חיפוש


יום שלישי, 16 אפריל2024
אבגדהוש
31010203040506
07080910111213
14151617181920
21222324252627
28293001020304

רגב נעה 1960-2007

שם משפחה קודם יהלום 
שם משפחה רגב 
שם פרטי נעה 
תאריך לידה 28.08.1960 ה` אלול תש"כ 
תאריך פטירה 30.11.2007 כ` כסלו תשס"ח 
שם האב יוסף 
שם האם פנינה 
שם בן/בת הזוג עודד 
שמות הילדים סלע ואדווה 
מקום קבורה בית הקברות במעגן מיכאל 
אתר זיכרון www.noaregev.co.il  
לאתר לזכרה של נעה לחץ כאן

נעה, אהובה !

תמיד אמרת לי, לפני כל אירוע או מפגש חברתי :
" הכי חשוב שיהיה תוכן " !
אנחנו כאן, כדי להיפרד ממך, כל אוהבייך – עם תוכן. הרבה תוכן, תוכן עמוק ועשיר, תוכן שאת יצרת ובנית. תוכן ומשמעות שהענקת, באהבה גדולה, לי, לילדים, לכולנו.
לפני 4 שנים, כשנתגלתה בגופך המחלה הארורה, כשהבנת את גודל המסע והמשא, אמרת לי שאת לא רוצה להילחם בסרטן, את רוצה להתיידד איתו, לחיות איתו בשלום. במלחמות אמרת, אין מנצחים. אמירה שהיא כל כך אופיינית לדרכך - וכל כך צדקת.
אף על פי כן, לא הפסקת לרגע להילחם, באומץ, בחוכמה, בשקט ובשלווה. עם חיוך ועם אופטימיות ללא גבולות .
ואני, חזרתי כמו מנטרה על מילות השיר : "אחבק אותך ויחד ננצח במשחק". חיבקתי חזק, ככל שיכולתי. זה לא היה משחק. ולא ניצחנו .
ב- 21 שנותינו המשותפות, לא תמיד היה לך קל עם ה"ג'ינג'י" שבי, אבל תמיד תמיד ידעת לנווט אותי ואת אהבתנו לכיוון הנכון, לחברות פתוחה, כנה ואמיתית שהתחזקה והתעצמה עוד יותר מאז שחלית .
ובדרכך, בחוכמה, תבונה ורגישות ועם היצירתיות שלך, הובלת את חיינו, את הזוגיות שלנו, את גידול הילדים ובניית המשפחה אל החיים היפים והמלאים שהיו לנו ביחד.
הקסם שבך קרן והקרין בכל מקום אליו הגעת וכל מי שהכיר אותך רצה להיות קרוב אלייך ולספוג ממך עוד ועוד. כל מי שדיבר איתך יצא בתחושה שזכה בחוויה מעשירה, שהמילים שלך נגעו בו בעומק הנפש פנימה, הכי עמוק שאפשר.
נעה, לפני כשבוע, כשהבנת את מצבך, קיבלת החלטה אמיצה לא להמשיך בטיפולים, שהסיכוי שלהם להציל את חייך היו פחות מקלושים. וכפי שאמרת, "יש מצב שבו הגוף כבר לא יכול יותר ונשארת רק הרוח". ומרגע שקיבלת את ההחלטה, היית שלמה איתה, היית שלווה ורגועה, מודעת ויודעת וללא פחד. נפרדת מאיתנו במילים, אותן מילים שנוגעות בנימי הנפש ועזרת לנו להשלים, לקבל ולהיות איתך בשלוותך.
הרוח שלך נשארת איתנו לעד ונמשיך לחיות אותה כל הזמן .
כולנו בוכים דמעות של כאב.
נעה את אל תבכי, אמרת פעם שאת רוצה להשאיר שריטה קטנה בעולם. את משאירה בלכתך שריטה בליבותיהם הגדושים באהבה אלייך, של המון אנשים.
וכל מה שהיה בינינו, כל שיודעים רק שנינו - שלנו לעולם.
כל מה שהיית לי, כל מה שהיינו, כל מה שיצרנו - יישמר לעולם.
אני תמיד אוהב אותך וחזק אחבק, תמיד אהיה איתך ואת תמיד איתי .
סלע, אדוה ואני נשמור אותך בליבנו לנצח נצחים.

עודד.

 

--------------------------------------------------------------------------------
 
"כל מה שיש בי בא מכם" 

ב- 1 בנובמבר 2003 אמרה נעה שלנו דברי הספד על קברה של חברתה הטובה, רויטל, בת כנרת, בתם של נגה וטיקי טמיר.

כעבור שבועות אחדים נתבשרנו ע"י עודד, נעה וענת "באנו להודיעכם: נעה חלתה בסרטן".
חסרי אונים, הבטחנו להיות אופטימים וחזקים, מבלי לדעת איך עושים זאת.
מלחמתה האישית של נעה במחלה האלימה נמשכה כמעט 4 שנים!
הבאת ילדים לעולם הינה הגדולה מכל החוויות האישיות האחרות. קבורת ילדים שלנו על-ידי הוריהם ממש מטרפת את הדעת, זה מצמרר ומפחיד.
רבים חברינו שמשפחותיהם התנסו בדבר האיום הזה, הכל כך לא צודק אבל הנורא מכל כאשר זה פוגע בנו בילדה שלנו בנעה שלנו.
האם באמת לא נראה אותך יותר? זה הרי לא יתכן, בלתי נתפס, בלתי צודק!
כן, זה עצוב, אבל את נשארת איתנו במשפחה ועם חבריך וחברותיך הרבים, מוקפת אהבה וגעגועים.
נעה שלנו סיימה את חייה ללא יסורים, בצלילות הדעת ובמודעות לכל אשר יתרחש בכל רגע קרוב.
אנו גאים על אומץ ליבה, אופיה, שיכלה ואישיותה. במכתבה אלינו בתחילת מחלתה כתבה על המעטפה "לקרוא בבוא העת" ובגוף המכתב "כל מה שיש בי בא מכם".
נעהלה הצנועה שלנו, אנחנו קטנים על ידך...
אדוה, סלע ועודד נשארים איתנו וביחד נתחזק.

לא נשכח אותך עד יומנו האחרון.
יוסקה יהלום.
 

 

--------------------------------------------------------------------------------
 
דברים של עידית - נציגת ביה"ס האזורי חוף הכרמל

נעה,
יקרה שלי,
אני עומדת כאן ולא מאמינה...
את שיותר מכל סימלת עבורי את החיים – אינך עימנו עוד...
אני עומדת כאן כחברה וכנציגת ביה"ס המשותף חוף הכרמל. בי"ס שהיווה חלק גדול מהחיים שלך, ויותר מכך, בי"ס שאת היית ועודך, חלק עצום מחייו.
התרומה שלך, ההשפעה שלך על אופייה וצביונה של חטיבת הביניים (ועל בי"ס כולו) יוצאת דופן בעוצמתה ובחשיבותה.

נעה, את אדם כל כך מיוחד – מעולם לא הכרתי מישהי כמוך.
מישהי שיש בה יצירתיות בצד שיקול דעת, אכפתיות בצד פרגמאטיות,
מישהי ששואלת כל-כך הרבה שאלות מתוך התעניינות עמוקה בנושאים כה מגוונים, ובעיקר בבני האדם שמסביבה.
מישהי שיש לה כל-כך הרבה חברים ואוהבים.

נעה, פעם רצינו לשנות ביחד את העולם, או לפחות את פני ביה"ס. אני זוכרת את ההתלהבות שלנו ואת ההכרזה הבלתי נשכחת שלך: "המטרה שלי היא להשאיר חותם". כמה אומץ וכמה כנות צריך כדי לומר זאת...
וזה לא נשאר באויר, מיד עברת לשלב התכנון והביצוע וסחפת את כולנו איתך. היו לנו חוויות מופלאות בדרך למימוש המהפכה שלנו, והיו גם כשלונות... אך מה שאפיין את העבודה המשותפת איתך היה האתגרים שהצבת בפנינו, והיכולת שלך להגביה את רף המסוגלות שלנו.

נעה, תמיד ידעת להפוך חלומות למילים, ומילים למציאות. ידעת גם להסתכל למציאות בעיניים, בחכמה ובאומץ, ולבחור את דרכך בהתאם.
ליווינו אותך גם במציאות שהייתה רחוקה מאד מחיי ביה"ס. אבל, גם במציאות הקשה של המחלה המשכת להתעניין בנו, ללוות אותנו, לייעץ לנו ולחזק אותנו.

נעה גם כחברה הרגשתי כך – לא חשוב כמה המצב היה קשה, מעולם לא היה לי קשה להיות איתך, ותמיד-תמיד הרגשתי שאני מקבלת ממך מתנה יקרת ערך.
כי כזאת היית - פשוט... נעה. מצאת את האור ואת המשמעות בכל מצב וניצלת כל רגע.
נתת אהבה וקיבלת אהבה מכל מי שהיה איתך.
אני מקווה שהמשפחה שלך חשה את האהבה הגדולה שלנו.

נעה , השארת חותם על כל דבר שנגעת בו, ובליבו של כל אחד מאיתנו.
האהבה והקשר אלייך יהיו בליבנו תמיד.

היי שלום...
 

