חיפוש


יום רביעי, 26 יוני2019
בגדהושא
27282930310102
03040506070809
10111213141516
17181920212223
24252627282930

ורד עמירם 1946-2011

שם משפחה ורד 
שם פרטי עמירם 
תאריך לידה 20.2.1946 י"ט אדר א` תש"ו 
תאריך פטירה 27.1.2011 כ"ב שבט תשע"א 
שם בן/בת הזוג נירי 
שמות הילדים שחר, עינב ואביטל 
מקום קבורה מעגן מיכאל 

אבא שלנו, עמירם ורד,

נולד בקיבוץ גבעת השלושה ב 20.2.1946.
איש אשכולות היה.
בצעירותו היה ספורטאי מצטיין ושיחק בנבחרת ישראל בכדור יד. אמא ואבא היו בני אותו גיל והיכרותם החלה מכיתה ט' בטיולים משותפים של הקיבוצים. הזוגיות המופלאה החלה באופן רשמי בטיול י"ב לאילת. אבא שירת בחיל התותחנים ולחם את מלחמות ששת הימים, ההתשה, יום כיפור ושל"ג, והשתחרר מצה"ל בתפקיד סמג"ד גדוד 611 בדרגת רב סרן. בשנים 74-75, ההורים יחד עם שחר ועינב, יצאו לשנת שירות בקיבוץ עין זיוון, ואביטל נולדה עם חזרתם למעגן מיכאל. בקיבוץ אבא עבד בגידולי שדה, היה מדריך חברתי, ריכז את התרבות וסידר פרחים יחד עם אמא באירועים וחגים. ב-1980 יצא ללימודי עבודה סוציאלית ובמהלך השנים, כאיש טיפול, היה עובד סוציאלי של הקיבוצים מגל, משמרות, מעברות וגן שמואל, וניהל את השירות בעבודה הסוציאלית הבין-קיבוצית כחמש שנים. בין לבין עבד בלול, במטבח ובפלסאון. כל אחד מהמקומות הללו היה בשבילו תקופה משמעותית ומלאת חוויות.
ב-1990 הקים את "דיסלקציה - מנכות למתנת אל" והפך למוסד במערכת החינוך, מומחה בקידום ליקויי למידה להצלחה, ופיתח את שיטתו ותורתו בנושא. שלושים שנה חי את הלימוד מהקבלה, קיבל את סודות המגן דוד והיה בעל סוד.
אבא היה גם מורה לטאי צ'י וצ'יקונג, ופיתח שיטת אימון לגיל השלישי - תרגול בישיבה. בעונת הרחצה היה מציל ולימד שחייה. היה צייר ואומן בנשמתו.
ומעל הכל, היה אבא וסבא שלנו.

--------------------------------------------------------------------------------

אבא שלי אהוב / אביטל

כבר מתגעגעת אליך כל כך.
אל יופייך, אהבתך, חוכמתך, לחיבוקך הענק והעמוק.
להיאבד בין ידיך הגדולות וגופך החסון.
מבינה היום שמתגעגעת כבר זמן מה.
רוצה להודות לך על כל כך הרבה.
על שאהבת אותי אהבת אמת, על שליווית אותי תוך כבוד עמוק, קבלה אין סופית ואהבה כל חיי.
שונים אנחנו, אבל דומים כל כך.
ואתה, בעדינות מופלאה, תמיד מצאת את דרכך אלי.
הקשבת לצרכים שלי וניסית למלאם בדיוק לפני רצוני.
אוהבת אותך כל כך ומרגישה עירומה עם לכתך.
יודעת אני, שלדעת אדם כמוך זו זכות גדולה
וכולי הודיה על הזמן ששהיתי לצידך.
תודה על מה שלימדת אותי בחומר, ברוח, בחוכמה וברגש.
תודה על שהיית עבורי מרחב שלם של כל מה שמעבר לי.
תודה על העושר הרב של תחומי הידע, כיווני המחשבה, מרחבי הרגש ובעיקר על אהבה אין סופית ובלתי מותנית בדבר.
אבא שלי, היה לי קשה לראותך הולך ונחלש.
אך יחד עם זאת, מדהים היה לראותך ממשיך להוביל את כולנו ואת התהליך בדרכך המיוחדת,
בלב שלם ושקט רב כל כך.
דרכך המיוחדת היתה עלומה לרבים כל כך ומתי מעט באמת הבינו אותך.
אני חושבת שזכיתי להבינך ולהכירך פנים אל פנים, כפי שלימדת אותי.
יודעת אותך בתוכי כעת ואוהבת אותך אהבת עולם.
אמרת לי שכשממש קשה - להתפלל, וזה יעזור.
ואני מתפללת.

