חיפוש


יום חמישי, 22 אוגוסט2019
בגדהושא
29303101020304
05060708091011
12131415161718
19202122232425
26272829303101

כהן פביאן (בבי) 1933-2002

שם משפחה כהן 
שם פרטי Fabienne 
כינוי בבי 
תאריך לידה 4.1.1933 ו` טבת תרצ"ג 
תאריך פטירה 6.8.2002 כ"ח אב תשס"ב 
שם האב אליהו כהן 
שם האם אסתר אמילי כהן 
שמות האחים רחל, תרצה, חוה 
שם בן/בת הזוג יהודה אלגרנטי 
שמות הילדים הגר 
ארץ מוצא תוניס 
מקום קבורה מעגן מיכאל 

קורות חייה

"בבי נולדה בתוניס ב - 4 בינואר 1933.
בבי הייתה הבת השלישית בין ארבע בנות במשפחת אסתר ואליהו כהן. שמה היה FABIENNE, בקיצור "פבי", ובשפתה הילדותית "בבי", השם שליווה אותה כל חייה.
האב, שהרוויח את הנחוץ לקיום המשפחה, היה המאור של ילדותה, אהבה לצאת אתו ביחידות "לכל מיני שליחויות" ונהנתה מאהבתו. בשנות ילדותה חשה בדידות שליוותה אותה מרבית חייה. החברים היו, בעיקר, מקרב בני המשפחה, שנפגשו אצל הסבים, הדודים או בבית ההורים.
בשנות הנעורים הצטרפה בבי לתנועת נוער ואח"כ ל"דרור". ההורים הבינו שהעליה בפתח, ובשנת 1950 עלתה לארץ עם ההורים ואחותה הצעירה חוה, והצטרפו לאחות הבכורה, רחל, בקיבוץ רגבים. האחות השניה, תרצה, התגוררה בקיבוץ כרמיה.
בבי היפה והתוססת השתלבה בחיי הקיבוץ של תחילת הדרך, עבדה בענפים השונים, הקסימה את הבחורים ונשבתה בקסמו של יהודה אלגרנטי, שנשא אותה לאשה בשנת 1951.
לאחר שנה נולדה בתם הגר. חיי הזוגיות שהתחילו כחלום, נתקלו בקשיים, ב - 1955 המשפחה עברה למעגן מיכאל וכעבור שנה נפרדו בבי ויהודה.
בבי מצטרפת לענף הדייג, עבודה הדורשת תקופות היעדרות מהבית ועבודה מסביב לשעון. לאחר מכן עבדה כמטפלת בבית הספר בקיבוץ.
בשנת 1963, יוצאת בבי בשליחות "הקיבוץ המאוחד" למרסיי לעבוד במחנה מעבר של עולים יהודים מצפון אפריקה, במטרה לשלוח את המשפחות המתאימות לקיבוצי התנועה.
בתקופה זו נהנתה מאנונימיות ומהחופש של מקום חדש. היותה חברת קיבוץ העובדת בחוץ אפשרה איזון בחייה האישיים.
עם חזרתה מהשליחות התחילה לעבוד בסמינר אפעל כמזכירה. עד מהרה גלש תפקידה גם לטיפול אישי ביצחק טבנקין, וידידות מיוחדת נקשרה ביניהם. הוא הקנה לה את התחושה של ערך עצמי ואהבה לחיים, והיא הייתה לצדו כחברה, ותמכה בו כשעלה לשיאים נשגבים וכאשר צלל לתהומות עכורים בשנותיו האחרונות. שנים אלה היו "מטורפות" בשבילה. אחרי עזיבת אפעל עברה לעבוד בתק"ם במחלקת התרבות עד 1974, ואז חזרה לקיבוץ. היה זה זמן חשבון נפש וקבלת החלטות אישיות. אחת ההחלטות הייתה לרכוש מקצוע. באומץ בחרה ללמוד תכנות מחשבים, תחום שהיה צעיר בעיקרו, והוכיחה לעצמה שהיא יכולה להצליח בתחום האינטלקטואלי והחדשני. בתחילה עבדה ב"חשב", ברוחה הצעירה השתלבה בצוות המתכנתים ואף רכשה חברים חדשים.