--------------------------------------------------------------------------------
 

 

 

סה"כ 192 נרות נשמה הודלקו
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  23/06/2020
 סבתוש נעה יש לך טיטל חדש...
רואה בעיני רוחי את האושר שהיה מציף אותך למראה דור ההמשך...אהבה עד אין קץ שאת מעריפה כתמיד.
מתגעגעת אליך לגוונים הצבעים החיוך וכל השיחות ...
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  03/04/2019
 נעה אהובתי האביב השנה כה מיוחד, הפריחות ואם היית רואה את הפרפרים בטוחה שהיית פוצחת בטיולים והציורים היו מספרים את כל השדות הפורחים... נעה מדי שנה את בעבורי מסמלת את בא האביב הפריחות הצבעים הגוונים והגיוונים. נתגעגעת אליך ונזכרת כמה ויטלית שאת היית לפני המחלה ובמהלכה תמיד ייצרת איי שפיות בתוך כל האין. זוכרת אוהבת ונוצרת אפרת
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  14/09/2018
 נועה מתגעגעת אליך זוכרת ואוהבת
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  23/02/2018
 הפריחות הססגוניות של הטבע שפצחה לה מחברת אותי אליך נועה יקרה. בלבי לעד אוהבת אפרת
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  01/12/2017
 כל השבוע היית איתי נעה ..עבדתי היום בבית ספרי והראש היה עמך עם הילדים ועודד.
היום עשו הזכרה עשור לפרידה פיזית ממך אך לא מרוחך ומזכרוני. כל כך הרבה תוכן היה בך ולך משפטים ואמירות זכרות לי שנאמרו ביננו ובהזדמנויות כאלה ואחרות. עסקת באומנותך ובמחשבה פילוסופית ופרקטית בנושא: השארת חותם. את חותמך השארת באופנים כה רבים:
ציורים, מתנות מיוחדות, חגים , ביקורייך אצלנו ואצלי, ילדייך המקסימים עודד ומילותייך החקוקות באבן שחתמה את תקופת חייך הפיזית אך לא הרוחנית. את בעבורי ניצחתת בביג טיים - ניצחון הרוח על הגשמי, הפיזי- את ההוכחה שהחותם שנשאר חקוק הוא הטמון בייצוגך במי שאת ביחסייך עם האנשים ובמקרה שלי עימי- את זה אף אד לא יקח לעד...יתרה מכך רבים מחותמייך הולכים עימי וני מעבירה אותם הלאה כי הם אומצו אצלי...אשה יפה שאת רב גוון וצבע מלאת אור רגישה ואוהבת. מתגעגעת מלא אפרת
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  11/08/2017
 קיץ צהוב חם...ודמתך עולה בעיני רוחי כשפרח החמניה מעטר את שערך ועם חיוך רחב ואוהב. מתגעגעת...שולחת אהבה וחיבוק
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  01/12/2016
קרבה: אוהב
 מִבַּעַד עָנָן

מִבַּעַד לְעָנָן שֶׁל צֵל וְאוֹר
שָׁלַחְתְּ אֵלַי קַרְנֵי נַפְשֵׁךְ
וּמִבַּעַד טִפְטוּפֵי טִפּוֹת שֶׁל חם וְקר
הִתְהַוְּתָה בִּי קֶשֶׁת מַבָּטֵךְ
וּתְלוּיָה הָיְתָה הִיא בָּאֲוִיר
מַרְהִיבָה בִּשְׁלַל צְבָעִים
וְיָדַעְתִּי,
שֶׁלִּי
וְרַק שֶׁלִּי הִיא
וְשֶׁלָּךְ
לְעוֹלָמִים.
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  29/11/2016
 9 שנים חלפו ואת בליבי

מתגעגע

עודד
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  02/05/2016
 אביב נוסף בלעדיך הגוונים הצבעים והריחות
זוכרת אותך בכל המראות והצבעים ולעד נצחית את בזכרוני. אוהבת מלא. אפרת
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  22/09/2015
קרבה: אוהב
 יום הכיפורים . בשקט הזה, בדממה, ביום של חשבון נפש וזכרונות, מתעצם חסרונך בחיי וגעגועים מציפים אותי .
אוהב ומתגעגע

עודד
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  28/08/2015
 נעה יקרה נזכרת גם הפעם בך ואת איתי לא מעט. הצבעים הגוונים המחשבות והחשיבה שלך, דרך הסתכלותך על החיים וכמה אמת וידיעה באמירה הכה רוחבית והכה עמוקה, האמירה הכה פשוטה והכה חכמה, האמירה כה מפעימה והמאפשרת נשימה לנשמה: "גילתי שהאהבה מזינה את העולם" ולאחריה "תשתדלו לאהוב, באמת בטוב ". אז משתדלת ומשתדלת לצבוע את ציורי היום יום שלי בבחירה מודעת מתוך פלטת הצבעים והגוונים שיש וככה יום קודר ואפור הופך לכחול טוריקיז סגול או ירוק ולעיתים לאדום וצהוב מלוא גוון וצבע כמו שאת ידעת להשתמש בכל הצבעים ולתת מקום גם לאפורים את מקומם...אוהבת לעד אפרת
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  18/06/2015
קרבה: אוהב
 
אמיר אור / ו א ף ע ל פ י כ ן
.
וְאַף עַל פִּי כֵן הַחַיִּים, וְאַף עַל פִּי כֵן אַהֲבָה.
רָאֹה עוֹד נִרְאֶה אֶת שַׁעַר הַלֵּב
נִפְקַח אֶל עוֹלָם שֶׁל תִּקְוָה.
בִּשְׁבִילָיו שׁוּב נִפְסַע, עַל יָפְיוֹ נִתְפַּלֵּא
וְרוּחֵנוּ צְלוּלָה וּשְׁלֵוָה:
רָאֹה עוֹד נִרְאֶה אֶת הַבֹּקֶר עוֹלֶה,
אֶת זְרִיחַת הָאָדָם הַקְּרֵבָה.
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  25/05/2015
 מדליקה נר לזכרך ..שבועות כל הטבע הלבן וזרי הפרחים בשדות..כל אלו הזכירו לי אותך חסרת לי עם החיוך והיכולת להתמזג עם הטבע וגווניו. אוהבת אפרת
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  04/04/2015
 נעה יקרה אביב צבעים חדש ואת איתי במחשבות במראות ביופי ובגווני החיים השונים מתגעגעת אהובה ואוהבת אותך אפרת
נר נשמה הודלק על ידי עודד אוהב בתאריך  27/11/2014
 נעה אהובה

שבע שנים בלעדייך .

מתגעגעים
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  16/06/2014
קרבה: אוהב
 נעה אהובה
פרח/ אריה אורי
לתת לך
פרח
בו כל הצבעים
פרח אחד
אביבו עולמים
חורף
קיץ וסתו
השלג צחור
ולילה של שרב

פרח קסום
בו כל
הבשמים והריחות
פרח יחיד
שהוא צחוק
ואנחות
פרח עליז
עם כל העצבונות
והתוגה
מתהום הנשכחות
והערגה
שהוא שמחות
שהוא צער
וכל כולו
חגיגה
פרח צובר
ללא מילים
פרח הפורט
על מיתריו
עלים
פרח גלים
ולהבה
פרח סער
ושלוה
פרח עד כלות
ועד תקווה
-פרח
.סוד האהבה
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  16/06/2014
קרבה: אוהב
 נעה אהובה !
חג המחזור של אדוה קרב ובא . איתו עולה וגואה ההתרגשות והגעגועים אליך . את שחסרת בחג המחזור של סלע ולא זכית לרקוד איתו בשרשרת הדורות ושכל כך רצית , תחסרי לנו גם הפעם בחג המחזור של אדוה ואת חסרה לנו כל הזמן , יום יום שעה שעה .
מתגעגעים אליך אהובה
בלעדייך ואיתך כל הזמן
עודד
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  12/04/2014
 נעה יקרה, האביב הגיע הריחות הצבעים הכל מסביב כה ציורי כה צבעוני וזה משוייך אצלי עמך. מתגעגעת זוכרת ואוהבת נשיקות יקרה שולחת אליך והמון אהבה.
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  22/03/2014
קרבה: אוהב
 נעה אהובה
אתמול נפתחה תערוכת הפרויקטים של המגמה לאמנות . אדוה מציגה עבודות שנעשו בעקבות עבודותיך ובהשראתך . בארוע הפתיחה הרגשתי שזו סגירת מעגל שלך עם בית הספר שהיה חלק משמעותי בחייך. והעבודות של אדוה שמוצגות יחד עם עבודותייך ו"מדברות" איתן - מרגשות עד דמעות .
רוחך ונשמתך איתנו ובתוכנו .

מתגעגעים ואוהבים
עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  04/02/2014
קרבה: אוהב
 נעה אהובה !
בימים אלה אדוה עובדת על עבודת הגמר באמנות .
עבודה שנעשית בהשראתך , בהשראת היצירות שלך וברוח שלך .
נחת וגאווה .

מתגעגע ואוהב
עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  24/11/2013
קרבה: אוהב
 בא לו הלילה, ושקט עכשיו.
בא געגוע, לראות לחבק אותך
מה שעובר בי, זה יותר ממילים
יש כאן הכל אבל אין אותך.

אריק איינשטיין
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  16/11/2013
קרבה: אוהב
 6 שנים למותה של נעה אהובתנו


ביום שישי ה- 29 בנובמבר בשעה 10:30, נעלה לקברה
בבית הקברות במעגן מיכאל
בתום האזכרה ניפגש לקפה במועדון ה"אסם "
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  13/06/2013
קרבה: אוהב
 תמיד תאמין
אריאל הורוביץ


הקול שאומר לאלפי חסידות
הגיע הזמן לצאת ולנדוד
לעבר גן עדן חם וירוק
למרות שקשה , למרות שרחוק
זה אותו הקול שבלב אנשים
פועם לבד בחושך ברגעים הכי קשים
הוא מגיע אליך כמו הד מרחוק
ולוחש לך באוזן עד שבא לך לצעוק

תמיד תאמין בימים שיבואו

הסתיו שמרגיע אדמה סדוקה
שכל הקיץ חיכתה בשתיקה
מתחיל בטפטוף בציוץ ציפור
עד שקשת בוקעת מענן אפור
ואותו הגלגל של חילוף העונות
דוחף גם את חיינו כל הזמן להשתנות
כשבמקום אהבה הוא מביא לי כאב
אני שר וזה עוזר לו להמשיך להסתובב

תמיד תאמין בימים שיבואו

אדם לא יכול להביא את הסתיו
או לומר לאלף חסידות - "עכשיו!"
הוא רק יכול כשליבו עליו מר
לשיר בחושך - לפרוט על מיתר

והשיר של הלב יכול להמריא
לעוף מעל העיר כמו אלף ציפורים
ולרדת למטה כמו גשם ברכה
ופתאום אתה שומע ששרים יחד אתך

תמיד תאמין בימים שיבואו

מתגעגע ואוהב
עודד
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  12/05/2013
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 נעה יקרה מתגעגעת אליך, מתנחמת כשרואה את ילדייך- סלע המדהים בבגרותו,ובמה שיש בו ממך (ומעודד כמובן)והגן המשתבח ונראה לי כי התמיר אל על והשמים לפניו...והבת אדוה נערה קורנת, זהובת שיער עם חיוך שדומה לך כל כך,עדינות ושובבות והרבה טוב...
מתגעגעת אליך ואוהבת תמיד אפרת
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  26/04/2013
קרבה: אוהב
 נעה אהובה
יום שישי, ערב, ראשית הקיץ
מחשבות, יהודה עמיחי

אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.



