פיליס פורטוגלי
אמא גדלה בפרבר קרוב ליוהנסבורג שבדרום אפריקה. למשפחה נוצרית, עם נני שחורה ואהובה. אמה (לי), היתה מורה לפסנתר שהייתה מעורבת בהקמת קונסרבטוריום למוסיקה שעל מיקומו יש ערפול וחילוקי דעות.. זכור לנו שסיפרה, שאביה היה מוסיקלי גם כן, וניגן על חליל צד. היא זוכרת שהיה בבית חליל צד מוזהב..
אביה, ג'ון, עסק בסחר בינלאומי של גומי והיה מגיע אחת ל -3 חודשים הביתה. כשהיתה בשנות העשרה שלה, לקח אותה לכנס בג'נבה בהיכל הגדול, המלא בנציגי כל הארצות, שתתרשם ממה שקורה בעולם..
אמא למדה בילדותה כמו ילדות רבות אחרות, בלט קלאסי, תפירה מקצועית, פסנתר ורכיבה על סוסים. (היא התביישה שהביאה איתה את כל הלבוש ואביזרי הרכיבה שהיו כל-כך מנותקים מהמציאות כאן בארץ..) הרבה מתלמידיה של אמה לשעורי הפסנתר היו יהודים. עם השנים הצטרפה לצלב האדום בתור חובשת. שם הכירה טייס בשם ריקי, יהודי. אביה כעס.היא לא הבינה למה לא אוהבים אותם, מה הם כבר עשו?? היא ראתה מקרוב איך תכונות מסויימות נהפכות מקנאה לאיבה ושנאה.. היא רצתה לעזור לעם המיוחד הזה בהקמת מדינתו המחודשת. את אייבי נתן הכירה במח"ל ועלתה גם איתו והוקירה אותו על פועלו. לאחר שנפרדה מריקי ומהטייסת, מצאה עבודה בשגרירות האמריקאית. שם גם קיבלה תעודת הוקרה מיוחדת על הצטיינות למופת בארגון המשרד.
ב 1952 נשלחה ללונדון למשך 6 חודשים ללמוד על הגיינת פסטור החלב, ולהעביר וללמד את המחלבות בארץ. יש תמונה בעת הסיור עם שר החקלאות, כשהיא עם הקלסר נותנת הרצאות.. חלפו כמה שנים והיא פגשה באבא אצל חברים משותפים. היא לא רצתה לשמוע על "טייסים" והוא לא רצה לשמוע על "גויה". בארוחה אחת משותפת התרחש החיבור בטבעיות. היתה התכתבות נמרצת ביניהם עד שנכנסה לתוכנית אולפן בקיבוץ מעין ברוך והיתה עולה ברגל לכפר גלעדי לבקר את אבא. בפסח 1957 עברה לכפר גלעדי ומאז פסח נחשב לתאריך טוב לאירועים משפחתיים.. בכפר גלעדי לימדה פיליס פסנתר ואנגלית בד בבד עם צביעת גדרות ואיסוף אשפה. המסר, שאסתטיות וניקיון אינם נחלת העשירים אלא שייכים לתחום הכבוד והערך העצמיים של כל קהילה שבט ומשפחה. ילדים שהיו מוצאים החוצה מהכיתה – היו עוזרים לה במשימותיה הבלתי נלאות.. אותו מאפיין ממשיך איתה לאורך כל הדרך.
כשהגיעה למעגן מיכאל 1968 באה עם אברהם רוני אן דנה ולי, אמה והפסנתר. היתה מזכירתו של איציק קנטור בפלסאון. איציק זוכר שהיתה לו מזכירה יפה שעשתה עבודה טובה,שמשום מה היתה נעדרת קצת יותר מדי בהפסקות.. היא כמובן כבר היתה במשימה מקבילה חשובה הרבה יותר. היא סידרה לעצמה עגלת תה קפה ועוגיות לחלק לעובדי המכונות, יש כאלה שעוד זוכרים את הפעמון הקטן שנשמע מבעד לרעש המכונות..
