חיפוש


יום שישי, 19 אפריל2024
אבגדהוש
31010203040506
07080910111213
14151617181920
21222324252627
28293001020304

טלמון צבי 1924-2010

שם משפחה קודם וילונר 
שם משפחה טלמון 
שם פרטי צבי 
תאריך לידה 24.3.1924 י"ח אדר ב` תרפ"ד 
תאריך פטירה 27.8.2010 י"ז אלול תש"ע 
שם האב דוד 
שם האם ברטה 
שם בן/בת הזוג שוש אשל 
שם בן/בת זוג נוסף ורדה כהנוביץ 
שמות הילדים דפנה 
ארץ מוצא ברסלאו גרמניה/פולין 
מקום קבורה מעגן מיכאל 

אבא צבי / דפני מייזלס

היינץ הרמן וילונר, שלימים שינה את שמו לצבי טלמון כדי להיות ממש ישראלי, נולד בברסלאו שבגרמניה. כשהיה בן שנה וחצי התגרשו הוריו וכשהיה בן חמש עבר עם אמו ברטל, לבית הילדים שליד בית הספר לעקרות-בית שליד מינכן, שם הלכה ללמוד. בסיום לימודיה חזרו שניהם לברסלאו.
לאחר כשנתיים בברסלאו, חזרה סבתי לבית הוריה בטרנוביץ ואבא נשאר עם אביו בברסלאו, שם למד את שתי הכיתות הראשונות של בית הספר הפרוטסטנטי. דיטמר וילונר – אביו, היה עורך דין וניגן בְתזמורת. הוא היה גרמני גאה והיה חבר בתנועה אנטי-ציונית, גרמנית, יהודית. כשהיטלר עלה לשלטון נלקח ממנו הרישיון לעסוק בעריכת דין והוא החל לעסוק במסחר בפחם. לימים, כשהמצב נהיה קשה, עזב את גרמניה, ברח לסין ושם נפטר.
המשפחה של דיטמר הייתה משפחה מסורתית רפורמית עם זיקה חזקה ליהדות אך לא לציונות. בשלב זה, נפרד צבי מאביו ושב אל אמו בטרנוביץ, אל חיק משפחה גדולה - סבא, סבתא וארבע דודות.
בטרנוביץ למד בבית-ספר גרמני עד גיל אחת עשרה. לעומת המשפחה של דיטמר, משפחתה של ברטל (אמו) היתה משפחה ציונית והאחיות לבית פנובסקי עלו כולן ארצה. ברטל התחתנה בשנית עם אגון הופמן ועלתה עמו ועם הילד צבי בן האחת עשרה לארץ ישראל בשנת 1935.
תחילה קבעו את מושבם בחיפה. צבי למד בבית הספר "חוגים", בית-ספר של יֶקים בו דיברו ולמדו רק בשפה הגרמנית, מה שלא אפשר לו ללמוד את שפת המקום. בית הספר הזה נחשב לבית-ספר מאוד טוב ולכן גם היה מאוד יקר. לאחר שנה, עברה המשפחה לעיר גנים שליד קריית אתא, שם הלך צבי לבית-ספר של המזרחי, בית-ספר דתי. מאז, ועד יומו האחרון, הוא והדת לא הסתדרו.
שנתיים אחרי עלייתם ארצה, נפטר מאולקוס בעלה של ברטל, וצבי וברטל חזרו לחיפה, שם עבדה במסעדה. בזכות פרוטקציה של דוד היינץ גרלינג, התקבל צבי לבית-ספר "טיץ" ביגור, בית-ספר מקצועי שהיה שייך לעליית הנוער. ב"טיץ" פגש את חבריו פומל ושומל, שמאז לא נפרדו דרכיהם. בבית-ספר הזה למד מכונאות.
למרות שתלמידי בית הספר לא היו חלק מהקיבוץ, הם הורשו להשתתף באסיפות וספגו את ההוויה הקיבוצית שהשפיעה על המשך דרכם. כשסיימו את חוק לימודיהם, שאלו את עצמם, מה עושים הלאה?. היו רק שתי אופציות. פלמ"ח או בריגדה. מכיוון שהשלושה רצו ללכת יחד, החליטו להתגייס לבריגדה. שנתיים מתקופת הבריגדה הם "בילו" בארץ ולאחר מכן, לקראת סוף המלחמה, העבירו אותם לאיטליה. בסיום המלחמה, צבי הועבר להולנד, לשמור על מחנות שבויים גרמניים. כעבור שנה קיבל חופשה, בה נסע לבקר בארץ. בזמן החופשה, פורקה הבריגדה והוא נשאר בארץ. הוא קיבל את החיילים במחנה ברחובות על-מנת לשחרר אותם. סך-הכל שירת בבריגדה ארבע שנים. עוד לפני שהתגייסו, נוצר לצבי ולתאומים יעקב קשר עם קבוצת הצופים א', והיה ברור ששלושת החברים הולכים לחיות בקיבוץ. במשך שנות גיוסם הארוכות, דאגה כל הזמן קבוצת הצופים לשמור עמם על קשר מכתבים רציף. כשהודיעו לצבי שמפרקים את הבריגדה הוא לקח את זה מאוד קשה, התקלקלו לו התוכניות. הוא התכוון לערוך עוד כמה טיולים לפני שיחזור סופית לארץ.
במשך שהייתם במחנה ברחובות, הלכו שלושת החברים לבקר את קבוצת הצופים בגבעת הקיבוצים ולאחר השחרור הצטרפו לקיבוץ. צבי עבד בעבודות חוץ, בפרדסים וכנהג בית. על מפעל התחמושת הסודי לא ידע.
לאחר שנה הגיעה ורדה עם רותי בִתהּ והם חברו ונהיו לזוג. לאחר מלחמת השחרור עלתה קבוצת הצופים למקום הקבע והקימה את מעגן מיכאל. כאן עבד צבי בדייג, במדגה, בחשמליה, במכבסה, בקיטור, בנהגות, ובפלסאון.
בהיותו בן שלושים, באתי אני לעולם ובהיותי בת ארבע נפרדו דרכיהם של צבי וורדה. באותה עת הגיעה ברטל לקיבוץ, לאחר שבעלה השלישי, שייע וכסלר, נפטר.
ב- 1967 הכיר צבי את שוש וכששניהם החליטו לחיות יחד, באה שוש עם ילדיה, גיא וטל, כשעמרי בכורהּ נשאר בבית קמה. גדלנו כולנו, ועם הזמן, התחילו החתונות. דפנה התחתנה עם אמנון, עמרי עם בנטה, גיא עם צפרא וטל עם חובב. אחרי החתונות, באופן טבעי, הגיעו הנכדים. בן, סי וגיא לעמרי ובנטה. ניצן, נטע וירון לדפני ואמנון. מאי, בניה וניתאי לגיא וצפרא. נעם, רותם ורוני לטל וחובב. סבתא ברטה נפטרה בשיבה טובה בגיל 93 אחרי שנים יפות שחייתה עמנו כאן בקיבוץ. ואז הגיע הרגע הקשה מכל בו נפרדנו בכאב גדול משוש שהיתה בת שישים במותה, והותירה אחריה ריק גדול, לאחר עשרים ושבע שנים יפות של זוגיות יפה שהקרינה על כולנו. אנחנו זוכרים את שוש באהבה רבה.
סבא צבי שלנו לא שקט על שמריו. את עיתותיו הוא העביר בעבודה בפלסאון, בלימודים בבית הספר האזורי ובמרכז מיר"ב, בנסיעות לתל-אביב, לאילת וקצת לחו"ל.
דפני מייזלס