אדם צריך לשנא ולאהב בבת אחת,
באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק
באותן ידים לזרוק אבנים
ובאותן ידים לאסוף אותן,
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה.



ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח
ולסדר ולבלבל ולאכל ולעכל
את מה שהסטוריה ארכה
עושה בשנים רבות מאד.



אדם בחייו אין לו זמן.
כשהוא מאבד הוא מחפש
כשהוא מוצא הוא שוכח,
כשהוא שוכח הוא אוהב
וכשהוא אוהב הוא מתחיל לשכוח.



אוהב ולא שוכח . משתדל לאהוב באמת בטוב ומתגעגע .
עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  20/03/2013
קרבה: אוהב
 המשך לשיר שנקטע -

שנדע כמו הברוש, לתת מקום לחירות, לדמיון, לרוחניות ולטירוף, בלי לשרוף את הממסד
ובלי להתנכר לתלות שלנו במה שמאפשר את קיומנו .
ושיתקיימו לנו יסודות הסדר והחירות השלובים בחג.

בברכת חג אביב שמח
עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  20/03/2013
קרבה: אוהב
 נעה אהובה
אביב הגיע פסח בא .

שני יסודות / זלדה

הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹשׁ
כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה
כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן
כַּמָּה עוֹטֶה גָּאוֹן
מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל
אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים
הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה
בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל טֵרוּף
בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל רוּחָנִיּוּת
בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל דִּמְיוֹן
בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל חֵרוּת
בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.
לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת
אֶת הַמִּמְסָד
שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה
וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ
בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.
הַבְּרוֹשׁ שׁוֹתֵק,
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּמְיוֹן
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת
אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָּבִין
הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַּאֲמִין.

שנדע כמו הברוש, לתת מקום לחירות, לדמיון, לרוחניות ולטירוף, בלי לשרוף את הממסד ובלי להתנכר לתלות שלנו
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  04/03/2013
קרבה: אוהב
 נעה אהובה .
ושוב אביב, הצבעונים פורחים בגבעת גומא, ממש כמה צעדים מקברך וקמלים מהר בשמש ובמזרחיות . הימים מתארכים עם שקיעות אדומות בים . ביום שישי האחרון היתה אזכרה ליוסקה אביך וביום שישי הקרוב אזכרה למוקי . אדוה נוסעת לפולין וסלע מדריך ועוסק בסוגיות חינוכיות . וכל אחד מהם נושא את מורשתך עימו .הימים חולפים , תקופות השנה , פריחות , שקיעות ואת פה איתנו בכל אלה ומתגעגעים .

מתגעגע וחושב עלייך הרבה
עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  20/01/2013
קרבה: אוהב
 נעה אהובה
חלפה שנה מאז נתגלתה מחלת הסרטן אצל מוקי . הלילה מוקי נפטר . העברתי איתו אלייך מסר - מסר של אהבה . מתגעגע ואוהב .
עודד
נר נשמה הודלק על ידי ליאורה(ליאור) בתאריך  01/12/2012
 שכן הם תמיד חוזרים אלינו, ובתוכינו - חמש שנים למותה של נועה ידידתי. והשיר הזה מעלה בי את דמותה וזכרונה. ולזכרון מסתבר אין מונפול ואין אחרית והוא אינו סלקטיבי. ומילות השיר שעולים בי לזכרה של נועה ידידתי. מוקדשים לסלע,אדוה ועודד. " אני יכולה לראות אותך- רק בעיינים עצומות- את עולה דמעות יורדות. אולי רק נסעת לחוצלארץ ובקרוב תחזרי,מזוודה מלאה מתנות לכולם וארוחת יום שישי.(סיוון שביט)". יהי זכרה ברוך.
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  29/11/2012
קרבה: אוהב
 זמן / רעיה הרניק
הַזְּמַן אֵינוֹ אָמוּר לְרַפֵּא פְּצָעִים.
(זוֹ רַק טָעוּת שֶׁלָּנוּ.)
הַזְּמַן עוֹטֵף אֶת הַפֶּצַע בְּמַעֲטֶה שָׁקוּף
(וּמְשַׁמֵּר אוֹתוֹ לְבַל יַגְלִיד)
לְבַל יְרַפֵּא.
הַקִּפָּאוֹן שֶׁל הַשָּׁעוֹן שֶׁעָמַד מִלֶּכֶת,
שֶׁכְּבָר אֵינוֹ מַכֶּה אֶת הַשָּׁעָה, הַשָּׁנָה,
מִשְׁקְלוֹתָיו זָהָב הוֹלֵךְ וְכֵהֵה
מְחוֹגָיו לוֹבְשִׁים לְאַט חֲלוּדָה
קוּרֵי עַכָּבִישׁ מְכַסִּים עָלָיו וְעָלֵינוּ,
כְּמוֹ בִּפְקַעַת סְגוּרָה
זוֹחֶלֶת תּוֹלַעַת לְבָבוֹ
בְּמִנְהֲרוֹת הַזְּמַן שֶׁלָּעַד עָמַד מִלֶּכֶת ,
בְּאוֹתוֹ רֶגַע, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  29/11/2012
קרבה: אוהב
 נעה אהובה

5 שנים בלעדייך .
קולך קול שופר נמשך וסובב הגלגל .
מחא ניפגש בפעם החמישית כולנו אוהבייך להיזכר ולאהוב .
מתגעגע
עודד

"קול גלגל המתגלגל מלמטה למעלה
מרכבות סתומות הולכות ומתגלגלות
קול נעימות עולה ויורד
הולך ומשוטט בעולם
קול שופר נמשך בעומקי המדרגות
מסובב הגלגל סביב
קול גלגל המתגלגל... "


נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  17/11/2012
 חושבת עליך וזוכרת, הרבה נועה רואה בסלע המתוק ואדווה המקסימה...את חסרה בנוף באיך שבדרך אוהבת לעולם אפרת
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  02/11/2012
 ביום שישי 30 לנובמבר2012 בשעה 10.30
אזכרה לנעה במלאת 5 שנים לפטירתה
נפגשים אחרי האזכרה במועדון "האסם"
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  07/10/2012
קרבה: אוהב
  נעה אהובה ! כמעט "אחרי החגים " , חסרת לנו ל"תשליך" וחסרת לנו לברכת שנה טובה . החצבים מסיימים את פריחתם וגשם מבשר על עוד חורף שבא ושעוד מעט מגיע חודש נובמבר 5 שנים בלעדייך והגעגועים והמחשבות מציפים , במיוחד בחגים . אוהב ומתגעגע עודד למחרת בלעדינו / ויסלבה שימבורסקה הבֹּקֶר צָפוּי לִהְיוֹת קַר וְעַרְפִלִּי מִמַּעֲרָב יַתְחִילוּ לְהַגִּיעַ עַנְנֵי גֶּשֶׁם. הָרְאוּת תִּהְיֶה מֻגְבֶּלֶת. הַכְּבִישִׁים חֲלָקִים. בְּהַדְרָגָה, בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, בְּהַשְׁפָּעַת לַחַץ בָּרוֹמֶטְרִי מִצָּפוֹן תִּתָּכֵן הִתְבַּהֲרוּת חֶלְקִית. עִם זֹאת בְּשֶׁל רוּחַ חֲזָקָה וּמַשָּׁבִים מִשְׁתַּנִּים תִּתָּכֵנָּה סוּפוֹת בַּלַּיְלָה הִתְבַּהֲרוּת כִּמְעַט בְּכָל הָאָרֶץ, רַק בִּדְרוֹם מִזְרָח יִתָּכְנוּ מִמְטָרִים. הַמַּעֲלוֹת יֵרְדוּ בְּאֹפֶן מַשְׁמָעוּתִי, לְעֻמַּת זֹאת הַלַּחַץ יִגְבַּר. הַיּוֹם הַבָּא צָפוּי לִהְיוֹת שִׁמְשִׁי, אַף כִּי אֵלֶּה שֶׁמַּמְשִׁיכִים לִחְיוֹת עוֹד יִזְדַּקְּקוּ לְמִּטְרִיָּה.
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  21/09/2012
קרבה: אוהב
 נעה אהובה . עוד שנה מתחילה . עוד שנה חלפה בלעדייך . בָּרֵךְ עָלֵינוּ... בָּרֵךְ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת. בָּרֵךְ אֶת כָּל מִינֵי תְּבוּאָתָהּ לְטוֹבָה וְתֵן בְּרָכָה עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְשָׂבְּעֵנו מִטּוּבָהּ וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ כַּשָׁנִים הַטּוֹבוֹת. וְתֵן בְּרָכָה, וְתֵן בְּרָכָה וְתֵן בְּרָכָה עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.
נר נשמה הודלק על ידי אורית הורנשטיין בתאריך  21/09/2012
 נר נשמה הודלק על ידי הורנשטיין אורית , עוברת אורח , תל עדשים בתאריך 21/09/2012 רקמה אנושית אחת חיה " רק בשמחות – אמנון יוגד שיפצורים לפני האזכרה שלך אוסף את הניירות מהרצפה סריקה אחרונה - לפני מסדר המפקדת, עד לרמת הבדל. לא מזמן, בפגישתנו האחרונה סיפרתי לך על חלומי לפתוח בית אבות "אני לא אגיע אליך", אמרת. לשהות במחיצתך פירושו היה לשחק במגרש של הגדולים בכל מזג אוויר ובזמן פציעות. וכשפחדתי, צחוקך המתגלגל סלל גשר צר על פני האנשים. "צא וגע בם, הישמר אך אל תפחד מהפחד". והגדת לבינך הוא כלל גדול ומה עם הגדת למוריך? למה אנחנו מחכים, אין דו- שיח פורה בעולם הדממה. אם כך, לאדם יש 3 שמות: זה שנתנו לו הוריו זה שנתנו לו מעשיו וזה שנתנו לו הספדיו. אמור לי למי ספדת ואומר לך מי אתה. נכנסתי לאתר באורח מקרי . תחילתה של שנה ולא יכולתי להפסיק לקרוא עליך , על , מהותך, על היותך וחסרונך .נוחי בשלום ויהיי בטוב - אמן
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  25/08/2012
קרבה: אוהב
 נעה אהובה ! עוד קיץ מסמן את סיומו בלעדייך, יום הולדתך מגיע עם תחילת שנת לימודים – תאריכים שהיו נקודות ציון אצלך מדי שנה . סלע אדוה ואני טסים ליוון ולחופו של ים כחול נציין את יום הולדתך. החיים לכאורה חזרו למסלולם אבל רק לכאורה כיוון שהחיים חסרו למסלולם – חסרו אותך איתנו, חסרים את צחוקך את חיוכך את חוכמתך את אהבתך ואת הביחד המשפחתי שלנו . שנה נוספת חלפה וסלע בפתח החיים האמיתיים אחרי הצבא, חבר נפש לאדוה שגדלה וצמחה ושניהם ביחד גורמים לי אושר גדול שמעצים את חסרונך . צפי בהם וחייכי בגאווה . אוהב . עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  17/08/2012
קרבה: אוהב
 נעה אהובה .יום שישי. ארבע שנים חלפו וסלע השבוע יצא לחופשת שחרור. לא זכית לראות בגיוסו ולא בשחרורו. מנער הפך לאיש - איש אמיתי ומתוק . עוד מעט 5 שנים בלעדייך . אוהבים ומתגעגעים אלייך .
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  13/07/2012
קרבה: אוהב
 נעה אהובה קיץ, שמש קופחת ממעל וחם. יום שישי . אדוה סיימה את כיתה יוד וסלע בעוד חודש משתחרר מצהל . שניהם חברים טובים . גדלו להיות אנשים , אנשים אמיתיים . מקווה שאת יכולה לצפות בהם ולרוות נחת. עוד מעט חמש שנים . זמן ועוד זמן וזמן געגוע אליך . היי שלום אהובה . דומע ומתגעגע .עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד אוהב בתאריך  15/06/2012
 שבת שלום אהובה היום יום שישי גוני של הגר ועידו התחתנו . החתונה הייתה אל מול הים בשדות ים . על כל שולחן הייתה ברכת השבת שכתבת להגר והגר כיבדה אותי בהקראת הברכה . התרגשתי . את זו שהיתה צריכה לעמוד שם ולקרוא. החותם הקטן שהשארת בעולם ממשיך ומהדהד .זכרון אישיותך הקסומה מאיר אותנו גם בשמחות . אוהב ומתגעגע עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד אוהב בתאריך  29/05/2012
 נעה אהובה ! חג שבועות הסתיים ועוד מעט 5 שנים שחלפו בלעדייך . מחשבות וגעגועים עוטפים אותי בך בלילות .אוהב ומתגעגע עודד הלילה חשוך הוא הלילה חשוך ורטוב כל כך אחרי חצות ואין ציוץ ציפור ברחוב מעבר לכפר רומזים, קורצים כוכבי מרום רומזים לי כוכבים רבים עד קצה האופק פרחים פורחים פה ובראשי מחשבות עוברות אשכב, אחשוב לילות ולא אדע לשם מה הן רציתי מאוד לאמר לך רק עוד שתי מילים רציתי להיות איתך, איתך עד נצח יעקב שבתאי
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  04/05/2012
קרבה: אוהב
  נעה אהובה ! בערבו של ה-1 במאי נולדה במומבאי בהודו נועה שעשתה את גיורא וגל להורים . נועה שמה ניתן לה על שמך. מרגש . אוהב ומתגעגע עודד
נר נשמה הודלק על ידי יעל יהלום-חרמוני בתאריך  19/04/2012
 היי אחותי ביום הזה, אני נזכרת בך: "אלי-אלי, שלא יגמר לעולם"{חנה סנש} כוחה של תפילה כוחה של תקוה כוחה של אהבה, אך, מה זאת אהבה? והשתיקות... הבית שלנו חסר אותך, את קולך-את הוויתך. הקירות מלאים אותך, ספר-זיכרונות עב-כרס. המילים דלות מכדי למצות את הכאב והן-לך אחותי.
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  04/04/2012
קרבה: אוהב
 חג אביב שמח ופורח צמיחה והתחדשות חופש ודרור שמחה ואור וגעגועים אלייך פסח תשע"ב
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  28/03/2012
 נעה יקרה האביב.. פסח... מגיע ואני נזכרת כמה השקעת כל שנה במשהו מיוחד לכבוד שולחן החג והחג...פלייסמנטים עם תמונות המשפחה, ברכות וציורים מיוחדים ויותר מכל הפריחה וצבעייה מזכירים לי אותך. קניתי שרשרת מגאיה בצבעים שמאוד אהבתי והיום כשענדתי אותה חלפה מחשבה בראשי..אלו צבעים שנעה הייתה אוהבת...נשיקות לך יקרה זוכרת אותך צבעונית מחדשת ומלאת לבלוב ושמחה אביבית בימי סגריר ויודעת להפיץ זאת במלוא האור ובאהבה אוהבת ומתגעגעת אפרת
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  15/02/2012
 מתגעגעת וחושבת עליך ראיתי את אדוה כל כך יפתה, גבהה, נערה..והיא מזכירה לי אותך בעדינות והאסטטיות והמראה...כמה יפה כמה מעורר געגוע..נשיקות לך יקרה שולחת לאוויר למעלה שיגיע אליך בהרבה אהבה אפרת
נר נשמה הודלק על ידי עודד רגב בתאריך  30/01/2012
קרבה: בעל
 אוהב , חורף נעה אהובה ! החורף בעיצומו, גשם , רוח וקור . ובימים אפורים אלה חברינו מוקי וטלי התבשרו כל אחד מהם על הסרטן הפרטי שלו / שלה . שניהם יוצאים למסע, מסע שכה מוכר לי ושאני נושא תפילה שיסתיים בטוב . ושוב מילים כמו כימוטרפיה, ספירות, אשפוז בחילות וכאבים . סיטואציה שמציפה אותי בזכרונות במחשבות בתחושות בזכרונות ואני מתמלא באופטימיות שהפעם זה חייב להסתיים בטוב . אופטימיות עם הרבה חשש והמון תקוה . ומתגעגע אלייך , אלינו אהובה .