אביטל

--------------------------------------------------------------------------------
 
אבא שלי אהוב / שחר 

אבא שלי,
מפחדת לעצום עיניים ולקום לשחר חדש בהבנה שאני בלעדייך, ליתמות ואין בלתי נסבלים.
מפחדת להמשיך את מסע חיי בלעדיך. ה' עדי למקום שמילאת בחיי.
מזכירה לעצמי כל הזמן לא להפוך את הפחד לכלל.
עוטפת את עצמי בך, נושאת עיני אל ההרים - מאין יבוא עזרי.
תודה לך על הזכות הגדולה להיות שלך, איתך, לצידך, ממך.
על הזכייה באהבת אב אמיתית, אמיצה, כל כך מאפשרת ומצמיחה.
על הזכות לחלוק איתך מסע ארוך ומשמעותי בעולם הזה, שהכל בו מכל וכל.
מודה לכם, לשניכם, לך ולאמא שזיכיתם אותי לדעת אהבת אמת מהי.

לא מבינה - אך מקבלת, משחררת ושולחת אותך לדרכך.
השם ישמרך מכל רע, ישמור נפשך בצאתך ובבואך,
מעתה ועד עולם.

אוהבת אותך אהבה אין סופית.
שלך, שחר.

--------------------------------------------------------------------------------
 
תמיד תהיה איתי / עינב

אבא שלי, אהוב נפשי, מורי ורבי.
איך נפרדים מאדם כמוך.
אין לי מושג.
לדעת לומר תודה אני יודעת.
תודה לך, אבא שלי, על כל מיתר ומיתר בכלי שלי.
תודה על שלימדת אותי הכל, לתת, לאהוב, לקבל, וציידת אותי בדרך.
וכל מה שרציתי - נתת; וכל מה שביקשתי - התפללת.
והיית בשבילי ועבורי באש, במים, באוויר וביבשה,
ולא ויתרת עלי לעולם.
אתה מורי, ידידי, אבי ורבי.
בזכותך אני יודעת שיש אהבה בעולם, אהבת לרעך כמוך.
שיש אחד יחיד ומיוחד ששומר ודואג ואוהב נורא.
ואנחנו, אנחנו פה לרגע קט. והעיקר לא לפחד כלל.
ולי היתה הזכות להיות שלך ואיתך בחלק מהדרך.
זכיתי לאבא כזה, להיות קרובה לאיש הזה
שהוא אחד לדור, בעל סוד, בעל לב, בעל שם.
אבי, היה שלום, שכל המלאכים יחבקו אותך.
שתמשיך בדרך אל האור האחד, תמיד תהיה איתי .
עינב.