אותה עגלה הלכה והשתכללה בהתאם לצרכים עד שמצאה עצמה מקימה את הקפיטריה הראשונה של פלסאון..במקביל כבר נסחפה לעבודת שטח הכרחית נוספת והיתה עושה ביקורי בית על הבוקר בדרך מכאן לשם לראות ולבדוק מה שלום ההורים של החברים והאם יש מישהו שדואג לצרכיהם.בתוך הניסיון להסביר את עצמה, היתה מביאה ומייצרת הדגמות ודוגמאות לעיסוקים ופתרונות שונים. בשנות ה- 70 התחברה לנושאי איכות הסביבה והמשיכה לפגוש אנשים מעניינים שעסקו וקידמו את הנושא. חברים קרובים שגרו בכרכור, קיבלו אות הוקרה על פועלם בהבאת תחומי איכות הסביבה.למודעות הקהילתית. למעגן מיכאל היא הביאה את מיכלי המיחזור של אמניר לפינות הפחים. קומפוסט זה משהו שגדלנו עליו ברגשות מעורבים.. שימוש חוזר ושמירה על הקיים היו ערך עליון לאורך החיים.
1980 חלתה בסרטן השד ובהסרתו המלאה, שובשו איכויות פיסיות וידה השמאלית היתה לנטל וכאב בהכחשה, אך בחוזקה הרב יכלה להמשיך אף עם שיתוק מוחלט של הגפה, שיצר עומס רב ובכל זאת עצמאית ושורדת.
אהבת כל חי, חוכמת הטבע וגוף האדם ריגשו אותה וסקרנו אותה בלי די. אמא קראה המון ותמיד הרגישה מחוייבות להעביר הלאה את המסר. תמיד היו לה חברים שנלחמו בעד אוכלוסיות חלשות ובעד אלו שלא יכולים להשמיע את קולם. אמא דיברה הרבה על המחוייבות שיש לחזקים להגן על חלשים, על בעלי היכולת למען הפגועים. לאלו שיש להם מול אלו שאין להם.
התמימות הנבונה שלך אמא, שרתה אותך ואותנו בדרך חייך המלאים כל טוב.
בנותייך ורוני מסכים גם.
--------------------------------------------------------------------------------
אימל'ה
תודה על החיים שנתת לנו ואת נקודת המוצא למצוא בהם משמעות ראויה.
את ואבא הייתם כל כך שונים ומיוחדים, שלא תמיד זה היה קל.
לימדתם אותנו להסתכל על החיים בכמה שיותר רבדים. ולסלוח לעצמנו על מה שלא מצליח לנו.
הפרדוקסים של החיים היו בשבילכם סימני דרך לתובנות עמוקות עם המון הומור.
גם עכשיו במקום לכעוס או לכאוב את לכתך, אני יותר מחוברת להצלחה שלך לעשות את המעבר, ואני גאה בך שעשית את השלב האחרון הזה, כמו גדולה.
נתת לנו זמן להתאסף ביחד ולהחיות את התדר שהיה במשפחתנו בילדותנו.
העלינו זיכרונות וסגרנו מעגלים. הרגשנו מבורכים, אוהבים ואהובים, אמיצים ונועזים... להקשיב לעצמנו ולעשות את הנכון עבורנו. את מה שהכי כנה בשבילנו.
ההנאה מהיחד שלנו – היא התבלין ששמתם בתבשיל המשפחתי שלנו.
אימל'ה שלי,
נשמה גבוהה.
נגעת בכל כך הרבה תחומים. יצרת קשרים הדוקים עם משפחה גדולה של אנשים, טובים ומעניינים, הרוצים ופועלים לעשות טוב.
לימדת אותנו שלכל אחד יש אמא שאוהבת אותו, ומכך המסקנה הפשוטה, שבכל אחד יש משהו לאהוב.