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  30.11.2011
קרבה: אוהב
 4 שנים בלעדייך 4 שנים בלעדייך שיר אהבה / יונתן גפן רציתי להגיד לך, שאני אותך ראיתי נעלמת וחוזרת בכל פעם קצת אחרת משתקפת במים במצולות אהבתי ועוגנת על המזח בחלום של ילדותי. אבל את כבר לא היית שם וידי אשר הושטו לך, נמלאו בים מלוח ודמותך היתה לרוח שנושבת בערב חורף. מתגעגע ואוהב עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  07.10.2011
קרבה: אוהב
 יום הכיפורים תפילה / לאה גולדברג למדני אלוהי ברך והתפלל על סוד עלה קמל על נגה פרי בשל על החירות הזאת לראות, לחוש, לנשום לדעת, לייחל, להיכשל. למד את שפתותי ברכה ושיר הלל בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל לבל יהיה יומי היום כתמול שללום לבל יהיה עלי יומי הרגל. חושב עלייך אהובה ערב יום כיפור תשע"ט
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  30.09.2011
קרבה: אוהב
 ערה"ש תשע"ב "...להעביר דברים ממקום למקום, אבנים ממחצבות אל הבתים הנבנים , להזרים חיים בצינורות, להפתיע , לשנות, אלה הגעגועים האמיתיים. כשוילון בחלון רוצה להיות דגל בחוץ, כשהעבר רוצה להיות עתיד כשדמעות מתגעגעות לא לצחוק ולא לעיניים שבכו אותן ולא ללחיים שמהן זלגו אלא לים, אלא למלח שבים, אלה הגעגועים האמיתיים ." יהודה עמיחי ראש השנה תשע"ב . שנעז להעביר דברים ממקום למקום לחצוב לבנות להזרים להפתיע לשנות להיות דגל מתוך געגועים עזים אלייך אהובה מתוך געגועינו האמיתיים לעתיד . מתגעגע ואוהב עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  24.09.2011
קרבה: אוהב
 שנה חדשה נעה אהובה שנה חדשה בפתח. שתהא השנה הזו שנת רצון לטוב ולשמחה לאור ואהבה לכולנו. שנה טובה לך באשר את אוהב ומתגעגע וחסר אותך עודד ערה"ש תשע"ב גם השנה / לאה גולדברג כל שנה ושנה מוריק הדשא ועולה החמה ויורד מטר . כל שנה ושנה אדמה מתחדשת מלבין החצב ומזהיב ההדר. כל שנה נולדים אנשים לרוב לדמעות ולצחוק- לאחוה ושנאה. יש מישהו הרוצה רק טוב גם השנה .
נר נשמה הודלק על ידי יהלום-חרמוני, יעל בתאריך  01.09.2011
קרבה: אחות
מקום מגורים: כנרת
 האחד בספטמבר ואת... היי אחותי, ה-1 בספטמבר 2011 הוא גם היום- ה"חגיגי"שלך. בחולצה לבנה בוהקת מקבלים את שנת הלימודים החדשה, יש התרגשות וריח של משהו חדש באוויר. הבוקר הזה, לא יכותי שלא- לחשוב עלייך, איך תראה השנה הזו-בלעדייך,ומה יתחדש עלינו בתשע"ב.. ביום ה"חגיגי" הזה מקומך חסר ובכל-זאת את נוכחת בעולמי אחותי הצעירה. בלעדייך אין הרמוניה-שלוש זה פחות מ-ארבע ואין שיווי משקל.גם לא יהיה!. הדמעות זולגות מעצמן, עיננו לא יבשו לעולם... להתראות אהובה שבמרומים
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  26.08.2011
קרבה: אוהב
 יום הולדת נעה אהובה ושוב 28 לאוגוסט יום הולדתך . וכפי שנאמר " שלהי דקייטא קשים מקייטא " הימים ימי סוף הקיץ מזכירים לי ימים קסומים מבשרי הסתיו פורחים, רוחות ערבית וזכרונות של ים וחוף ואהבה . הימים חולפים והזמן מתקדם בקצב עונות השנה געגועים אלייך, אל פנייך, אל קולך ואל חוכמתך . אוהב ומתגעגע עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  16.07.2011
קרבה: אוהב
 ים הנצח הצחור נעה אהובה ! אמצע יולי, קיץ, חום ולחות. עוד כמה ימים אדוה בת 15 . ילדתנו גדלה התפתחה והייתה לנערה עצמאית מלאת בטחון חום חכמה ושמחת חיים . והגעגועים אלייך נמשכים ועוטפים אותי ביתר שאת בימים אלה של קיץ . "אשא עיני אל תוך האור אל ים הנצח הצחור חיוך קט על פני אביא לאהובי כמו בועה, חלום או גל אתקיים ואז אחדל אך מי שאני באמת, תתחבר אל הנצח ולא נפסיק להיות." מתוך אל ים הנצח הצחור - אסתר שמיר אוהב ומתגעגע עודד
נר נשמה הודלק על ידי יעל אייזנר בתאריך  25.06.2011
 תודה נעה אהובה, אני לא כותבת כאן בדרך כלל, מדברת איך לעיתים קרובות כל כך. אבל עכשיו קרה לי משהו מ-ד-ה-י-ם, וכמו שאמרת לי בעבר כשיש לך משהו מיוחד, שמח או עצוב- תכתבי אותו- תזכרי אותו, אז אני כותבת. כתבתי משהו בחרוזים, והיה לי חסר חרוז.. זה יצא עקום ולא מסתדר.... אני מביטה בתמונתך המחייכת שמונחת כאן בכניסה לבית מעל המחשב.. את מחייכת אלי ו.. כמובן שולחת לי את החרוז, שמתלבש בדיוק בדיוק. כתמיד אין כמוך, למרות הפרידה הפיזית את איתי כל הזמן. תודה אהובה
נר נשמה הודלק על ידי יולה בתאריך  20.06.2011
קרבה: אחותך
 שבר אבן..פתוח-סגור-פתוח בשנת 2000 - שבע שנים לפני מותך, ביקשת את הספר האחרון של י. עמיחי -כמתנה. 2011, שבוע הספר, במדור "הספרים ששינו את חיי" ידיעות אחרונות: כותבת המשוררת אגי משעול, על הספר: פתוח סגור.פתוח, אותו ביקשת ליום הולדת 40. נהוג לקרוא לספר השירים הזה "הסידור של החילונים",הספר הבשל ביותר- שלו, ספר הצוואה והמצבה, המלא חסד ואהבת אדם.חיים בו בהשלמה הניגודים כולם בעולם שהוא ריק מרחמים. טמונים בו גם רגעים של אושר. אני אוהבת את עמיחי כי אין כמעט מצב אנושי שאין לו ביטוי בשירים האלה, שהמלה "אמן" חוזרת ומסיימת אותו בהרכנת ראש. "אבן עדות על כל הדברים שהיו מעולם ועל כל הדברים שיהיו לעולם, אבן אמן ואהבה, אמן, אמן, כן יהי רצון". נועהל'ה קבלה את הדין בהשלמה. כל כך הרבה שיחות איתך חסרות לי. על העבר, ההווה והעתיד.. באמת, עשת הכי טוב שאפשר,, אוהבת אותך, יולה
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  06.06.2011
קרבה: אוהב
 חג שבועות נעה אהובה ! גלגל החיים נמשך ושוב חג שבועות . מזכיר אותך בלבן . עשית הכי טוב שאפשר, הכי טוב שיכולת והרבה הרבה יותר מזה . אסתר שמיר שמילותיה נגעו בך ונוגעות בי, בנו בכולנו. אוהב ומתגעגע עודד עשיתי הכי טוב שאפשר מילים ולחן: אסתר שמיר בסוף היום אני רוצה לדעת עשיתי הכי טוב שיכולתי בסוף היום אני רוצה לגעת בעמקי קיומי, למה באתי להגיד לעצמי, לא נכנעתי גם בלא ידוע והלא מוכר הרמתי את הראש והמשכתי עשיתי הכי טוב שאפשר אני טיפה של מים בים עולמי אני טיפה של ים צמאה רוצה לפרוץ מתוך עצמי אל מעבר לבועה בסוף היום אני רוצה לדעת שחיפשתי את העיקר - עשיתי הכי טוב שיכולתי הכי טוב שאפשר תספרי את הברכות שבך הן כמו פנינים על הצוואר תספרי את הברכות שבך יהיה לך כוח למחר תאמרי עשיתי הכי טוב עשיתי הכי טוב עשיתי הכי טוב שאפשר בסוף היום אבחן את ליבי צלול וברור קולו: תשמחי אם ניצחת, אם הצלחת, אם הועלת ואל תצטערי אם לא - לא הכול נתון בידייך רב הכוח הנסתר הרימי את כנפייך מעל עולמך הצר תספרי את הברכות שבך...
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  27.04.2011
קרבה: אוהב
 פריז נעה אהובה ! " פריז! פריז! מולדתי השנייה! " כך כתבת לסלע על ילדותך בפריז. וב"מולדתך השניה " בחרנו לבלות השנה בפסח. העיר האירה לנו פנים והימים היו ימים נפלאים לילדים ולי . סלע זכר הרבה מהטיול בפריז יחד איתך לפני שבע שנים רגע לפני שחלית . הדלקנו נרות לזכרך ב"נוטרדאם" וחשבתי שהיה יכול להיות מושלם לו היית איתנו בפאריז. לא היית אבל נוכחותך הייתה איתנו כל הזמן . אביב 2011 אוהב ומתגעגע עודד
נר נשמה הודלק על ידי יולה בתאריך  13.04.2011
קרבה: אחות לנעה
מקום מגורים: כנרת
 אחותי, חג הפסח מתקרב אלינו, איך יהיה החג השנה, בלי אבא ובלעדייך? משפחה חסרה- חסרה את היקרים לה ובכל זאת מצווה לשמוח. אבא ביקש שלא נהיה עצובים,, איך זה אפשרי? אבא אמר לי שיש לו עוד כמה דברים לשאול אותך..אז תדברו נישמתי..ואל תהיו עצובים גם אתם.. פסח שלא נפסח עליכם, על אף שמשכנכם רחוק מאיתנו... אוהבת. יולה
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  25.03.2011
קרבה: אוהב