--------------------------------------------------------------------------------
 
דברים שנאמרו על הקבר, בשם פלסאון/ עוזיא

עמירם עבד בשנים האחרונות בפלסאון, במחלקת החדרת חוט, המייצרת מחברים גדולים, בטכנולוגיה ייחודית.
בפעם הראשונה שנכנסתי למחלקה, הופתעתי לראות אותו - איש לא צעיר - קופץ במרץ ומהדק ערימה גדולה של שבבים, בתוך דולב. אחר כך סיפר על רעיון שיש לו - להשתמש בדחסן קיים של שקיות ניילון, ולהתאים אותו ליצירת "באלות" של שבבים, על מנת לפשט ולייעל את תהליך פינוי שבבי החריטה מהחדר.
תוך זמן קצר כבר עבד הדחסן במחלקה. יותר נקי, יותר בטיחותי, יותר יעיל. כל כך פשוט. איך בכלל עבדנו אחרת? לא ברור. אבל עובדה - רק עמירם ראה מראש את הפתרון ולחץ ליישומו.
כזה הוא היה: חרוץ, מחויב, שום עבודה אינה מתחת לכבודו. ועם זאת: יצירתי, חושב קדימה, אחרת, מחוץ לקופסא. מעלה כל הזמן רעיונות חדשים וחכמים, שאת חלקם הגדול גם הספקנו ליישם. מערך האריזה המשוכלל שנחנך השנה הושפע רבות מהערותיו וחשיבתו המקורית של עמירם.
לעצמו לא רצה דבר. אבל מדי שבוע היה בא עם בקשות עבור חבריו לעבודה, החרטים: זה זקוק לחיזוק באנגלית, אחר לשיעורי מחשב. ומתי כבר יקבלו את הקורס המקצועי שהובטח?
לא תמיד היה עמירם "קל לעיכול" ולניהול. עקשן, שאומר בדיוק את מה שהוא חושב, ולא מניח עד שיקבל תשובה המספקת את דעתו.
העובדים שאתו העריצו אותו בדיוק מסיבות אלה. הוא היה להם לפה. נלחם את מלחמותיהם. לשיפור תנאים, לשיפור תהליך. לעשות דברים נכון וטוב יותר.
היה גאה בפעילות המחלקה ושמח על הישגיה. תמיד עם חיוך, אופטימי.
לא זוכר שיצא לחופש בשנה האחרונה. לא זוכר שנעדר מהעבודה.
לפני מספר חודשים חלה. "זה רק שפעת" אמר, עוד מספר ימים אחזור.
כשהתבררה התמונה הקשה, היה כבר עמירם חלש. לא יכול היה לקבל ביקורים. בשיחתנו האחרונה בטלפון לא הסתיר את מצבו: "אל תבנה עלי בתקופה הקרובה. אני נכנס לסדרת בדיקות וטיפולים. אבל יודע שתסתדרו. תמסור לחבר'ה, שהם 'ליגה'".
לבנות - שחר, עינב, אביטל - ולכל המשפחה: אנו כואבים אתכם בשעה קשה זו. אין מילים לנחם.
אנו נפרדים ממך היום עמירם. היה לנו לכבוד אמיתי לעבוד אתך. תחסר לנו מאוד.

חבריך החרטים: אניסים, מיכאל, ופאדי, מחלקת הרכבה פיוז'ן ומשפחת פלסאון כולה.

--------------------------------------------------------------------------------
 
פרידה מעמירם/ דוד עתיד

תודה לך, אחי, רעי, מורי ולפעמים גם תלמידי
ודווקא אז למדתי ממך הכי הרבה,
בפרט מכישרונך הלא נדלה
לתמוך, להכיל, להקשיב ולחזק -
גם את החזקים ממך -
כי לא הכוח וגם לא הנחרצות
נבעו ממך
כי אם - רכות. רכות וברכנות.

וגם תודה, אחי, על הבכות,
על הדמעה שהצטברה, אולי בזכות
אולי בחסד - מול בנותיך היפות
האוהבות כל כך, שופעות כל כך
בוכות כל כך, רכות ומבורכות
תודה, אחי, על הדמעות אשר קופאות
לעוד נטיף יפה במערות
הזיכרון שלנו, לאנדרטאות, לציוני מקום
לקמט מדויק של הבנות
הנצרבות על מסתורי תבונת הקהילה.

תודה, אחי, רעי, מורי וחברי
על המגע החם, על התנועה
של יד, מרפק, צוואר או ברך
אותן הובלת, בדיוק ובתבונה
של מאסטר. מאוזן, גדול ונע
בשקט של ענן או של חיה
וכל אותה שעה -
עיניך קשובות, באהדה סמויה
אל השגיאות הזעירות של תלמידך
על מנת לשוב ובסבלנות אין קץ
לגעת, לתקן ולייעץ.

תודה, אחי, רעי, מורי וחברי
על שחיית כאן, קצת מנותק וקצת תמים
ולא תמיד רצוי ולא תמיד מובן
לא לממסד ולא למי ששם
עצמו למעלה, בתפקיד או במגדל.
תמיד טיפה בצד,
קצת סמך, אם מ"פ ואם סמג"ד
על מנת לתמוך, במי שרק מוכן לתמיכתך
על מנת לעוץ, למי שרק רוצה בעצתך.

ובעצם היותך כאן, בשולי הקהילה
הטבעת בנו את חכמת ההרחקה
או את תבונת ההארה מהשוליים.
כי לא באור המסנוור של הבמה
או של הטנק, או של מגדל המים
אלא בחושך ובהקשבה דרוכה
נובעת ובוקעת מתוכה
חכמת האור של השוליים.
גם על כך תודה.