בואו ניקח רגע ונסתכל אחד על השני... בכל אחד יש משהו מיוחד לאהוב. כולנו אנשים טובים. ותראו כמה אנחנו. כל אחד מאיתנו מביא איתו דורי דורות של מעשים וכוונות וטובות. יש בהכרה הזו עוצמה מבורכת.
"נוחי בשלום על משכבך" נהוג לומר, ואילו אני מאחלת לך לפרוש כנפיים ולעוף ולעשות את משימתך הבאה עם כל התנופה...
אוהבת,
אן, ודנה גם.
--------------------------------------------------------------------------------
לחברי מעגן מיכאל היקרים,
המילים שלי קטנות להביע את התודה העמוקה שלי –אליכם, בימיה האחרונים של פיליס.
תודה על התמיכה, הנחמה, הזכרונות שעלו, הסיפורים שלא הכרנו, ובעיקר על תחושת יחד אוהבת.
תודה על החיבוק האישי. זו היתה תקופה משמעותית
שבעזרתכם עברנו אותה כל כך נכון.
מכל הלב,
דנה פורטוגלי-טורקניץ
--------------------------------------------------------------------------------
מאמי מתוקה שלי,
לפני שבוע וחצי נפגשנו כולנו אצלך, בהבנה שהחלטת ללכת.
קראנו מיד לרוני וכשהגיע, התרגשת מתוך השינה המתמשכת, בדמעות מרגשות ומאחות, שהדבר הנכון קרה. כולנו סביבך, מלאי חמלה ואהבה לאמא הטובה טובה הזו, שבעדינות ובנחישות ובהתמדה חיובית, שינית אורחות חיים ציבוריים לטובת ורווחת הרוב, ובעיקר למיעוט החלש, שנשכח. ההכרה והאמפתיה שגילית לכל מקרה של עוול, העיר אותנו, הסובבים אותך - לאחר שבמצוקה – יותר מכל. הדחף הזה לעזור לזולת היה חזק ממך. אפילו בסוף ימייך, עוד נזהרת שמא פגעת באידה, בעודה מעבירה אותך מכסא הגלגלים למיטה. אידה היתה לך מטפלת נאמנה ומסורה בצורה בלתי רגילה, כיאה לך אמא, היתה חברה לנצרות לג'יזס ולטוב הלב שהניע אתכן בהרמוניה וצחוקים ששימחו אותנו מאוד. לבקשת אידה, שגם עבורה מאמי היתה מאמי, לבשנו כולנו לבן, משום שכדבריה, שלא היתה בפיליס שום נקודה שחורה. אישה טובה וטהורה. כולנו הסכמנו מיד. גם אמא חשבה שכך צריך להיות בהלוויות ובטח כשהסיבה טובה.
כל המסרים הנעלים והמעשים הרבים שלך אמא, נתנו לך ולנו, חיים מלאי תוכן ומשמעות. הדבק החזק (אהבת אמת) עם אבא בחיים האוהבים שלכם, בצורה הכי טבעית, לעצמכם, למשפחות שלכם, לקהילה שלכם ולאחרים הזרים והנזקקים - בעיקר עבור אמא - העצימו את נשמתכם המתוקה והטובה שאיתה אתם חוברים עכשיו יחדיו, בגן העדן האבוד עבורנו והנוכח כל כך עבורכם.
מסרי ד"ש לאבא החמוד, מאמי אהובה וטובה שלנו.
תהליך מותך לימד אותי וכונן אותי, איך זה אפשרי למות בטבעיות, בלי פחד, בלי כאב ובשיא האלגנטיות.
כמו שקראת בספרים וראית בחיים - כך גם קרה לך בסוף הימים.
אוהבת אותך כל כך מאמי יקרה שלי.
