חיפוש


יום ראשון, 18 אוגוסט2019
בגדהושא
29303101020304
05060708091011
12131415161718
19202122232425
26272829303101

ברשי משה 1985-1995

שם משפחה ברשי 
שם פרטי משה 
תאריך לידה 31.5,1898 י` סיון תרנ"ח 
תאריך פטירה 12.5.1985 כ"א אייר תשמ"ה 
שמות האחים שלמה ברשי 
שם בן/בת הזוג פניה ברשי 
שמות הילדים אביבה אסף ושולמית (דוסקה) בן ארי 
ארץ מוצא רוסיה הדרומית 
מקום קבורה בית העלמין מעגן מיכאל 

קורות חייו

אבינו - משה ברשי - נולד לפני 87 שנים, בעיירה יהודית בדרום רוסיה, על נהר הדניפר. משפחתו בת תשע הנפשות, התפרנסה ממנסרת עצים וגם מטחנת קמח.
אבא למד בילדותו בחדר ואחר כך לימודים אקסטרניים אצל מורים פרטיים, שאחד מהם היה יעקב ריז'יק, אביו המנוח של נחמן רז מגבע.
מגיל צעיר התחיל אבא לעבוד ולפרנס. יחד עם זאת היה פעיל מאוד בחיים הציבוריים בעיירה התוססת הזאת, ששאפה, רובה ככולה, לעלות ארצה ולייסד כאן ישוב עצמאי. אך מעטים ביותר זכו לכך.
בגיל 18, גויס אבא לצבא הצאר, נשלח לאוראל, שם תפסה אותו המהפכה הבולשביקית. הוא נבחר כנציג מועצת החיילים ושיתף עצמו, בראשית צעדיה של המהפכה. עם התוהו ובוהו שהשתרר אז ברוסיה ופרעות הדמים ביהדות אוקראינה - חזר אבא לעיירה והפך לעמוד התווך, של היציאה מעמק הבכא הזה. הצעירים הציוניים, שלא הסתפחו למהפכה, חיפשו כל דרך אפשרית לעליה, אך הדרכים היו חסומות וגניבת הגבולות הייתה כרוכה בסכנת נפשות. רבים אכן קיפדו את חייהם בצליחת הדניאסטר לרומניה, ארץ המוצא לים השחור ולעלייה.
אבא, עם חברתו לחיים, אמא פניה ז"ל, ואחיו שלמה - עוברים לאודסה, נמל הריכוז, של החותרים לארץ ישראל - שם שוהים תקופת מה ואבא משמש בתפקיד בכיר במנהל האזרחי - כלכלי של העיר. בהזדמנות הראשונה בורחים השלושה, באישון לילה, צולחים את הנהר המסוכן ומגיעים לרומניה. תחנת הביניים הזאת ארכה שלוש שנים, במאמצים להגיע לארץ ישראל. ולבסוף זוכים הם לסרטיפיקטים ובינואר 1923 עולים בחוף יפו.

פרשת ההיאחזות בארץ מתחילה ברמת גן, שהייתה אז בחיתוליה, וקשורה בעבודה מפרכת בפרדסים, בכבישים ובבניין. ובסוף חייו קיבל אבא תעודת כבוד, של מייסד רמת גן. כאן נולדו שתי הבנות וההורים נאבקים על קשיי החיים של אז, בתנאים שלא יאומנו כיום, באוהל, בצריף ובמחסור.
בכל התלאות האלו, במאבק הקשה לקיום - עומד אבא גא, זקוף קומה ובעל תחושת ערך וכבוד עצמי רב. הוא לא נכנע, לא מתרפס ולא מתפשר. היה תמיד תקיף בדעתו ובוטח בדרכו.
ב- 1962, מגיעים אבא ואמא בעקבות הבנות אל הקיבוץ, אל המנוחה ואל הנחלה.
אבא היה מאושר עם איחוד המשפחה, עם הנכדים, אהב את המשק, החברים. בשכלו החריף ועינו החדשה, ראה גם את הפגמים בקיבוץ, אך אהב את אורח החיים הזה והשתדל לתרום כמיטב כוחותיו בעבודה - באינסטלציה, בדואר, ובגולת הכותרת של מפעלו - מפעל הקפה, בקיבוץ.
לאחר פטירתה של אמא ז"ל - לפני חמש שנים - התערערו מצב בריאותו ומצב רוחו, והתחילה התקופה הקשה של סוף הדרך.
בשעת פרידה אחרונה זאת - נזכור את אבא כאיש חזק, זקוף, ישר דרך וישר לב, איש עבודה ובעל עקרונות - מאחרוני הנפילים של העלייה השלישית.

יהי זכרו ברוך.
 
 

קשרי משפחה
 
אשתו  פניה ברשי 
 

סה"כ 0 נרות נשמה הודלקו
 
בניית אתרים