תודה, אחי, רעי, מורי וחברי
על שהחלטת שוב, כמו בתנועת טאי צ'י
לסגת, לוותר, לפסוע לאחור
ולפנות מקום לשפע ולאור
של שחר, של עינב, של אביטל
של נכדיך הצומחים במעגל
הולך ומתרחב, של הקרובים,
התלמידים, החברים, המטופלים
של כל מי שקלט וכל מי שהפנים
ניצוץ אחד מתוך העושר שנותר
תחילה מנירי ועכשיו מעמי- רם.

והנה ככל שלכאורה אורכם נסוג
עולה וצף האור שבנו, מסביב
במעגל צומח ומרחיב, כמו אבן באגם
צוללת ושולחת גל נושק לגל
ואור נושק לאור, ורשת הפנינים
נדלקת, מאירה עיניים ופנים
זוכרת ומתפענחת, כמו חידה
של התבונה, האלוהות, הרוח הגדולה
כולן אתך, כולן אומרות לך תודה.

היית לנו לא רק המקור של אור
אך גם חכמת החושך והשכול
חכמת הנשייה, הנשיות, ההקשבה
חכמת הין, תבונת הקבלה.
הגבריות שלך הייתה רכה
הנשיות בך גמישה אך חזקה
והעולם למד ממך את סוד האפלה
את סוד האי- שליטה, את סוד ההמתנה.

אתה עוזב אותנו קצת יותר בוגרים
קצת עמידים יותר וגם יותר מחוברים
גם אל עצמנו, גם אל אחרים.
המעגל סביבך הוא מעגל נשים
רעייתך המנוחה, בנות ואחיות
אשר עדיין נפרדות ממך, אך כבר
הן מיילדות את העצמה של המחר
ואת תבונת הלב, הרוך, הרחמים,
החסד – כה יפות ומאירות פנים
שלא נותר לנו כי אם לקחת שאיפה
כמו שלימדת, ולתמוך, לחבור אתך
בהן, בך ובנו – קהילתך
שלא תמיד הבינה וגם לא תמיד סלחה.
סלח לה אתה, אחי, מורי וידידי
סלח לנו, כי פגענו – אבל לא בכדי:
פגענו ונפגענו כדי ללמוד וכדי לגדול
וגם על כך תודה, אחינו הגדול.

נכתב בשבת 29/01/11 למחרת הלוויה.

--------------------------------------------------------------------------------
 
כבר מתגעגעים ! דורית

עמירם יקר!
רוצה להיפרד ממך בשם כל הצוות במועדון "בצוותא" ובשם כל החברים שנהנו משעורי הצ'יקונג שהעברת אצלנו.
עשר שנים נפגשנו בקביעות. הטבעת את חותמך ושפת הצ'יקונג הפכה להיות ספינת הדגל שלנו. הפעילות אתך והמועדון היו מילים נרדפות. הצ'יקונג הפך להיות מושג, ומוסד.
שעה של שלווה ורוגע!
תמיד הגעת עם מאור פנים. כל שעור היה חוויה של נתינה, של השקעה. כל תנועה הועברה בדייקנות רבה, פורקה ליחידות קטנות, הוסברה והותאמה לכל רמת יכולת.
החברים נהרו בקנאות ובאדיקות, כי ידעו והרגישו שאחרי השיעור שלך משתפרת ההרגשה, האיזון וההרמוניה מחזירים את האנרגיה, ותמיד מחכים לשיעור הבא! גם השיחות עם החברים בסוף כל מפגש, עם העצות ותשומת הלב לכל אחד ואחד היו חלק חשוב.
עכשיו, כשאני מנסה להעביר את השיעור במקומך, אני מבינה עד כמה מופלאה הייתה עבודתך!
עד כמה תחסר לנו!
בדרך חשיבתך הבהירה עזרת גם לעינב לבנות את הקשר בין כל המערכות התומכות באדם המבוגר במעגן מיכאל, ויחד יצרתם תבנית מובנית ונוחה לתפעול.
השיעור שצולם עם החברים הוא מזכרת יפה, שבהקרנתה נמשיך להתעמל אתך וברוחך.
המון תודה,
דורית