 קצר פה כל כך האביב נעה אהובה ! פורים. מסיבת פורים בקיבוץ הערב. זכרונות. געגועים . "קצר פה כל כך האביב" - שיר שכתב דוד גרוסמן בעצב חסרונו של בנו אורי שנפל במלחמת לבנון השניה קצר פה כל כך האביב אוהב ומתמלא בגעגועים וזכרונות עודד קצר פה כל כך האביב מילים: דויד גרוסמן לחן: יהודה פוליקר יש רגע קצר בין אדר לניסן שהטבע צוהל בכול פּה הוא שופע חיים שיכור ומבושם- איך שיופי יכול לרפּא! נסער ומשולהב ומתיז ניצוצות- אך עוד רגע ייבּול ויצהיב כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת - קצר פה כל כך האביב. קצר וחטוף ושובר את הלב לחשוב שהוא תכף ידעך מבטו רק נפקח אך הִתחיל ללבלב - רק ניתן לי ותכף נלקח. אביב עוּל-ימים וסוער וסופו- כבר כתוב בעלי ניצניו אבל הוא מסתחרר כפרפר במעופו וכמוהו-נצחי בעיניו. קצר וחטוף ושובר את הלב לחשוב שהוא תכף ידעך מבטו רק נפקח אך התחיל ללבלב - רק ניתן לי ותכף נלקח. ואת ואני היודעים ונורא הדבר שרק הוא לא - עד כמה קצרים החיים, החיים הקצרים שניתנו לו. נדיב ונסער ומכאיב קצר פה כל כך האביב.
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  28.02.2011
קרבה: אוהב
 בינך ובין אלוהים נעה אהובה ! היום קברנו את אביך יוסק'ה בבית הקברות של כינרת אל מול הרי גולן . היום יצא לאור שיר הנושא מתקליט חדש של אסתר שמיר – "בינך ובין אלוהים". אני רוצה להקדיש את השיר ליוסק'ה שנהג לומר ש "יש סודות שלוקחים אותם לקבר " ובצניעותו הרבה השאיר פרקים מחייו - " בינו לבין אלוהים " . אני רוצה להאמין שזכיתם להיפגש ושפגישתכם לא נשארה רק בינכם ובין אלוהים. אוהב עודד זה בינך ובין אלוהים / אסתָּר שמיר מה שאתה עושה ומה שאתה אומר מה שאתה חושב ומה שאתה בוחר מה שאתה סולח ומה שאתה נוטר זה בינך ובין אלוהים מה שאתה לוקח ומה שאתה עוזר מה שאתה בונה ומה שאתה שובר מה שאתה זורע ומה שאתה קוצר זה בינך ובין אלוהים זה בינך ובין אלוהים מה שאתה פותח ומה שאתה סוגר מה שישכח ומה שייזכר מה שיילקח ומה שיישאר זה בינך ובין אלוהים מה שאתה מצליח ומה שאתה לא מה שאתה מרוויח כי בחרת לבוא מה ששווה באמת לחיות בשבילו זה בינך ובין אלוהים זה בינך ובין אלוהים לפעמים נדמה שאין מי ששומע לפעמים נדמה שאין מי שמשיב אולי באמת אין איש יודע אולי באמת אין איש מקשיב- אני אעשה טוב, אני אעשה טוב כי בסופו של י
נר נשמה הודלק על ידי יעל{יולה} בתאריך  24.02.2011
קרבה: אחותך
 בסוף כל הדרכים בסוף כל הדרכים אומרים יש בית ולו ריבוא פתחים דלתות וחלונות.. {מיכל סנונית} בימים שכאלו נזכרים בנשימותייך האחרונות, בדיבור הקורע, בחוסר האונים שאין לו שם.. ה"בית" שלך כבר לא רחוק מיקירנו. אולי שם תיפגשו ותתנחמו. סוף שאין לו סוף...ואין לו תקוה. אוהבת אותך וזוכרת שאת איתי ואיתנו. יולה
נר נשמה הודלק על ידי אפרת בתאריך  23.02.2011
 מתגעגעת ראיתי ברחוב מישהי שכל כך היתה דומה לך רצתי אחריה ושוב הסתכלתי ולרגע היית כל כך כאן וממשית אך...כשהתקרבתי זה לא היה את..והרי אין עוד אחת כמוך נעה מיוחדת אביבית מלאת גוונים וצבע, שפע של המון מנעה. נעה את מיצגת אצלי המון דברים...ואחד החשובים לראות את היש והפורח נשיקות לך יקרה ממני אליך
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  20.02.2011
קרבה: אוהב
 הצבעונים פורחים בגבעת "גומא"
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  18.02.2011
קרבה: אוהב
 יום שישי צהרים נעה אהובה ! יום שישי צהרים. יום קיץ חורפי מעלה בי געגועים לימים אחרים. ציר הזמן נע קדימה אל הזיכרונות שלנו ומציף אותי במראות ובצלילים . בגבעת "גומא" אל מול קברך שוב פורחות הרקפות והכלניות, מזכירות שעוד שנה חלפה, עוד חורף בדרך לסיומו . שבת שלום לך אהובה אוהב ומתגעגע עודד פתאום מילים: רחל שפירא ופתאום, בחצי היום, או בלילה - בשום מקום, יש דבר שמזכיר אותך, צליל רחוק שכמעט נשכח. ופתאום את קרובה כל כך, ועוד רגע כבר לא. ופתאום זה תופס אותי כנשיכה לא צפויה אולי זה נדמה לי, אני לא בטוח. נדמה ששמעתי, את קולך - בא מן המרחב... בטח נדמה לי, אני לא יודע, מה שם ראיתי עוד עיני מחפשות... ופתאום את קרובה כל כך, ועוד רגע כבר לא.
נר נשמה הודלק על ידי יעל יהלום בתאריך  10.02.2011
 געגועים אחותי,כשאני מתגעגעת אלייך - אני שבה וחוזרת לכאן.. אל מקום שהמילים נאספות ונשמרות ומדברות ישר אלייך. יולה
נר נשמה הודלק על ידי יעל-אחותך בתאריך  03.02.2011
 אהובה שלנו ישנם ימים ללא מרגוע, חושבים עלייך ומתגעגעים ונדמה שאת בדלת.. ימים של שמחה, חג, או חולי וכאב. את נמצאת בכל מקום - איתנו. כתבת שירים כמשוררת, אני מקדישה לך את שירה של לאה גולדברג שכה אהבת.. כבר השתיקות קלות האור בהיר. כשאין דרכים אין פחד מגבולות. ואין מה לגלות כשאין מה להסתיר. מחר יום המשפחה-יום האם, אחותי..בוכים אלייך-עלייך. יולה
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  21.01.2011
קרבה: אוהב
 ואותך נעה אהובה ! ט"ו בשבט. ימי חורף אביביים מלאי שמש. שדות ירוקים ופרחי אביב שעוד רגע יוצאים לאור בפריחתם . ילדינו מתבגרים בפריחה מאושרת, עושים טוב על הלב וגעגועים חזקים אלייך. לבד אני מרגיש כאילו את היית איתנו אבל כשאני שותק לי עם עצמי אז את איתי, אבל אינך. (גרוניך) איתנו לתמיד . אוהב ומתגעגע עודד
נר נשמה הודלק על ידי יעל בתאריך  30.12.2010
קרבה: אחותך
 הצלע הרביעית שלנו חסרה כל כך הצלע הרביעית בריבוע היהלומי שלנו. ימים קשים עוברים עלינו אבא-אמא במעלה, עושים את הדרך ודיי קשה..ובכל זאת מושכים "עגלת חיים" עמוסה, לא מתייאשים... ואת-חסרה פה בכדי לעזור,לתמוך לעודד ולתת כל הטוב שידעת. מחבקים אותך -את נשמתך, אחות רביעית-שלנו, בלעדייך מרובע כבר לא מרובע! יולה
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  28.12.2010
קרבה: אוהב
 עוד שנה נעה אהובה ! שנה אזרחית נוספת מסתיימת, 2011 בפתח. הכנות לארוחה השנתית שלנו. נקיים את בקשתך להמשיך את הארוחה ולא לבכות עלייך ועל אנה . נרים כוס לזכרכן . עוד שנה מסתיימת, מעוררת זכרונות, מציפה געגועים ואהבה . היי שלום אהובתי הקדמת ללכת למה מיהרת כל-כך אל בית המלאכים ומול עיניי את מחייכת את החיוך אשר שמור בתוך תוכי (יענקל′ה רוטבליט) מתגעגע עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  15.12.2010
קרבה: אוהב
 חורף שלישי נעה אהובה ! כל מה שביקשת והבטחתי לך , כל מה שהבטחתי לך ולא ביקשת - הכל הכל מתגשם ומתממש באהבה גדולה ואני בטוח בחיוכך שצופה בנו מרחוק . זה הרוח מילים: צוף פילוסוף לחן: יהודית רביץ זה כבר חורף שלישי תמונתך תלויה פה על הקיר מול חלון פתוח אל העיר ועוברת לאט בין חיוך למבט שהשארת כמו במתנה כשיצאת לדרך אחרונה אוהב ומתגעגע עודד
נר נשמה הודלק על ידי יולה בתאריך  09.12.2010
קרבה: תמיד אחותך
 תיק-תוק אחרון.. ה-30 בנובמבר, שעה 15:30 השעון מתקתק "תיק-תוק" אחרון כמעט ערב שבת "החמה מראש האילנות נסתלקה" והשעון עמד מלכת. שעון הלב האדום שלך. חייך שנקטעו ההפסד - אין לו שם! "נועה נולדה בשדה נועה אי-שם..בין דשא לאבן" בין פרחי הכלנית הנורית והרקפת הרעננים תנוחי לך בשלווה. ואנו נוסיף לבכות עלייך. ים של דמעות! אוהבת,יעל
נר נשמה הודלק על ידי יעל בתאריך  21.11.2010
קרבה: נעה אחותי הצעירה
מקום מגורים: ק.כנרת
 ימינה-שמאלה והלאה..וכאן לאה נאור/ימינה שמאלה והלאה וכאן ושם ובכל הכיוונים. בכף ידך ומעל הענן וגם בחוץ וגם בפנים." נדמה שכל העולם בכף ידינו חוץ מ... האהבה, האושר, שנמצאים לפעמים מעבר לים..צריך ללכת לחפש ולבקש.. שום דבר לא מובן מאיליו. הכאב, התוגה הלא נשכחת, והפחד נמצאים כאן-עמוק עמוק בתוכנו. ציווית לנו לאהוב בטוב! אותך נאהב תמיד יולה
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  13.10.2010
קרבה: אוהב
