קורות חייו

גלבוע נולד בפינסק, פולין, ב- 25.4.1927. אמו נסעה מהארץ לפינסק, עפ"י בקשת הוריה, ללדת שם, כדי שהסבא והסבתא יוכלו ליהנות מנכדם הראשון.
ואכן גלבוע היה הבכור למשפחתם הענפה של "שבט הבנארים", המפוזרים בין הקיבוצים והישובים בארץ.
כשגלבוע היה בן 7 חודשים חזרו ארצה לירושלים, שם גדל גלבוע, ושם נולדה אחותו שושנה. כשמלאו לגלבוע שש, עברה משפחתו ליגור.
גלבוע היה בן המחזור הראשון ביגור. בכיתה שאליה הצטרף, היו בסך הכל 6 ילדים. הוא היה הצעיר ביניהם אך הגבוה מכולם והתייחסו אליו בדרך ארץ.
עם גמר ביה"ס היסודי, עבר גלבוע ללמוד בביה"ס המחוזי, שנוסד אז ביגור, והיה שם תלמיד מצטיין, בעיקר במקצועות הריאליים.
כשגלבוע היה בן חמש עשרה ואחותו שושנ'קה בת שלוש עשרה, נולדה אחותם, בת הזקונים, נורית.
עם גמר ביה"ס, נשלח לתל אביב לעבוד שנה במחיצת מרגולין, במעבדה הביולוגית. באותן השנים הייתה כוונה לבנות את סמינר הקיבוצים ביגור, והציעו לגלבוע להקים בסמינר את המעבדה לטבע. הייתה זאת אחת השנים היפות והמעניינות בחייו. בסופו של דבר נדחתה תוכנית הסמינר בשל המצב הביטחוני וגלבוע חזר כעבור שנה ליגור, עבד בכרם ולמד אלקטרוניקה.
לפני גיוסו לצבא קרתה לו תאונה. עגלה עם טרקטור התהפכה וגלבוע נלכד מתחת לעגלה. הוא שבר רגל ונגזר עליו לשכב חצי שנה בגבס. אך הוא לא ויתר והלך לעבוד ב"לגין" והיה פעיל בחברה.
עם פרוץ מלחמת השחרור, התייצב לגיוס, אך מאחר שאחותו שושנ'קה נפלה בשיירת הרופאים להר הצופים, לא הסכימו לגייסו והוחלט להשאירו במשק כנשק.
לגלבוע, היה ניסיון רב בהדרכה ובטיפול בנשק עוד מימי החיפוש ביגור, בו נאבק עם הבריטים ונשלח לשלושה חודשים לרפיח.
כאשר התגייס לבסוף, היה בין ראשוני הנח"לאים. עם שחרורו מהצבא, החל לעבוד בחשמליה וכעבור כמה שנים גויס לפלוגה המקובצת באילת.
גלבוע אהב מאד את אילת ואת החיים בפלוגה ורצה מאד שתתגבש קבוצה מבין בני המשקים שתקים ישוב חדש באילת והיה בין ראשוני בוני אילות.
גלבוע היה ידוע באהבתו לטיולים בכל דרכי הארץ וכן הצטיין בחפירות מצדה.
שם עזר ליד יוחנן אהרוני והצליח למצוא בחפירותיו חתיכת פאפירוס קרועה, בחדר המרתף של הארמון, בה נראות אותיות ברורות. קטע זה עורר עניין רב בעולם המדעי.
באילת התקשר לדוסקה ויחד אתה חזרו למעגן מיכאל ובנו את משפחתם החדשה, כאן נולדו שני בניהם שי ויאיר.
גלבוע הצטרף לצוות המפעל, ל"פלסאון", כשהיה עדיין בחיתוליו. הרבה שנים עבד במבדקה, שם עיצב במידה רבה את דפוסי עבודת הביקורת. גלבוע נטע בחבריו את גישתו שהצטיינה בדייקנות ובאחריות חסרת פשרות, עד כדי הקפדה על כל פרט ופרט. היה נכון להעניק מהידע שלו ותרם רבות לכל אלה שהצטרפו למערכת בה הוא ניהל את אבטחת האיכות.
היה חבר טוב לעבודה, אדם ישר, מסור וצנוע שידע לקבל וידע לתת.
גלבוע נפטר ממחלה בטרם עת והשאיר את משפחתו וכל חבריו מוקדם מידי.
נפטר ב- ח' בשבט תשמ"ד, 12.1.1984.

יהי זכרו ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

אמו  שרה בן ארי