--------------------------------------------------------------------------------

אוהבת ללא גבול / דפני

אבא
(נכתב ליום הולדתו ה – 80)
אני רוצה להגיד לך תודה.
תודה שאתה אבא שלי.
תודה שאתה קיים.
תודה שאתה תמיד בשבילי.
תודה על השפה המשותפת שיש לנו.
תודה שאתה אבא כזה, שכולם מאחלים לעצמם אבא כמוך.
אומרים שאין מקריות. אומרים שהנשמות בוחרות למי להיוולד, עם מי להתחתן.
אז תודה שאפשרת לי לבחור בך להיות אבא שלי, ותודה שאתה עם כזו נשמה צעירה,
ותודה שהבאת את שוש לחיינו, ואיתה את עמרי, גיא וטל, בני זוגם וילדיהם.
ותודה שידעת לשמור על המרקם המשפחתי
ושאנחנו כולנו משפחה.
ותודה שאתה כזה בשלן שכשאתה עושה ארוחה, אנחנו מלקקים א האצבעות.
כמה נעים ומחמם את הלב
שאתה מוצא כל מיני סיבות שונות ומשונות
לעשות ארוחות ולהפגיש את כולנו.
ותודה שאתה יודע ליהנות מהחיים
ולהפיק מהם את המקסימום.
ותודה שעוד יש אנשים שמצליחים לעצבן אותך
ואז אני יכולה להגיד לך – נו, די, זה באמת לא שווה להתעצבן בגלל השטות הזו.
ותודה שאתה מתעצבן באמת רק משטויות,
והדברים האמיתיים הם באמת הדברים האמיתיים.
ותודה על הנדיבות ללא קץ שלך.
בזכותך החיים מחייכים אל כולנו.
תודה אבא שלי.
אוהבת ללא גבול,
דפני
 