--------------------------------------------------------------------------------
 
באהבה גדולה / ברוריה מידן

עמירם היקר,
אני כה אסירת תודה על הזכות שנפלה בחלקי להכיר אותך, היכרות בת כעשר שנים, בה למדתי להעריך אותך ואת האישיות המיוחדת שלך.
שימשת לי כדוגמא ומופת לאיש משפחה אוהב, צנוע, אנושי מאוד, חכם מאוד ועם לב חם ומבין. איש אמת וירא שמים, החי לפי אמונתו ודבק בה באדיקות.
בשנה האחרונה נפגשנו המון, לקראת קורס שעמדנו להוציא לפני כחודשיים עם נדב כהן. קורס שקראנו לו "דרך הלב", בו התכוונו לאפשר חיבור בין הלבבות, עם התכווננות לבורא עולם. חיבור של אהבת אמת.
הפגישות אתך תמיד היו מרתקות ותמיד נמשכו שעות רבות. היה לך כל כך הרבה מה לומר בכל נושא ובכל שאלה שעלתה, ותמיד הבאת ראייה מיוחדת, אחרת, שלא חשבנו עליה. חשבת והבנת לעומק הדברים, ללא פשרות ועיגולי פינות.
חריפות השכל שלך, והבנת הלב שלך, דייקו את הדברים, הסתכלו להם בעיניים באומץ רב, גם כשלא היה נוח, העמידו שאלות מהותיות, העלו רעיונות וכיוונים חדשים. כל אלה, בתוספת ההומור והיצירתיות שלך, הפכו את המפגשים לחוויה אמיתית ומאירה.
בשבילי, היית מורה רוחני שאפשר לשאול ולהתייעץ אתו בכל נושא. היית מחובר גבוה לעולמות הרוח, ועמוק לפנימיותך, עם תפישת מציאות של עולם האמת. היית איש סוד, אשר נגלו אליו סודות היקום. ידע שהוא אוצר בלום, ואני תקווה שיראה אור בעתיד הקרוב. בזכות הדיסלקציה המפורסמת שלך, זכית במתנה של יכולת לראות בתמונות. יכולת לראות בתמונות וסרטים את מה שכתוב בטקסטים הגבוהים שבספרי הקודש שלנו: הזוהר, ספר היצירה ודומיהם, ולהמחיש אותם בעזרת הדגמים היפהפיים שבנית בדייקנות ובכישרון רב.
עמירם, יחד עם כל הגובה והעומק הללו, היית גם כל כך פשוט ואנושי וחם. חיית חיי שליחות בפשטות. דמותך מעוררת השראה ותיזכר לטובה.
אני אומרת לך שלום כאן על הארץ, אך לחלוטין לא נפרדת ממך. יודעת שנשוב ונתחבר בעולם הנצח.
היה שלום עמירם, ותודה על הכל.
ברוריה מידן

--------------------------------------------------------------------------------
 
שיר למעלות

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי.
עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶך אַל-יָנוּם שֹׁמְרֶךָ.
הִנֵּה לֹא-יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.
יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל-יַד יְמִינֶךָ.
יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע יִשְׁמֹר אֶת-נַפְשֶׁךָ.
יְהוָה יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ - מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.


