חיפוש


יום ראשון, 08 דצמבר2019
אבגדהוש
01020304050607
08091011121314
15161718192021
22232425262728
29303101020304

כהן שלמה 1898-1990

שם משפחה כהן 
שם פרטי שלמה 
תאריך לידה 29.12.1898 ט"ז טבת תרנ"ט 
תאריך פטירה 10.4.1990 ט"ו ניסן תש"נ 
שם בן/בת הזוג פרננדה 
שמות הילדים לאה דנא, גדיאל כהן 
מקום קבורה מעגן מיכאל 

קורות חייו

לפני שנים רבות, כשההורים הצעירים של היום היו ילדים קטנים, כולם הכירו ואהבו את סבא כהן - סבא הם, או סבא אוכל, כך קראו לו, כיוון שהוא היה זה אשר יום יום, בוקר בוקר, בכל מזג אויר, עובר עם עגלתו עמוסה לעייפה בכדים ונושאי אוכל בין בתי הילדים ומחלק את האוכל לפעוטונים ולגנים.
הרבה שנים עסק סבא כהן בעבודה זו והפך לחלק מהנוף האנושי שלנו- היה לו יחס חם ונפלא לילדים - תמיד עם חיוך על הפנים ומילה טובה לכל אחד. לכל הילדות היה קורא בלה (יפה) ונהנה לראותם גדלים לנגד עיניו, וחדשים נולדים ומאכלסים את בתיהם.
דמות מיוחדת במינה, מאלה שכבר לא פוגשים, מלא אותה חכמה, שמעניקה האוניברסיטה של החיים. מלא ממזרות מצד אחד ויראת קודש מצד שני. הומור פורה, של מי שיודע לצחוק על הכל, מבלי לפסוח על החולשות של עצמו, ועם אוצר גדול של בדיחות וסיפורים עממיים, ששורשיהם כה עמוקים בהווי היהודים, עד אשר אי אפשר לדעת אפילו את מקורם.
רוב שנותיו חי בפירנצה, שם היה במשך שנים, שמש וחזן בבית הכנסת (וגם עסק במסחר כדי להשלים את הפרנסה). מליוורנו, עיר ססגונית בה נולד הביא אתו את האופי המיוחד, הסיפורים, הציטוטים, מדמויות החמולה שלו, אשר היו כל כך מבדחות, עד אשר כולנו למדנו לצטט גם כן.
אדם פשוט, אבל חושיו בריאים ביותר - תמיד ידע להיות בצד הנכון של המתרס.
כשרוב האיטלקים, גם יהודים, נמשכו לפשיזם, או לפחות נכנעו לו בגלל אינטרסים, הוא, בעקשנות האופיינית שלו, סירב תמיד להשתייך למפלגה הזאת - פשוט לא אהב אותם!. הוא, שלא סבל אלימות, עימותים, התנגשויות, נעמד כגיבור אמיתי (ב- 1941!), מול קבוצת פשיסטים שדרשו ממנו שימסור להם את מפתחות בית הכנסת, ולא נתן להם - גאה ביהדותו ובהיותו כהן.
מאמין אמיתי ,בלי להיות פנאטי - ציוני ואוהב ישראל בלי הסתייגויות - עלה ארצה עם משפחתו ב - 1949, הגיעו למעגן מיכאל ב - 1954, מודע לכל הטוב שקיבל מהקיבוץ במיוחד בשנותיו האחרונות בבית הסיעודי. גם פה אהב, והיה אהוב ע"י כולם.

בתוך כף ידך אבי/ ראובן כהן (1984)
בתוך כף ידך אבי,
נתתי את ידי,
להלך בפסיעותיי הקטנות, ליד פסיעותיך הגדולות.
עתה, אבי, ידך בתוך ידי
להלך במשעולים,
רק פסיעותיי גדולות
ושלך קטנות מאד.
והיו סמטאותיה של פירנצה
ואלו השבילים בין מדשאות ירק
אך שתי נקודות בלבד,
שביניהן עבר -
את זאת יודע אני -
אף לא קו ישר אחד.
היום בגיל בו הבאתני לעולם,
אני נוטל כף יד קטנה של בן
שאולי ינחני אל שבילים
שלא ידעתי מעודי.

יהי זכרו ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

אשתו  פרננדה כהן (בלגרדו) 
בתו     דנא לאה

סה"כ 0 נרות נשמה הודלקו
 
בניית אתרים