כשחזרה למשק ב- 1979, עבדה בפלסאון במחלקת המחשב, שם פיתחה תוכניות למפעל, וגם את תוכנית תקציב החברים, כולל כתיבת ממשקים להעברת נתונים מהכלבו, המרכולית והטלפון. וכן הכניסה את מערכת סידור התורנויות למחשב. בשנים האחרונות עבדה בניהול החשבונות של הטלפון ובאחריות לתיקון מכשירי הטלפון. בחודשים האחרונים עבדה בפלסאון טרם פרישה.
בבי הייתה פעילה בחיי החברה : נבחרה למנהלת אדמיניסטרטיבית של ביה"ס, למרכזת עבודה ולמרכזת ועדת שיכון, אז הציעה שתקציב ב', מיליון וארבע מאות אלף ש"ח, יוקדשו לסגירת פערים בשיכון, הצעה שלא התקבלה. חיי הקיבוץ ודרכו היו חשובים לה, השתתפה באספות, כתבה לעלון דברים רציניים בדרך אופטימית ומתובלת בהומור. נענתה לאתגרים שונים, מחידות מתמטיות ותשבצים או טיולי טבע עד להתמודדות עם מורכבות החיים.
בשני העשורים האחרונים קיבלה את עצמה ופרחה מבחינה אישית. חיה בזוגיות עם מנחם אתו חשה זהות עמוקה, שלווה ושלמות, אתו למדה לתת עולם ומלואו.
המשפחה הייתה מרכז חייה, הרבתה להפגש עמה ועם חברים ולבלות אתם, והייתה מאושרת.
בבי יזמה ויצרה מסורת של מפגשים משפחתיים בחנוכה, ואזכרה לסבתא אסתר וסבא אליהו.
בבי אהבה את הנכדים אהבת נפש, הרבתה לבלות אתם בגמלא, וכן לארח אותם בביתה לחופשות ארוכות. הייתה מקפידה על קשר טלפוני עם כולם, זוכרת לציין ימי הולדת, מוכנה לעזור בהסעות, בטיפול בילדים, אהבה לצלם ולחלק את התמונות. הייתה אשת שיחה, ידעה להקשיב וגם להביע את עצמה, עמדה על שלה, לפעמים גם בטונים גבוהים, מוויכוחים הוציאה את העיקר והפנימה. תחביביה היו רבים : אהבה את הים, עסקה בספורט בריאותי, פינתה זמן לקריאת פרוזה, שירה, מדע בדיוני ועתידני, אהבה מוסיקה, קולנוע ואוכל איכותי. הייתה נאמנה, אהובה ומוערכת על ידי חבריה הרבים ומשפחתה.
בבי נפטרה ב - 6.8.2002. שטף דם במוח קטף אותה בטרם מלאו לה שבעים, טרם תורה, טרם זמנה, והשאיר את כולנו כואבים וזוכרים.

יהי זכרה ברוך.

--------------------------------------------------------------------------------
 
דברים ליד הקבר בלוויה 

בבי,
כשנכנסנו לחדר שלך, החדר אותו עזבת בחטף כשהלכת למקום שלא תמיד חוזרים ממנו, מצאנו ליד כורסתך את הספר: "מילה במילה - אוצר מילים הנרדפות".
שם מצאנו: יפה, אסטתית, מובחרת, מפוארת, משובחת, רצויה, בעלת ערך, יעילה, מועילה, ראויה, רצויה.
וגם היה שם: ידענית, אינטליגנטית, בקיאה, חכמה, מומחית, דעתנית, מנוסה, סמכותית.
וכשהמשכנו לדפדף עיננו נפלה על: מנהלת, אחראית, מארגנת, מבצעת, מגייסת, מוציאה לפועל, מכוונת, ממונה, מפעילה, מפקחת, נאמנה.

וכולנו יודעים שהיית: עצמאית, אי-תלותית, חופשייה.
וזכרנו גם את הצדדים האחרים - אלו שהגיעו ברבות השנים: קבלה, הסכמה, פיוס, ריצוי.
וגם: נתינה הנחלה, הענקה, הרעפה, קירוב.
ועתה נשארנו עם הזיכרון, השארית, העדות, הפיקדון.