--------------------------------------------------------------------------------


קשרי משפחה

אשתו נירי ורד
חמתו חנה פלד
חמו אריה פלד

סה"כ 19 נרות נשמה הודלקו
נר נשמה הודלק על ידי עינב ורד בתאריך  20/04/2014
 אבא שלי אהוב נפשי מורי רבי
אתה איפה אתה בשמים ובארץ
לא כי אם לא בשמים ולא בארץ הוא כי עם בלבבך לעשותו
אני עושה אבא יום יום שעה שעה דקה דקה כמה ועושה שומעת ועושה
ןאתה כאן חסר לי כל כך
בצמתים שאתה אינך
בלבטים בהחלטות
בעיקר והתפל
בהגשמת חלומות כן אבא הם ממשיכים להתגשם
ביעדים במטרות ואני גדלה עצובה הרבה יותר נאבקת הרבה יותר מעמיקה הרבה יותר
חוצבת באבן לבניית בית מקדש
משתדלת לראות ניסים ולומר תודה
ואתה כאן חסר לי בים בשישי בחג בהבנה בפרוש בסוד
אבא שלי יקירי טוב לך שם אוהבים אותך
אני בטוחה
חג שמח לך ולכל הדורות שאיתך שהיה נשמתך עדן וזיכרך ברוך לעולם ועד
אוהבת אותך
עינב
נר נשמה הודלק על ידי שחר בתאריך  24/12/2012
קרבה: בת
 אבא שלי.. מאין יבוא עזרי? הלבד הזה בלתי נסבל.. משתק .. מציף.. והגעגוע עלייך אין סופי. אתה היית עבורי תמיד בכל מקום בכל זמן וכאן בעולם שלנו יש להם משמעות הכרחית... אוהבת אותך כל כך .
נר נשמה הודלק על ידי עינב בתאריך  25/11/2012
קרבה: בת
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 אבא אהוב שלי כל יום הגעגוע גואה ועולה בי מציף נשמתי ועיני ואני
עפה בדמיוני אליך ואתה ברוח מחבק אותי מנגב לי את הדמעות ולוחש ילדה שלי יקרה
לכי בכוחך זה והצלחת
ואני אבא שוקדת ולומדת חורשת חריש עמוק אדמתי ממשיכה את דרכך פעמים מחדשת פעמים שוב ושוב חוזרת לתלם שלך אבא אבא אני קורה אני אוהבת אותך מודה לך ולשם על כל רגע שנתן וזיכה אותי להיות לצידך להיות בתך להיות תלמידתך
שהיה זיכרך ברוך לעולם ועד ועד העולם לזכרך
נר נשמה הודלק על ידי שחר בתאריך  09/01/2012
קרבה: בת
 ממשיכה כמו בחייך להזכיר לך שהיום זהו יומה של אמא... עטפו אחד את השני באהבה ואותנו באור הטהור והנכסף .. אני פרחים קניתי... אוהבת אותך שחר
נר נשמה הודלק על ידי שחר בתאריך  11/11/2011
 אבא שלי, בכל פעם שנראה לי שאני מרימה את הראש וכבר נושמת לבד , פתאום מגלה שאין לי אויר... כל כך מתגעגעת , כל כך צריכה וזקוקה למילה הנכונה להכוונה להבנה... למסכת אבות .. למישהו שיחבק ויחזק שיגיד לי שאני גיבורה,אמיצה ובעיקר שיזכיר לי שיש לי את הכוח ללכת בדרך... מתגעגעת עלייך והגעגוע מכאיב. אבא אהוב שלי לעיתים כל כך מבינה ולעיתים נטרפת דעתי למה??? שבת שלום לכם הורים אהובים שלי.
נר נשמה הודלק על ידי שחר בתאריך  04/10/2011
 מנסה ללבוש לבן ולקבל את השנה החדשה , להתחדש בה ולייחל שתכיל בתוכה טוב,רוך, סליחה ומחילה... להכבנס לשנה בה שניכם לא לצידי בה הדין והחסד צורבים את כתפי בלי מי שיגן ויהיה עבורי למגן. לברכה היחידה שאני יכולה להתחבר השנה ואיתה לפתוח את הלב היא תחל שנה וברכותיה , תכלה שנה וקללותיה. מקווה שתשע"ב תגן עליינו עם כל ע"ב שמות השם לשקט, לבריאות לשבט אחים גם יחד.... אוהבת אותכם הורי היקרים, בוכה את לכתכם ומברכת אתכם באשר אתם נמצאים שחר
נר נשמה הודלק על ידי עינב ורד בתאריך  19/09/2011
קרבה: בת
  אבא שלי אהובי יקירי אני גדלה בין הקוצים הכאבים לאט לאט הכי מהר הדרך נפתחת ואני הולכת כמהה לבואך כמההה לעצתך והינה עוברת מדרגה ושלב והכרה והתעקשות וצמיחה ועוד התלבטות ועוד דיון ועוד בקשה להתערבות ואני שואלת עצמי איפה אבא איפה מורה הדרך הרב החיבוק העינים האלו שלך שמתבוננות פנימה לתוכי ושום דבר כבר לא מפחיד והכל אפשרי ואני יכולה לכל הים הענים הללו בתוכי מביטות בי בעיני רוחי ואתה חזק ויציב ואני אבא אומרת הינני אבא יקר ביקרים נשמה נדירה וענקית שהמלאכים הגדולים ילמדוך והשם יחבקך ויושיב אותך על בירכיו אתה הראוי מכל אוהבת אותך לעולמי עד עד אנא למד אותי לאט ואני אלמד הכי מהר שיכולה שא ברכה עינב
נר נשמה הודלק על ידי שחר בתאריך  17/09/2011
קרבה: בת
  הייתי צריכה לעלות לירושלים בשביל להיות מספיק סולחת בשביל שנוכל להפגש. מודה לך על שהיית איתי שם ערב שלם, על הדיאלוג הפנימי הזה בין חסד ורחמים לבין סליחה ומחילה. על זה שאתה מלמד אותי ומאפשר לי לשאול את השאלות ... מכיל את הכעס , מלמד אותי להתבונן בקהילה הזו שהיא ביתי... אבא שלי אהובי,שם בכותל הכל היה פתוח , מודה לכם על החיבוק , על רגעים קסומים שהותירו רצון לעוד ועוד ועוד..
נר נשמה הודלק על ידי שחר בתאריך  22/08/2011