--------------------------------------------------------------------------------
 
את צבי הכרתי עוד בטרם היה סבא, יהודית איילון

את צבי הכרתי עוד בטרם היה סבא, מאז שהיינו בקבוצת הצופים ברחובות (זוכרים שקראו לו "צבי סבתא" על שום שערו שהלבין בטרם עת...?) ואחר כך, כהורים לחובב ולדפנה בכיתת "סלע".
אך כאשר נולדו נכדינו המשותפים, התהדק הקשר. זה קרה לפני 20 שנה, עם הולדתה של נעם, בה היינו גאים כל כך - שוש וצבי, יהושע ואנוכי. יהושע ושוש לא זכו ליהנות מהנכדים שנים רבות ולראותם גדלים, אך צבי ואנוכי חגגנו ביחד כל אירוע וכל יום הולדת, וראינו אותם גדלים וצומחים ונהיים אנשים. בערבי שבתות אכלנו יחד בחדר האוכל, וקשה לי לתאר ערב שבת שלא אמצא את דמותך, יושב במקום הקבוע ב-18.30 בדיוק!!
על לכתך מאיתנו ניתן לומר את המשפט:" העצים מתים זקופים"! היית תאב חיים והרחבת הדעת, מתכנן טיולים ומשתף בהם ברוחב לב את בתך ונכדיך. ומה סמלי הדבר, שכבר היה הדרכון בידך, עת מלאך המוות עמד בפתח! נאבקת בו בגבורה, כשאנחנו מיטלטלים בין תקווה לייאוש - אך הוא הכריע אותך, כי זו דרכו של עולם... יהי זכרך ברוך!
יהודית איילון

--------------------------------------------------------------------------------
 
מתוך ברכה שנכתבה לצבי ליום הולדתו ה- 80 גיא וטל

לפני כמעט 36 שנים, כשבחרת לחיות עם אמא, קיבלת גם אותנו - גיא וטל - בעסקת חבילה. ביתך וליבך נפתחו בשבילנו.

החוויה והזיכרון שלנו מאז היו שקיבלת אותנו ללא תנאי, בלב שלם, קבלה שנראתה לנו לאורך השנים כמובנת מאליה.

רק כשנולדו ילדינו, למדנו להעריך באמת את מה שעשית.

היום אתה סבא של הילדים שלנו, ושוב לכולנו זה נראה מובן מאליו.

צבי יקר, יש נחמה בכך שזכינו לומר לך את הדברים האלו, ויותר, בחייך.

אוהבים, גיא וטל
 
--------------------------------------------------------------------------------
 
לסבא צבי/ רותם

מאז שאני זוכר את עצמי, אתה היית שם. בהתחלה, בזיכרונות הרחוקים, עוד עם סבתא שוש, ולאחר מכן רק אתה - תמיד שם. בימי ההולדת שלך או של אמא וגיא, ובאזכרות של סבתא, תמיד באים אליך ואוכלים את אותה הארוחה שמזכירה את השנים שעברו.
את הזיכרונות הקטנים ממך לעולם לא אשכח. את הבית עם האווירה החמה, שלא השתנה שנים רבות, את משחקי הכדור עם משפחת מייזלס ממגל, את העץ עם הלימונים הכי גדולים בקיבוץ ואת המתנות שחיכו לי בכל יום הולדת, ואפילו בחג המחזור. גם ארוחת הערב בימי שישי לא תראה אותו הדבר בלעדיך, תמיד יושב בשולחן הקבוע עם סבתא יהודית, בשש וחצי בדיוק!

תמיד התגאיתי בך סבא, כמה אתה אדם חזק, שנוסע באופניים אפילו בגיל שמונים וחמש, ותמיד הולך זקוף. ואחרי שקראתי שלחמת בבריגאדה היהודית, נתמלאתי גאווה אפילו יותר.
כמה סמלי, סבא, שאתה עוזב את הקיבוץ שישים ואחת שנה אחרי שהקמת אותו. ואפילו היום, בעת הפסקת חשמל קצרה, עיינתי בספר "סימני דרך", ובכל פעם שהוזכרת בו עצרתי לרגע וקראתי שוב את הפסקה, רק כדי להיזכר בך. אני יודע שאמשיך להתעניין בהיסטוריה ולחפש עוד תחומים בהם פעלת, ודברים שעשית. זאת אעשה כדי להתמלא בגאווה וכדי להיזכר איזה אדם טוב וסבא נפלא היית.
אני אתגעגע אליך סבא,
רותם