מימי ניצן

הופתעתי מאוד כשנודע לי לפני מספר שעות על פטירתה של בבי.
לבושתי אפילו לא ידעתי על מה שאירע לה לפני כמה ימים. עד אותו הרגע התמונה בראשי היתה בבי בחדר כושר או בבי עושה הליכה בשבילי הקיבוץ, ועל כן ההפתעה היא מכופלת.
הספקתי לעבוד עם בבי מספר שנים, אפשר להגיד שהאחרונות שהיא עשתה בתחום המחשבים. אלה היו הימים שבהם גם היה איתה ג'ו. אבל הטבע עושה את שלו ללא רחמים, ושניהם נלקחו מאיתנו, מקווה אני שלעולם טוב יותר.
צר לי שבבי לא האריכה עוד שנים בהן יכלה להמשיך ליהנות מהטבע שכנראה היא כל כך אהבה, מהמשפחה ובפרט מהנכדים, וכן מחברים רבים שאיתם היה לה קשר חם.
למשפחה ולכולנו אני מאחל שנזכור את בבי הנמרצת, האיכפתית, הדעתנית. ככה היא היתה וככה היא ראויה להיזכר.
נורמן אלבלה

--------------------------------------------------------------------------------
 
אהבתה של בבי לספרים

בכיתה א' היו לי, כנראה, בעיות למידה קרוא וכתוב, ודי סבלתי מהמצב. והנה, יום בהיר אחד, כשאבא חזר הביתה, הוא ניגש אלי ובידו חבילה גדולה, שטוחה, עטופה בנייר חום. "הנה, זה בשבילך", הוא אומר. היית בת שש. מי בכלל התייחס לילדה חסרת חשיבות זו. ופתאום אני מקבלת מתנה. לא ביום הולדת ולא בחג. ההתרגשות שלי הייתה בשיאה, הסרתי בזהירות את הנייר, ומה רואות עיניי ? ספר גדול, שעל כריכתו ציור צבעוני של זאב כהה ומאיים וטלה לבן חמוד.
פתחתי - הפנים לא בייש את החוץ, מצד שמאל הכתוב, ומצד ימין על כל הדף הגדול ציור בשלל צבעים, כל דפדוף תמונה חדשה, אנשים, צמחים ובעיקר חיות מכל הסוגים והגדלים. אבא אמר: זהו ספר של משלי לה פונטן, את רואה, מול כל תמונה מצד שמאל כתוב סיפור. כשתלמדי לקרוא, תוכלי להבין מה הסיפור שבציור". חוויה זו נחרטה עמוק עמוק בזכרוני, ואני מקווה שבעזרת הספר המצויר היפה ואבא, כבשתי במהירות את אומנות הקריאה. על כל פנים עד עצם היום הזה, אני אוהבת לקרוא, אוהבת את ריח הספרים החדשים, אולי בזכות אותו ספר ראשון ...

ועוד סיפור הקשור באבא ובספרים.
אבא היה משכיל וקרא המון. על שולחן הלילה שלו ליד המיטה תמיד היה מונח ספר. אני אהבתי לדפדף בספר הזה, סתם ככה בשביל התענוג. לרוב, היו אלה ספרי עיון, שלא עניינו אותי בכלל, אבל אותו ספר טמן בין עמודיו עולם שונה, מגרה ומסקרן. אולי אבא הרגיש במשיכה שלי לספריו, מי יודע? פעם אחת הוא הזמין אותי להצטרף אליו לבקר בספרייה הגדולה שברחוב שוק אל עטרין, שם היה מנוי.
נכנסנו למבנה מרשים, עברנו באולמות גדולים עם תקרות גבוהות וקירות מצופים מדפים עמוסים בספרים, המון ספרים. הוא הוביל אותי דרך מסדרון אפלולי אל חדר ענקי בעל חלונות צרים וגבוהים. בין מדפי הספרים ובאמצע עמד שולחן גדול וכבד מעץ כהה ומבריק וסביבו כיסאות. הוא הושיב אותי, נתן לי ספר שלקח מאחד המדפים, וביקש שאחכה לו עד שיגמור את ענייניו.

מה שנשאר בזכרוני מאותו היום, זו ההרגשה שכאילו נכנסתי לעולם האגדות, ואני חלק מסיפור יפה, גיבורה קטנה אבודה בעולם דמיוני של טירות, אולמות נשפים ומשתאות. אפילו עכשיו אני יכולה לחזור ב"מסע אל העבר" לתחושה הנהדרת הזו של דריכה בקצה האצבעות בקסום ובנפלא. 

--------------------------------------------------------------------------------

קשרי משפחה 

בתה של  אסתר אמילי כהן 

סה"כ 0 נרות נשמה הודלקו
 
בניית אתרים