חיפוש


יום ראשון, 17 נובמבר2019
בגדהושא
28293031010203
04050607080910
11121314151617
18192021222324
25262728293001

חדד ארלט 1919-2011

שם משפחה חדד 
שם פרטי ארלט 
תאריך לידה 25.8.1919 כ"ט אב תרע"ט 
תאריך פטירה 24.12.2011 כ"ח כסלו תשע"ב 
שמות הילדים לילי שרון 
מקום קבורה מעגן מיכאל 

אוהבת אותך הכי הכי בעולם / לילי

פרידה מאמא
אמא מתוקה, יפה וטובה שלי. למה לא חיכית לי? למה הלכת ככה, מבלי שאהיה לצדך? מבלי שאחזיק את ידך חזק חזק כפי שאהבת שאעשה לך יום יום, ככה רק הרגשת בטחון. למה בכלל טסתי לטיול הזה? קיבלתי את הידיעה על מותך ערב נסיעת טיול מתאילנד לקמבודיה. לפני זה סימסתי לאתל כפי שאני תמיד עושה ואתל סימסה לי בחזרה, כתבה שהכל בסדר, שבריאותך משתפרת מיום ליום ושאני אמשיך ליהנות. כל כך שמחתי שאת מתחילה להתאושש, והנה - לא עברו 5 דקות מההודעה של אתל ופתאום אני שומעת את קולה הבוכה של אתל שמבשרת לי שאמא שלי איננה. קפאתי על המקום והייתי בהלם. את לא יודעת, אהובה שלי, איך זה להיות כל כך רחוק מהבית ולשמוע בשורת איוב כזו. כמה רציתי להיות לידך ברגעייך האחרונים ושתראי את פני - כפי שאני עושה זאת כבר 17 שנות מגורייך בקיבוץ. כל יום שבאתי לבקרך ראיתי איך הפנים שלך זוהרות והיית כל כך שמחה לראות אותי.
כמה קשה לי הפרידה ממך, אמא יפה שלי, הנהדרת שלי. רציתי לספר עלייך המון אבל אז אצטרך לכתוב ספר שלם. רציתי לספר על הקשר העמוק מאוד שהיה בינינו לפני ואחרי הגעתך לקיבוץ. רציתי לספר על איזו אמא הייתה לי כל השנים הללו ועל הקשר שלך עם נכדיך. כל כך שמחתי שעשית את הצעד הנכון אחרי שאבא מת, כאשר החלטנו שאנו לא משאירים אותך בעיר לבד אלא את מצטרפת אלינו. בהתחלה היססת קצת כי לא רצית להיפרד מהבית הגדול שלך או מחברותייך, אבל לבסוף החלטת שאת באה אלינו. חיית כאן 17 שנים של אושר ושמחה, מוקפת במשפחתך הקיבוצית.
נתת לנו כל כך הרבה שאי אפשר לפרט על גבי הנייר. אני מודה למעגן מיכאל, ביתי, שקיבל אותך בזרועות פתוחות, שסיפק לך הכל ואיפשר לך לגור איתנו. ואת כבר ראית את עצמך כחברת קיבוץ וכל כך הרגשת טוב כאן מכל הבחינות, ועל זה באמת אין לי מילים - תודה לבית מעגן מיכאל ותודה לך, אמא אהובה שלי, על כל מה שעשית למעני ולמען משפחתי בקיבוץ. תודה על הבישולים הנהדרים שבישלת לנו, תודה שתמיד שמרת לי על הילדים כשטסתי לחו"ל - סמכתי עליך בעיניים עצומות. תודה על כל התלבושות שסרגת לנו, כי את הרי היית אשת חיל, כפי שאבא קרא לך. אין משהו שלא ידעת לעשות. הכל הכל. תמיד אבא היה אומר לנו שאנו צריכים ללמוד מאמא כי היא פשוט יודעת לעשות הכל.
אמא, את היית כל כך יפה שכולם הסבו מבטים אחריך. גם כשהיית כבר מבוגרת, תמיד הצד הטיפוחי היה אצלך במקום הראשון ותמיד תמיד אנשים באו להחמיא לך ולהגיד לי איזו אמא יפה ואצילית יש לי. עד הרגע האחרון היית כזו, עזבת את העולם הזה בשלווה ובאצילות. אני מודה לאלוהים ולקיבוץ שהגעת לפה ושהיה לך כל כך כיף איתנו. לי היה כיף כי הייתה לילדים שלי סבתא מעניקה בקיבוץ ואני זכיתי שתהיה לי אמא עד גיל 67. זה המקום להודות לך, אתל החמודה, שהגעת אלינו לפני 11 שנה כשאמא נחלשה קצת. רצינו שיהיה לה טיפול 10 ואכן נתת מעל ומעבר. אתל לא הייתה רק מטפלת בכל נשמתה. היא הייתה הנכדה שלך, הבת שלי והאחות הכי טובה לרעות. אין טיפול יותר מסור מזה ונאמנות עד הסוף. אתל הייתה המטפלת הראשונה במעגן מיכאל וכולם תמיד התייעצו איתה ולמדו ממנה. כמה חבל לי עליה. היא כל כך אהבה אותך, אמא, ועכשיו הבית ריק וקשה לה מאוד להיות שם. אתל, אל תהיי עצובה - תדעי שאמא אהבה אותך אהבת נפש וגם אנחנו, כל המשפחה. הלוואי ויכולת להישאר כאן, בקיבוץ שאת כל כך אוהבת. ואת, לא רוצה לחזור לחייך הקודמים בהודו אלא להיות צברית. כי את כבר כזו.
אמאל'ה שלי, אהובתי שלי - אני כל כך אוהבת אותך שכל כך קשה לי להיפרד ממך. אני יודעת שאת גם אהבת אותי מאוד מאוד ושהקשר שלנו היה חזק במיוחד. תנוחי על משכבך בשלום, נסיכה שלי. הלכת מאיתנו בשלווה ולא סבלת, כי אלוהים אהב אותך ולא רצה שתסבלי. אוהבת אותך הכי הכי בעולם.
בתך, לילי.