--------------------------------------------------------------------------------
 
סבא שלי היה איש מצחיק / נטע

מה שהרבה מכם בוודאי לא יודעים זה שסבא שלי היה איש מצחיק! והסיבה שאתם לא יודעים את זה היא, בגלל שחוש ההומור שלו – כך הוא היה אומר – פשוט מתוחכם מדי בשביל שכולם יבינו. ולכן אף אחד לא חושב שהוא מצחיק... אבל העיקר שאני הבנתי אותו, מפני שהתמזל מזלי וגם אני ניחנתי בחוש הומור כמו שלך, "מתוחכם".
השבוע באמת שאלתי את עצמי איך זה שאני ואמא לא קיבלנו את הצבע הכחול של עיני בנות כהנוביץ', ורדה ועדנה. טוב, זה לא סתם שאני ואמא קיבלנו ממך את העיניים, כי עם זה קיבלנו גם את ההסתכלות שלך על העולם.
אני אוהבת אותך כל כך ומודה לך על הקשר המקסים שלנו, על רגעי חסד קטנים, על ימים שבהם ישבנו בשעות אחר הצהריים עם כוסית של ברנדי ושיחה טובה.
אני מודה לך על קיש-לורן בארוחות המשפחתיות; אני מודה לך על שלקחת אותי בילדותי לדוג בנחל; על שביקרת אותי בכל תחנה בחיי ועל ששמחת להרחיק לכת בעקבותי, גם למקומות נידחים, רק בגלל שהנכדה המשוגעת שלך בחרה לגור על הר...
אני אוהבת אותך ועדיין לא מוכנה להיפרד.
אבל אני חייבת, ואני מודה על הכל. באמת שזכיתי.
נטע
 
--------------------------------------------------------------------------------
 
סבא צבי / מאי ונועם

אנחנו יושבות בארוחת הצהריים ומנסות לכתוב מכתב אחרון.
ההתחלה קצת קשה, אנחנו מתחילות לדבר, הדברים מתחילים לצוף ולאט לאט מגלות שסבא צבי בשבילנו זה אותם הזיכרונות, הרגשות והחוויות שחווינו מאז שאנחנו קטנות.
כששאלתי את אבא למה אנחנו קוראים לך סבא, הרי קשר ביולוגי לא קיים, קיבלתי תשובה שסיפקה אותי ואני זוכרת אותה עד היום. אבא אמר שמאז שאנחנו קטנים והיינו הולכים לבקר אתכם, הייתם סבא וסבתא. מעולם לא קראנו לך צבי, וכשסבתא נפטרה נשארת אתה - סבא צבי, והייתי גאה להגיד שיש לי שלושה סבים (מאי).
אני זוכרת שכל ארוחה משפחתית שעשינו לכבוד יום ההולדת של אחד מבני המשפחה, תמיד אתה היית מגיע ראשון. וכך גם בימי שישי בארוחת הערב בחדר האוכל. תמיד כשהיינו מגיעים אתה כבר ישבת עם סבתא יהודית. שאלת איך בצבא ומה התוכניות לסוף שבוע. וגם אם כבר סיימת לאכול, היית יושב ומחכה איתנו עד שאנחנו נסיים.
בימי הולדת היית לוקח כל אחד מאיתנו
ל-Toy's R Us לבחור מתנה. חיכינו לנסיעה הזאת כל השנה. זהו זיכרון ילדות מאוד חזק אצל שתינו. אף פעם לא שכחת את ימי ההולדת שלנו. תמיד היתה מחכה בדואר מעטפה עם כסף וברכה.
האירועים המשפחתיים, האוכל שהכנת במו ידיך כל ארוחה, וביצי ההפתעה שהיו מחכות לנו במגירה פעם אחר פעם, אחת לכל נכד, אפילו כשכבר היינו גדולים.
כל התמונות הללו חרוטות אצלנו בראש ומעלות על פנינו חיוך.
ואתה, חלק בלתי נפרד מהן, הופך להיות עכשיו זיכרון שטבוע עמוק בלב.
אוהבת ומתגעגעות,
מאי ונועם.

--------------------------------------------------------------------------------
 
תם ונשלם 

תם ונשלם אמר פו - ומה עושים עכשיו?
אנו יוצאים כולנו למסע - אמר כריסטופר רובין,
וקם וניער את בגדיו- תודה רבה פו.
למנסע? - שאל פו נרגש - נדמה לי שעוד לא הייתי שם, מה נעשה באותו מנסע?
 
--------------------------------------------------------------------------------

קשרי משפחה 

בעלה של  שוש אשל 
בנה של  ברטה וכסלר 
 

סה"כ 1 נרות נשמה הודלקו
נר נשמה הודלק על ידי Reuben Gerling בתאריך  30/08/2010
קרבה: Ben Dod
מקום מגורים: Japan
  terribly sorry for your loss. all of us loved him he will always remain in our hearts
 
בניית אתרים