 אחרי החגים נעה אהובה ! אחרי החגים. שגרה מבורכת ואת חסרה לנו.הקיץ ממאן לעזוב ואנו ממשיכים לאהוב. מתגעגע ואוהב. שלך עודד דברים שרציתי לומר יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי המילים שבחרתי אינן הטובות מכולן עמוקים מן הים הסודות שאינם מובנים לי שאולי לא אבין לא אבין לעולם. לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי בדרכים שהלכתי טעיתי וודאי לא פעם אחת ועצבות מהלה כל שמחה כל שמחה ששמחתי כמו ביקשתי דבר דבר שאבד. חלומות שחלמתי והם מקיצים בי עדיין שבריהם בעיני נשטפים מפני בדימעה ולילות ייסורים לא ספורים שהטבעתי ביין כאובד בדרכי בדרכי הרעה. אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכינו וגם אם לפעמים סערו מסביב הרוחות ואהבתי אותך והיה לנו טוב טוב עד גדותינו והיה לנו רע ואהבתי אותך לא פחות. לחן: יהודה פוליקר מילים: יענקל'ה רוטבליט
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  07.09.2010
קרבה: אוהב
 ראש השנה נעה אהובה ! שנה חדשה בפתח – ראש השנה תשע"א . יום רודף יום, לילה רודף לילה עברנו את ה 28 לאוגוסט יום הולדתך ה - 50 תם אלול החל תשרי וה1 בספטמבר שהיה לך כה משמעותי שנים רבות חלף גם הוא שנת הלימודים החלה, אדוה בכתה ט' . ראש השנה בפתח וסלע שלנו חוגג 20 . התחלות חדשות נמשכות והחיים זורמים במסלולם כך גם הגעגועים אלייך . ראש השנה , יום כיפור, סוכות . חשבון נפש וחשבון חייך שנקטעו . ממשיכים לאהוב, באמת , בטוב . שנה טובה לך אהובה באשר את . שלך עודד
נר נשמה הודלק על ידי דונה בתאריך  29.08.2010
קרבה: חברה
 חושבת המון חסרה לי דונה
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  28.08.2010
קרבה: אוהב
  היום יום הולדת נעה אהובה ! היום יום הולדת ... סוף הקיץ, חגי תשרי בפתח, געגועים אלייך. אוהב, מתגעגע ומתגעגע . עודד הזמן הוא לא רופא הוא רק מביא הקלה הוא עושה את שלו, היא את שלה היתה פה אהבה גדולה ואם ימצא אותך קולי ברע ואם בטוב מה שהיית בשבילי עוד לא חדל לכאוב עיני תועות עוד ברחוב אחר צל של ספק במיטתי פעור כמו חוב המקום הריק י.רוטבליט
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  27.08.2010
קרבה: אוהב
 יום הולדת 50 נעה אהובה מחר יום הולדתך ה - 50 28 לאוגוסט . תכניותינו ליום זה כבר לא יתגשמו . בשבת שעברה, יחד עם חברים וחברות ממעגלי חייך הרבים, ציינו את המועד, עם תוכן , תוכן תרבותי ועמוק ועם ספר שנכתב וצויר על ידך - לזכר העושר והעומק הגדול שהיה בחייך . אוהב , מתגעגע וזוכר . שלך עודד אהבתי מילים – יענקהלה רוטבליט היי שלום אהבתי הקדמת ללכת הלא יכולת להתעכב כאן עוד מעט ומול עיני את מרחפת מחייכת באור הערב היורד לאט לאט כמו חלום חלום חולפים חיינו הכל נגוז הכל נמוג ונעלם העננים הלא אינם יודעים את שמנו הכוכבים עוד מאירים אחרי מותם ולמה לא למה לא למה לא נשארת איתנו ומה היה כל כך דחוף שם במרומים אותך לקחת ככה מעימנו היו ימים טובים היו ימים של פחד הזמן אוזל הזמן אזל הזמן עמד מי שהפגיש את נשמותינו כאן ביחד אוסף אותן אליו אחת אחת היי שלום אהבתי הקדמת ללכת למה מיהרת כל כך אל בין המלאכים ומול עיני הנה את מחייכת את החיוך אשר שמור בתוך תוכי ולמה לא למה לא למה לא נשארת איתנו ומה היה כל כך דחוף שם במרומים אותך לקחת ככה מעימנו
נר נשמה הודלק על ידי יעל בתאריך  22.08.2010
קרבה: אחותך
 דורמה-דורמה נומי-נומי עלמה אשר אייחל לה נומי-נומי, ה"יהלום" הקטנה את אלילה אשר אתפלל לה הנסתרת הנעלמה. לה כל חיי, רק היא לי נותרה עבד לה אהיה נאמן, מי מפתך בצלילי הגיטרה/הפסנתר מי דופק פה על שער הגן. אמש, לצלילי הפסנתר וקולה המלטף של נועה ישראלי בקונצרט: שירי אהבה "מבאך ועד זך" הצטמררתי למילות השיר שכאילו הוזמן עבורך. מבחינתי זה היה "שיא" הערב ערב שלא יחזור. כל חברייך הטובים שבו להזכר בך, אהובה ומיוחדת.בת-50 ! היה תוכן. סידורי פרחים מנייר צבעוני בצבעים שלך.. הורוד-על שפע גווניו שזורים עם הירק החי. כמה סמלי!. מבטך לא חדל לרגע. ריחפת מעלינו והיית איתנו, דורמה-דורמה, אהובה יולה
נר נשמה הודלק על ידי יעל בתאריך  17.08.2010
קרבה: אחות
 לך אחותי, יום הולדת 50 שלך יוחג בעצב, עצב חסרונך הגדול. "וכתבנו וזכרינו לחיים" שופעת ומלאה כרימון צנועה... רגישה הגיונית ואמיצה. גיבורה שלנו, מתמודדת בכל דרך אפשרית עם מילים קשות כמו:"פרידה" "מוות" "סוף" באמצע החיים. השארת בנישמתנו "חותם". לב-אוהב אדום! מההורים, כל המשפחה הגדולה שלנו ויוליק. {כמו שקראת לי}
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  22.07.2010
קרבה: אוהב
  קיץ 2010 נעה אהובה ! קיץ, חם ולח. אדוה שלנו חגגה יום הולדת 14 ובקרוב סלע בן 20 . הזמן לא עומד מלכת . ילדים נפלאים . געגוע ישן, כמו צליל לא מכוון, לא נותן לי מנוח. - אלונה קמחי { מתוך השיר "צילו של יום קיץ" } אוהב ומתגעגע עודד
נר נשמה הודלק על ידי יעל יהלום בתאריך  10.07.2010
 נעה-אחותי, בעוד חודש וקצת- נראה אותך שוב... בתוך ספר. את בתמונה, במילה, באות ובציור. חייך הקצרים ממלאים בעניין כל חלל של זמן ומקום. חושבים עלייך מדי יום. גם מדי לילה. אחות אהובה מקשיבים לקולך. יולה
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  04.07.2010
קרבה: אוהב
 עננים מעל הים והימים ימי ראשית הקיץ, הלכתי לי בים, ראיתי עננות, עטופה בכדרות, מכסה את השמיים, והדמעות, זלגו מהעיניים, הכאב הוא עמוק, ונדם קול הצחוק, הפרידה ממך, מליבך מנשמתך, מתנחמת בעובדה, "שסוף הוא תמיד התחלה" ואת בליבי מלוא אהבה. אוהב ומתגעגע עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  26.05.2010
קרבה: אוהב
 נעה אהובה ! 27 במאי - יום הנישואין שלנו . אהבה שנקטעה ותישאר חקוקה בליבי לעד . אוהב ומתגעגע עודד
נר נשמה הודלק על ידי יעל בתאריך  17.05.2010
קרבה: אחותך
  העצב אין לו סוף... אחותי, אולי את שומעת, אולי את יודעת העצב אין לו סוף, וההתמודדות יומיומית.. אנחנו חושבים הרבה "נועה'לה שלנו" ובטוחים שאת מחזקת מלמעלה מקרינה את הטוב שבך - אלינו. חסרה לנו היהלום!הקטנה! איזה עולם?
נר נשמה הודלק על ידי ליאור בצון לרך בתאריך  04.05.2010
קרבה: חברה
 דברים לזכרה של נועה- אני שאנני מרבה במילים גדולות בוחרת לומר ובאהבה גדולה למשפחה - שיש דרכים שונות ומשונות לזכור את שאהבנו, ואין דרך אחת דומה לזולתה ואין דרך אחת טובה מזולתה ואין דרך אחת שווה יותר מזולתה...יש המון דרכים להגיד אני זוכרת אני מתגעגעת..אהבתי . מותה של נועהלה היה מוות טראגי ומיותר אני מאחלת למשפחה שההנצחות והעשייה סביב המוות והזכרון תביא לבסוף את הנחמה,ההשלמה והריפוי לכאב הנורא. ואוליעודד ימצא אהבה חדשה גדולה שנייה והרבה שמחה ובריאות לצד נועה שתמיד,תמיד בליבנו ובזכורונינו. נועה שהייתה בשר ודם וחמודה. באהבה לכל המשפחה ליאורה ובנות לרך מירב,יעל ודבורה.
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  30.04.2010
 מתגעגעת נזכרת בך ואיתך
נר נשמה הודלק על ידי יעל בתאריך  21.04.2010
קרבה: אחותך
 ציור על קיר ציור על קיר נורא עצוב, ציור שלך קבלנו למזכרת, למשמרת - רוצה לחשוב שהורשת לנו ורצית שהוא יגיע אלינו כמזכרת פרטית-אינטימית ביותר!. מן הגזע שהשחיר עד שנשרף באהבתך אלינו יוצא גם חיוכך הרחב שחלף מן העולם. כן, נשארו רק התמונות הצבעוניות מתצלום ישן, עדות לימים שמחים לשייכות, לזהות, לחווית הילדות ולקשר הביולוגי אמא-בת, שאין לנתקו בשום אופן. כן. מעל הראש תלוייה תמונה איתה הולכים לישון, איתה מקיצים בלילות ואיתה גם מתעוררים לעוד יום, ואת, בתוך תמונה, מחייכת אפילו שעצוב - זה מה שנשאר... גזע שרוף, שחור של סוף, סוף העולם גן העדן שלך.
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  09.04.2010
קרבה: אוהב
 ימי ראשית הקיץ נעה אהובה ! ימי ראשית הקיץ . מסע החיים בלעדייך, מוביל אותי למחוזות שלא דמיינתי מעולם שאגיע אליהם בגיל 50 מחוזות מקומות שחלקם מתוקים וחלקם מרים, אבל כולם מצויים בצל זיכרונך ואהבתנו שנקטעה . "שום כמות של הגיון או אושר לא תשנה את ההרגשה שחלק מחיי ממשיך במקום אחר – שאת,שכל שפתנו מסומנת באינטימיות אבודה חיה בימים אחרים, זמנים אחרים ממשיך איתך בדרכים שאינני יכול לדמיין." נעם וואהל מתגעגע ואוהב עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  28.03.2010
