת / דן זורע
את איתן הכרתי דרך אהבה משותפת של שנינו: הצילום.
בצילום בשחור לבן, ובעיקר בכל תחום קביעת הפריים, החשיפה, עיבוד התמונה והדפסתה, אתה חייב להיות פדנט ופרפקציוניסט ובעל ידע מקצועי רב, וכמובן גם בעל אופי מאוד מיוחד (שלא מתאים לרוב בני האדם) שדורש ממך להיות לבד בחדר חושך שעות רבות, ולמעשה לחיות בזמן דמדומים שבין יום לבין לילה עם תאורה אדומה וסבלנות של ברזל. ואיתן אכן ניחן בכל התחומים הנ"ל והפגין ידע בלתי מעורער שאותו רכש בעצמו מקריאה רבה בספרות מקצועית.
איתן (כפי שגרשון פלג כבר ביטא זאת יותר טוב ממני) לא היה איש של מילים, אולם בצילומיו הרבים אפשר לראות את רגישותו הרבה, את חוש האסטטיקה המאוד מפותח שהיה לו, ואת אהבתו הרבה לטבע ולבעלי חיים במעגן מיכאל, וגם בצילומים מאוד מרשימים שלו מביקוריו בארץ מולדתו - ארצות הברית.
היתה לי את הזכות הגדולה לבלות במחיצתו שעות רבות וללמוד ממנו את רזי המקצוע ויצא לי ללמוד ממנו דברים רבים על צילום שלא הצלחתי ללמוד בבית ספר לצילום בו למדתי, כי איתן היה בעל ידע מקצועי בלתי מעורער ברמה הרבה יותר גבוהה מכל מורה סטנדרטי לצילום.
איתן הקים מעבדה מאוד מוצלחת לצילום במעגן מיכאל ולא צילם רק לעצמו אלא גם היה מורה מאוד מסור וסבלני שהעמיד שורה ארוכה מאוד של צלמים יוצאי הקיבוץ שהרבה מהם עדיין פעילים ועובדים עד עצם היום הזה.
זכור לי במיוחד ערב שבו בילינו יחד בהדפסת תמונות בביתו (עם מוסיקת ג'ז מעולה באוזן ובירה טעימה ביד) בערב יום כיפור, יום קשה לשנינו, המכיל בקרבו זיכרון מעיק של אותה מלחמה ארורה שבה איבד איתן את בנו גלעד. לא היה צריך להגיד מילה על כך, והרגשתי את הכאב הרב שהיה באיתן. השתיקה שלו ביטאה הרבה יותר טוב את רגשותיו ובאופן הרבה יותר טוב ממילה אמורה או כתובה.
איתן אמנם כבר לא איתנו, אולם צילומיו עדיין נמצאים עמנו,
ובהם משתקפת אהבתו הגדולה לילדיו, נכדיו ומשפחתו.
יהי זכרו ברוך.
--------------------------------------------------------------------------------
קשרי משפחה
אביו של גלעד דשא