  אבא שלי,מוצפת מכאב הגעגוע,הנה ימי ההולדת שלנו מגיעים. מנסה לדמיין את יום חמישי איזה מן יום הולדת זו מבלי לקבל את החיבוק הברכה את אהבתך שלך אבא שלי... רוצה שהזמן יעצור מלכת כל התנסות כזו בלעדייך קשה, צורבת, מכאיבה בלתי נסבלת. מנסה בכל כלי אפשרי להבין... לא מבינה... רוצה חיבוק ליום הולדת אני אשתדל להרפות ואתה תגיע טוב?? אוהבת אותך אהבה אין סופית מתגעגעת כל הזמן...
נר נשמה הודלק על ידי עינב ורד בתאריך  04/08/2011
קרבה: בת
  אבא שלי אהובי כמה כמה געגוע יכול לשאת הלב והוא צמא לך ואתה חסר בכל התחלנו לחלק את הדברים שהיו שייכים לך ולאמא ואנחנו מריחות רוצות עוד רגע להאחז ביש במה שהיה ולא אהיה עוד לעולם אבי שלי ואחרי כל זה שהחומר מתבוסס מגיע הנשמה ובא הרוח הטובה ומביאה אותי אליך קרוב קרוב ואתה מופיע פעמים בשנתי פעמים בערות לוחש לאוזני אבני דרך תקווה תובנה הבנה אני בדרך אבא שלי תודה על כל המילים הרגעים על אין סוף אהבה על יחד שהוא אחד אני אוהבת אותך לעולמי עד עד
נר נשמה הודלק על ידי אביטל בתאריך  25/06/2011
 הורים שלי, שחר ועינב התחילו, ואני מצטרפת. לבוא אליכם, לדבר, לשתף להתנחם, זה טבעי כל כך ולכך גם צורב וכואב עד שקשה הנשימה. מתגעגעת אליכם בכל יום, שעה ודקה. עסוקה כל כך בשאלת היתמות מהי? ואני מבינה קצת בכל פעם כי להכיל דבר שכזה זו משימה בלתי אפשרית. והינה, מחרתיים תעבור לה חצי שנה. יודעת היום מדוע היתמות, ראוי שתגיע בגיל מאוחר יותר. מביטה סביבי ורואה אחרים נפרדים מהוריהם , והם בני שישים, שבעים ואפילו יותר. ואני , אני בת 35. מביטה בנו, בשחר, עינב ובי, ואנו מקבצות סביבנו ילדים, היום יום מלא והמשימות רבות כל כך. ודווקא עכשיו שצריכה אתכם קרוב שתדריכו שתגבו שתרגיעו, שתהיו כאן איתי לעזור לסחוב את עגלת יומי, אתם אינכם. יודעת כבר שמשמעותה של היתמות היא הלבד. הידיעה שאין אדם בעולם הגדול והרחב הזה שישים עצמו. אין מי שיעמוד כחיץ וישמור בגופו, שיגיד לכולם, בבנות שלי אתם לא פוגעים. אין יותר מי שישמור, כאן בעולם האשליה. ואנו עומדות אוחזות ידיים, וזה אנחנו מול העולם. מנסות לעמוד באתגרים כולם וזה קשה. כי קשה בלעדיכם. נראה כאילו שבלכתכם, הבטוח אבד לו. ואין עוד פינה בעולם לשים את הראש ולבכות. ואין עוד
נר נשמה הודלק על ידי עינב ורד בתאריך  31/05/2011
קרבה: בת
  אבא שלי מורי ורבי כמה מתגעגת אליך כואב בגוף בלב בנשמה ברוח וכשאתה בא ומשרה רוחחך עלי נרגע הכאב ומבינה שאתה שם מתנהל כדרכי השם ואני כאן מתנהלת כדרכי השם אבא שלי שחור משחור פה והקהילה מתבוססת בדמה ועומדת להינמק כי את בניה היא מוקיאה אבי מבינה היום למה הלכת אחרי אמא כי הרי אין לך מה לעשות פה בלעדיה נשמתך הטהורה האצילית והגבוהה כבר לא יכלה לשאת את רפש המקום שנאת חינם ותאוות בצע ולך נישמתך בגבהים הייתה קטפה אור מצידיקים עד לשכינה הגעת וכשירדת העם כולו אל עגל הזהב השתחווה והיה קשה למצוא תלמיד ראויי והאור גדול והכלי הכלי רצה לשוב לאדמה אבי אמן ואמן שנישמתך כולה זוהרת עכשיו ויש לך נחת רב והיא אהובה עלידי השם והמלאכים איתך מלמדים אותך ואתה אל האור הגדול הנקי והשלם באיחוד מיוחד במינו מתקדש ואני סמוחה ובטוחה שאתה בדיוק כמו כאן מצטיין לומד ועוזר לשרת את השם באהבה גדולה ביריאה וחדווה שמור נא עלינו שמור נא עלינו עליך השלום
נר נשמה הודלק על ידי שחר בתאריך  16/05/2011
 אבא שלי איפה אתה ??? עומר ויעלה בני 4 ולא הגעת ליום ההולדת. יעלה עשתה ספירת מלאי מי הגיע ואיזה מתנות היא קיבלה " אמא אני חושבת שסבא באמת הלך לאיבוד כי הוא לא בא למסיבה.." אבא שלי אני הולכת לאיבוד... שמרו לי על הילדים, שמרו עליינו נשארנו יתומות , נטושות וכל כך לבד...
נר נשמה הודלק על ידי שחר בתאריך  05/04/2011
  אבא שלי הגעגועים עלייך בלתי נסבלים, מתנהלת ביום יום, מחפשת אותך בכל פינה ואתה לא בא לעברי.... עומר מתאבל עלייך , לומד להפרד ממך כאן ובונה לו אותך מחדש . היום החלטתי שאת הפנינים , התובנות , והאמירות שלו ושל יעלה כשיהיו אני משמרת כאן . בהוויתנו אתה כוכב שנמצא הכי גבוהה ליד אלוהים - היום עומר אמר לי שהוא אוהב אותי המון עד הכוכב של סבא. בהמשך הערב , אחרי המקלחת הוא הראה לי שהוא כמעט עושה עמידת ידיים, שאלתי מי לימד אותו והתשובה המיידית היתה הכוכב שלנו - סבא . בילי שלי תמשיך ללמד, לשמור ולאהוב אותנו בדרכך החדשה .. תנו לי אותות כל הזמן בבקשה בשביל לשמור על שפיותי ואמונתי .... אוהבת אותך , אוהבת אותך אמא, נשיקה וחיבוק גדול
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  26/02/2011
 