--------------------------------------------------------------------------------

דברי הספד מאת פרופ' משה חדד

משפחה אהובה, חברים יקרים ונכבדים, דעו נא כי דודתי ארלט נפטרה, אך לא מתה, כי היא חקוקה בזכרונם של רבים שזכו להטמיע בתוכם את חיוכה המעודד, את עיניה הטובות והמעצימות, ואת ידיה התומכות, שלעולם לא נותנות לך ליפול. דודתי ארלט הייתה אשת חיל, שמנעה ממצבי מצוקה וממצבי צנע של שנות החמישים והשישים מלהשתלט עליה, על משפחתה ועל כל מכריה - היא צפתה את העתיד במצב של הווה וידעה להטיס את כולנו באווירון ההומור, החיוך והנועם, וזיכתה אותנו בנועם אלוהי עלי אדמות, עד כי מחסומים בהוויה הקיומית נחוו על ידינו כגלי ים המתנפצים, מתפוררים ומנעימים את קיומנו, והופכים אותנו לחסינים יותר בפני המציאות הקיומית.

תודה לך, דודה נפלאה, תודה על המתנות הרוחניות והנפשיות שהענקת לנו - הן התמידו לשרות בעולם האמת, להיפגש בך ובחיוך התמידי והנפלא שלך.
מי ייתן ונזכה שנשמתך הטובה תהא תמיד צרורה בתוכן ואז נוכל לנצח כל סבל ולכל סבל שנחווה תהיה משמעות הוֹוית ומשמעות עתידית. מי ייתן וינעמו לך רגבי אדמתה של ארץ ישראל, שזכית עם בעלך (דודי, מישל) לגאול יישובים בגליל ולסייע לעולים חדשים לטעת שורשים בה. זכיתי כילד לראותכם עסוקים במלאכת הקודש של הפיכת עולה חדש לבונה חדש בארץ מולדתו. יהא זכרכם ברוך ונתגדל להמשיך וללכת בעקבותיכם בתחומים הרבים של הגשמת הטוב.
דודה יקרה, המשיכי במעשי החסד שלך גם בעולם הבא והשתדלי לפני בורא עולם שיהיה טוב לעם ישראל ולעולם כולו. חבל חבל על דאבדין ולא משתכחין, זכרך ינון בתוכנו לעד. יהי רצון שתהיי מליצת יושר לבני משפחתך, לקיבוץ מעגן מיכאל, שהעניק לך עונג ונועם רב, ולכל עם ישראל, שהיה תמיד יקר לך. ובילע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים – אמן.
 
--------------------------------------------------------------------------------
 
אני אוהבת אותך – מהנכדה הכי קטנה שלך, 

סבתא יפה שלי, נשמה טובה שלי. סבתא יחידה שלי. אני מפחדת להתחיל לכתוב לך, כי איפשהו אני צריכה לאשר את זה שאת אינך עוד איתנו. הנחמה הגדולה שלי היא זכרון פניך היפות והשלוות ברגע שעזבת אותנו - לא הסרתי מבט ממך כאילו ציפיתי שאולי פתאום תפקחי את עיניך. הרי את האשה הכי חזקה שהכרתי - אפילו לפני 5 שנים, כשהיית בבית החולים וישנתי לצדך הרגשתי שלא תוכלי להחזיק מעמד הפעם, אבל את עברת את זה כמו גדולה והראית לכולנו כמה את חזקה ואמיצה. יש לי המון זיכרונות ממך, מהטיסה המשותפת לטורקיה, כאשר נעלתי אותך בחדר בטעות ויצאתי לטייל. ואת, במקום לכעוס עלי, לא הפסקת לצחוק על זה ולהזכיר לי את זה שוב ושוב. לא אשכח את כל הפרצופים שהיית עושה על החברים שלי כאשר היו לרגע מפנים את מבטם הצידה. היו לנו ממש "קודים" שרק אנחנו הבנו ואף אחד לא יכל לקחת לנו את זה. הייתי מאוד קרובה אליך, היה חודש שלם שישנתי איתך ועם אתל בביתך והרגשתי כל כך בבית. אפילו שהיית חולמת חלומות משונים באמצע הלילה ומעירה אותי. היו בך את כל התכונות שהייתי רוצה לאמץ לעצמי. אני מעריצה אותך, סבתוניה שלי ומודה לך על כל השנים הנפלאות שלנו יחד. תבטיחי לי שתסתכלי מדי פעם למטה כי אני כבר מחפשת אותך למעלה. תחבקי את סבא בשבילי ותהיי בטוחה שאני אשמור עליך גם מכאן. סבתא, עוד דבר קטן אבל חשוב מאוד - אתל ביקשה ממני להגיד לך שהיית הכל בשבילה - גם אמא, גם סבתא, גם חברה וגם בת קטנה. היא אהבה אותך כל כך ולא מתחרטת על אף רגע באחת עשרה השנים בהן הייתה איתך, היא נשארה לבד בבית ומתגעגעת אליך מאוד. אני מחזקת אותה ושומרת עליה בשבילך. אני יודעת כמה אהבת אותה. מלאך שלי, זה הזמן להיפרד. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל אני מבטיחה לך שניפגש שוב.

רעות.

סה"כ 0 נרות נשמה הודלקו
 
בניית אתרים