חיפוש


יום חמישי, 20 יוני2019
בגדהושא
27282930310102
03040506070809
10111213141516
17181920212223
24252627282930

מלר לאה 1902-1988

שם משפחה מלר 
שם פרטי לאה 
תאריך לידה 13.1.1902 ה` שבט תרס"ב 
תאריך פטירה 25.2.1988 ז` אדר תשמ"ח 
שם האב מרדכי (מרקו) 
שם האם שרה (לבית ווינברג) 
שם בן/בת הזוג יצחק  
שמות הילדים אטי יונתן 
ארץ מוצא מצריים 
מקום קבורה מעגן מיכאל 

קורות חייה

נולדה במצריים ב - 13.1.1902, למרקו (מרדכי) גולדנברג ושרה (לבית ווינברג).
אביה נולד בורשה - פולין, ואחרי נדודים דרך תורכיה ולבנון, הטיל לבסוף עוגן במצריים.
אחרי התבססותו התחתן עם שרה - דור שני במצרים, מיוצאי רוסיה.
נולדו להם 3 ילדים 2 בנים ובת יחידה - לאה, שהתחנכה בבית ספר פרטי צרפתי מעולה, על ערכי התרבות הצרפתית, אשר רוב המורות בו היו נזירות. למדה שפות, אמנות, מוסיקה ופסנתר. אהבה מאוד לנגן בשעות הפנאי.

בשנת 1926 התחתנה עם יצחק מלר, נולדו להם 5 ילדים, האחד מהם נפטר בגיל 18 חודש. אחרי מספר שנים בגיל 35, התאלמנה ואז יצאה ללמוד את מקצוע התפירה והגזרנות והקימה מפעל קטן לקונפקציה, זאת על מנת שתוכל לפרנס את ילדיה ואימה שרה, אשר עזרה לה להחזיק את הבית הגדול בקהיר, ולגדל את ילדיה.
היה זה בית פתוח וחם, וכשגדלו הבנים, שימש בית ועד לפעילות ציונית.
הבן שמעון ז"ל, היה מדריך בתנועת השומר הצעיר. בשנת 1948 בתחילת מלחמת העצמאות, הוגלו שני הבנים למחנה הקסטפ למשך שנה שלמה, עקב פעילותם הציונית.
לאה שהייתה אשה אמיצה, ידעה להתמודד עם המצב שנוצר, ונסעה לבקר את בניה, מרחק רב, ולהביא להם חבילות מזון.
בסוף 1949, שמעון ז"ל ואטי הצליחו לצאת את מצריים ודרך צרפת עלו ארצה.
שמעון ז"ל, הצטרף לקיבוץ עין שמר, ואטי דרך עליית הנוער לנגבה. בשנת 1951, עלו לאה עם אימה וליאון ארצה וברטה נשארה בצרפת להמשיך בלימודיה.
ליאון התגייס ישר לצבא ולאה ואימה הצטרפו לקיבוץ עין שמר ולשמעון.
בינתיים התחתנה אטי ועברה לגור במכמורת. שמעון יצא לשליחות, לעזור בהעלאתם ארצה של יהודי מרוקו ואלג'יר ולאה ואימה שהייתה בת 86 באו להתגורר במכמורת עם אטי ועזרה בגידול דנה ודינה.
בשנת 1961 אחרי פטירת אימה בגיל 90, נחלצה לאה לעזרת בתה ברטה שחיה בפריז ועזרה בגידול ילדיה מיכאל, יואל ודניאלי. שהתה אתם עד שנת 1964 ושוב חזרה ארצה, הפעם אל בניה ליאון ושמעון ז"ל לקראת הולדת נכדתה טלי ונכדה עמית.
כעבור חצי שנה היא נישאת לשמחת כל ילדיה ליצחק מלר, בן דוד בעלה הראשון (באותו השם, בן כפר תבור מראשוני נתניה), ועוברת להתגורר עמו בנתניה.
כל הילדים עולים לרגל אליה לביתה שלה.
עם פטירת בעלה היא מצטרפת שוב אל אטי במעגן מיכאל וכאן נסגר המעגל.
לאה נפטרה בגיל 86 סבתא ל- 14 נכדים ו- 12 נינים, מוקפת אהבת כולם. הייתה אישה מיוחדת טובה וחכמה, קראה הרבה, שלטה ב- 7 שפות, ידעה לקרב גדולים כקטנים ולהשרות סביבה מרוחה הטובה, גם קיבלה חזרה הרבה אהבה מכל משפחתה.
אנחנו רוצים להודות לקבוץ מעגן מיכאל, מועדון ההורים ועובדים, על הטיפול המסור ועל אשר הוסיפו הרבה אושר ותוכן לחייה. ילדים רבים יזכרו בוודאי את הסבתא שהתקינה ברצון, במאור פנים והמון אהבה את בובותיהם ודובוניהם.

מאז שהגעתי לכאן והכרתי את לאה, כשעבדנו ביחד במועדון ההורים, הייתה לי הנאה מרובה להיות במחיצתה. היא הייתה מאוד חברותית ומאירת פנים, ידעה הרבה שפות לכן יכלה לקלוט הורים חדשים ששפת העברית לא הייתה שגורה בפיהם.
תרמה רבות מכשרונה ומיכולתה בכל מיני פעילויות למועדון ולמקומות שונים, כמו תיקון בובות לגנים ולפעוטונים. הייתה מאוד יצירתית ומאוד דייקנית בעבודתה.
היה מפליא לראות איזה ידי זהב היו לה. כמו כן, הייתה פעילה בכל תחום בו היו מעורבים ההורים כמו הרצאות, טיולים וכו'.
לא אהבה להיות נטל על אחרים, לכן הייתה מאוד עצמאית. גם אחרי שחלתה תמיד התייצבה לעבודה. הייתה מאוד אופטימית. ראתה בחיי הקיבוץ רק את היפה, העריכה מאוד את היחס אליה, בעיקר ממשפחתה שסעדה אותה לאורך כל הדרך.
יהי זכרה ברוך.

סה"כ 1 נרות נשמה הודלקו
נר נשמה הודלק על ידי דן יונתן בתאריך  08/01/2004
קרבה: נכד
 סבתא, יהי זכרך ברוך
 
בניית אתרים