נר נשמה הודלק על ידי משפחות דוד ולינוי בתאריך  24/02/2011
קרבה: הוריו של אלון ומשפ' אחותו
מקום מגורים: גבעת עדה
  לעמירם נזכור ולא נשכח מי היה מאמין שכבר עברו להם הימים מאז נפרדנו ממך בלב כואב אמרנו שלום ולא רצינו להיפרד אבל כך הגורל בחר אז תידע שאנו לא שוחכים אותך אפילו לרגע תמיד תשאר זכור בליבינו כמורה דרך, כאדם תודה על הזכות הגדולה להכיר אותך
נר נשמה הודלק על ידי משפחות דוד ולינוי בתאריך  01/02/2011
קרבה: הוריו של אלון ומשפ' אחותו
מקום מגורים: גבעת עדה
 ליזכור אותך ולא לשכוח ליזכור אותך ולא לשכוח לעינב ,שחר אביטל והמשפחות אנו רוצים להגיד שקשה להאמין שנפרדנו מעמירם היו חזקות ותמיד תזכרו ואנו נחבק אתכן בחום ואהבה מאיתנו
נר נשמה הודלק על ידי מועדון "בצוותא" בתאריך  30/01/2011
קרבה: חברים
מקום מגורים: מעגן מיכאל
  היית לנו חבר ומורה מקווים שתמשיך בעשייה בעולמות הגבוהים, בין יקירייך ואוהביך. ואולי גם תדריך אותנו ותספר לנו למה יש לצפות....
נר נשמה הודלק על ידי אפרת וישי דומב בתאריך  28/01/2011
  אתכם באבלכם כואבים ומחזקים
 
בניית אתרים