תודה על כל כולך,
שרון
כשהלחנתי את שיריו של אריה אורי - היה שיר אחד שרציתי לשיר על קברך ביום מותך, וכעת הוא יוצא בביצוע משופר מתוך הדיסק, שיצא בקרוב, באהבה.
אשרי - אריה אורי
אשרי הנמוגים עם לילה
ועם חצות זכרם.
אשרי שבטרם נאספו
לא נדם ליבם
והוא חם והוא פתוח
עד אחרונת פעימותיו
והוא חי והוא קיים
ולו כצל ולו כרוח
לכל אשר אהב.
אשרי הנמוגים עם לילה
ועם חצות זכרם
נותרה רק דמעת יום
אנחה עם שחר
ויגון השכול
וכל ימות הצער והחול.
--------------------------------------------------------------------------------
אימייל מרוני:
אני מתגעגע לאמא, שהיתה משתמשת בי לעזרה בגינה, כשהייתי מגיע לחופשה מטיולי. ברור שהיא לא הפסיקה כשהייתי בחוץ, אבל היא שחררה אותי בלכתי ונתנה לי להרגיש נחוץ ומועיל.
אני זוכר שהייתי מחפש את העבודות הקטנות שכל-כך שימחו אותה.
אוהב את כולכן,
רוני.
--------------------------------------------------------------------------------
פרידה מפיליס פורטוגלי / דברים על קברה,
מעגן מיכאל, 23.3.2011, עתיד (כאן) דוד
אישה יפה, גבוהה, זרה אבל חמה
עם לב פתוח ובעינייך - נשמה
מנין באת? גם מצפון גם מדרום?
ומה הבאת לנו, כמו מבשר אחרון?
מאין לך האומץ, החוצפה
לומר לנו: "לא ככה, לא ברע",
לומר לנו שיש לנו שליחות,
שיש מצוות ויש מחויבות.
לומר לנו: "תמשיכו לעלות -
גם אם האופק מעורפל ורגליכם כושלות,
גם אם נדמה לכם שיש לכם הכול.
עיצרו רגע! האויר נהיה דליל - - -
אבל הלב יכול! להמשיך לגדול ולהכיל..."
דיברת מעט. טיפה עברית, טיפה אנגלית
ורק הראית - קצת מבולבלת, אך עקבית
וקשובה לסימנים הזעירים -
איך מפעלים גדולים צומחים ממעשים קטנים.
אולי הקדמת קצת כי היינו עוד תמימים
ולא היו לנו ההבנות העמוקות
כיצד לקלוט, להפנים ולעשות
את המסרים הנקיים שלך, אחות:
של אהבה לכל, לילד, לזקן,
לזר, למתפרע, למסכן,
לחתולי הרחוב, לכל צמחי הגן,
לכל מה שנברא ונהפך עולם.
ואולי איחרת קצת, כי נהיינו אדישים
למסרים העמוקים והקשים
של התנכרות גוברת בין הטוב לרע
של התרחקות מהפתוח, הנפלא
המחבר ללא מלים את הלבבות.
אולי היינו כבר כבויים, ללא שלוחות
אל רשת הזרועה פנינים, בעזרתה
כבר לא ניסינו כאן לדלות, כמו בראשית
מתוך הים, את התקוות, הריגושים.
ולא כולם ידעו שבאותו הזמן
זרעת וגם נטעת, צמודה לאברהם,
את שתי נושאות הדגל,
את לאן ואת שרון,
שכבר לקחו ממך את הלפיד באון
וכבר הן מובילות גם את עצמן,
וגם את ילדיהן, וגם את משפחתן
ואם נתמוך בהן - את כל קהילתן
אל הפתוח, המבשר והנפלא - - -
תודה לך, פיליס, כבר מוכרת ויפה,
על מה שפה נטמן ומה שפה יצמח
על שהיית לנו זרה קרובה כל כך.
--------------------------------------------------------------------------------
קשרי משפחה
אשתו של אברהם פורטוגלי
אמה אמילי וידרבורן