קרבה: אוהב
  אביב 2010 נעה אהובה האביב כבר כאן, פסח וסימנים של קיץ באוויר . מחבק אותך בשירים,במחשבות, בזכרונות, בגעגועים אלייך . את לא כאן אבל את מגיחה עם חיוכך ומבט עינייך השופע חכמה ואהבה , כמו גל שמגיע מרחוק ונמוג אל החוף . חברה את חסרה לי מאוד . "תמיד אומרים בין השורות שכמו חידות פרידות גם הן אינן פתורות אין בי מנוחה רוחך שבי גם היא בוכה" שלמה ארצי
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  08.03.2010
קרבה: אוהב
 שאלה ללא מענה כְּשֶׁהַשְּׁאֵלָה שֶׁיָּכֹלְתִּי לִשְׁאֹל רַק אוֹתָךְ חָזְרָה לִנְשֹׁךְ אוֹתִי בְּכֹחַ, מוֹתֵךְ הַסָּתוּם הִתְפַּעְנֵחַ לִי סוֹפְסוֹף: שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל רְגָעִים שֶׁבָּהֶם תִּהְיִי נְחוּצָה מִכָּל נֶעֱדֶרֶת מִכָּל טל ניצן את, חכמתך ועצותייך - נחוצים לי, חסרים לי .
נר נשמה הודלק על ידי יעל בתאריך  26.02.2010
 לאחותי המלאכית נועהלה, פורים-היום! החג שלא קיפחת אף פעם.. עכשיו, לעת ערב, זמן שקיעה כשהשבת נכנסת עולות וצפות המחשבות עליך.. רואה אותך בדמות מלאכית לבנה עם כנפיים וורודות ומנצנצות, מרחפת מעלינו.. נוגעת-לא נוגעת ומפזרת את חיוכך הטוב לכל דורש.... נפרדת ממך ואת ממני בדמעות של מלאכים. אוהבת, ובכל מקום יש לי אותך. שבת-שלום, יולה
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  11.02.2010
קרבה: אוהב
 פריחה בגבעת "גומא" הצבעונים והכלניות פורחים בגבעת "גומא" . ממש מול קברך קבוצה גדולה של צבעונים גדולים והדורים באדום – הצבע שכה אהבת . הגבעה שבראשית דרכנו במעגן מיכאל, עם ילדי כיתת "גומא" שחינכת וביחד עם אריה שקברו סמוך אלייך, פרצתם בה שבילים ושילטתם בה את סוגי הצמחים. הגבעה שמאז קרויה "גבעת גומא ". זכרונות של טיולים באביב בשבתות ביחד עם הילדים לצפות ביפי הפריחה ומשם בדרך לים . פריחה באדום, פריחה שמקדימה מדי שנה - מקדימה לפרוח, מקדימה לקמול . ואת נשארת לי פרח בפריחה מתמדת באדום ובשלל צבעים . יֵשׁ פְּרָחִים שֶׁעַד אֵינְסוֹף נִשְׁאָרִים בַּמַּנְגִּינָה אוהב ומתגעגע עודד פברואר 2010
נר נשמה הודלק על ידי יולה בתאריך  04.02.2010
קרבה: אחותך
 פתאום פתאום,,, מתגעגעת. פתאום,,, נזכרת פתאום,,, מבינה שכבר אין היגיון. נביט בך ונזכור בעצב, את מה שכל-כך חסר בעולמנו. יולה
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  28.01.2010
קרבה: אוהב
 בין החלומות לבד במיטה מתגעגע. מנסה שוב לכתוב לך. חלמתי שאת כאן ישנה, כל כך רציתי ללטף את פנייך. מביט בתמונה הישנה, והכאב שוב נוחת בעיני כל כך הרבה ימים, כבר אין היגיון. אני רואה את פנייך מסמנות לי לבוא בחלומות את עוד פה! בחלומות את עוד פה! בין החלומות / דור דניאל
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  31.12.2009
קרבה: אוהב
 שנה חדשה 2010 נעה אהובה ! חצות. שנה חדשה בפתח ואת אינך, זכרון שנים שחלפו מהדהד בזכרון, לבד בלעדייך, לב אוהב, געגועים, תקוה , דמעה , שיר . לבד / אורה אילת כָּל כָּךְ לְבַד בִּלְעָדַיִךְ, וְכָל כָּךְ אִתָּךְ כָּל הַזְּמַן. מוּל צַלַּחַת וְסֵפֶל - אֶחָד, אֲרוּחָה בִּלְעָדַיִךְ, לְבַד. הַכֻּרְסָה שֶׁיָּשַׁבְתְּ בָּהּ - דּוֹמֶמֶת, דּוֹמְמִים הַכְּתָלִים לְהַקְשִׁיב, אֲגַרְטָל בִּשְׁתִיקָה רוֹעֶמֶת מְסַפֵּר אֵיךְ חִיֵּךְ כָּאן אָבִיב. אִלֵּם עוֹלָמִי בִּלְעָדַיִךְ רַק קוֹלֵךְ מְהַדְהֵד מִסָּבִיב. אַתְּ אֵינֵךְ, וְהַכֹּל מְרוֹקָן וְאַתְּ כָּאן, וְאַתְּ כָּאן, וְאַתְּ כָּאן!
נר נשמה הודלק על ידי יעל חרמוני בתאריך  24.12.2009
קרבה: אחות שלישית מתוך ארבע
 לרביעית-הנעה'לה שלנו אנחנו כאן, לא הרחקנו נדוד.. על סיפה של שנה חדשה-לועזית,אמנם,אך זו שעל פיה מתנהלים חיינו. ירון ואני מצפים לנכדה ראשונה מנעה וגור שלנו.נעה, כשמך בדיוק, אפילו בלי "ו". אנו משתדלים לקרוא "נוקי" ולהרבות בחיבה כי כל קשה כל פעם להסביר למי התכוונתי. שישי-דימעה,שישי-זיכרון,שישי-עין בעין, קרוב אליך בהבטחה שלא ניפרד לעולם. שישי מצווה, שישי אחווה, הבטחתי לכתוב לך. שבת שלום לשבוע שחלף שלום לעצב ולשמחה-יקירתי את איתנו תמיד. יוליק, שלך..
נר נשמה הודלק על ידי יעל יהלום-חרמוני בתאריך  17.11.2009
קרבה: כנרת
 כל פעם מחדש.. התמונה החתוכה הזו-חותכת לי בלב כל פעם מחדש... לראות כה מקרוב, אותך בימייך האחרונים. בדגש על שינייך הצחורות-הישרות והסדורות בפיך המתוק. את בחיוך "נועי" עינייך בורקות מעצב החיוך שסופו מתקרב.. העצב- אין לו סוף... "נועה היא שם בשדה בין דשא לאבן" כבר שנתיים היא שם והיא כאן. מדליקה לך נר אהובה. יולה
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  11.11.2009
קרבה: אוהב
 בחלוף שנתיים נעה אהובה ! שְׁנֵינוּ / אורה אילת נִפְגַּשְׁנוּ הִקְשַׁבְנוּ הֵבַנּוּ אָהַבְנוּ תָּמַכְנוּ שִׁתַּפְנוּ כָּשַׁלְנוּ כָּאַבְנוּ שָׂמַחְנוּ חָווִינוּ צָמַחְנוּ בָּנִינוּ חָבַקְנוּ נָשַׁקְנוּ נִצְמַדְנוּ נִפְרַדְנוּ... עַכְשָׁיו לְבַדּוֹ לִבִּי בּוֹכֶה. אוהב ומתגעגע פי שניים בחלוף שנתיים עודד
נר נשמה הודלק על ידי חני שטרנברג בתאריך  31.10.2009
קרבה: חברה ועמיתה
 שירים שהקדשתי לך נעה יקרה, ביום חמישי האחרון שבו ציינו בביה"ס את רצח רבין קראתי שלושה שירים מתוך ספרי החדש, והקדשתי אותם לך. סיפרתי כמה היית משמעותית בחיי, כי בזכותך היגעתי לבית הספר, מקום שבמובנים רבים מצאתי בו בית. אני מעתיקה את השיר הראשון שקראתי, שהוא השיר האחרון בספר. השיר הזה, נועה יקרה, הוא שלך: ציפור צִפּוֹר יְחִידָה מְצַפְצֶפֶת. הִיא וַדַּאי אֵינָהּ מֻטְרֶדֶת מִמַּצָּבוֹ שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם וּמִמַּצָּבוֹ שֶׁל הָעוֹלָם בָּאָדָם, אֲבָל תִּהְיֶה זֹאת טָעוּת לַחְשֹׁב שֶׁהִיא שַׁאֲנַנָּה. גַּם הִיא מְחַפֶּשֶׂת זְרָעִים, נִזְהֶרֶת מִטּוֹרְפִים, שָׁרָה שִׁיר אַהֲבָה לַגֶּשֶׁם.
נר נשמה הודלק על ידי יעל חרמוני בתאריך  12.10.2009
קרבה: אחותך
 אהבה יש בעולם... בשעה טובה,יצא ספרו של אבא שאת לו-היית הכוח המניע לאסוף החומר,לכתוב אותו במחשב ולממש חלום של שנים בעשייה. ציינו את הארוע בערב "חגיגי"ומרגש בהיקף משפחתי ומעט חברים קרובים לאבא. היתה שם הרבה נוסטלגיה, עצב ושמחה,,,ותוכן! השתדלנו לא להסחף....כי בקלות היה אפשר. ..לראות אותך בתמונה משפחתית, בפריז-1966 עם הבובה "בריז'יט"ובאותו הרגע לחשוב: מה היית מספרת על התמונה- מתוך זיכרון ארוך של שנים?, היה זה טבעי לגמרי בשבילי. אילו רק היית איתנו..אחותי. נועה יקרה, חושבת עליך המון,,מרגישה אותך בי- פנימה. אוהבת -אוהבת! אותך. יולה
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  06.10.2009
קרבה: אוהב
 געגועים של סתיו נעה אהובה ! חג סוכות, טיפות של סתיו זולגות כמו דמעות, השמיים אפורים והים גבה גלי עד סוער כמו הגעגועים המצטברים ועולים על גדותיהם באהבה החסרה . מתגעגע ואוהב עודד רוח סתיו/ גרי אקשטיין רוח סתיו אל החלון הביאה חזיונות של ימים קרים ושל שלכת ובבית שוב האף דבק לזגוגיות וחשון דוחק חומו של קיץ. וכעלה נידף ברוח כך דואות המחשבות אל שמש בחופשה ועל ירח שכבה בחורף ואילן קטן שכוח משתובב בצל אביב ורוח יגאה נושאת מסע לעייפה על האביב רוח סתיו אל הדרכים הביאה הבטחות של ימים טובים עומדים בפתח ויונה תמימה נושאת ענף למזל טוב ושלבים שלבים פני השמים ועוברת לה חולפת עוד עונה ועוד תקופה והעולם כמינהגו נוהג ומשתנה בתוך שבוע ואני עומד תמהה מתקשה קצת להבין אבל אף פעם לא אדע, ולפני סיבה להאמין רוח סתיו הבהירה מחשבות וזה לא די לה רוח סתיו עשתה שירות יפה...
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  25.09.2009
קרבה: אוהב
 תשרי תש"ע נעה אהובה ! הרוח נושבת הגיע הסתיו וחולפים מועדים וחגים . מועדים וחגים שמעצימים את הזכרונות את הגעגועים את האהבה . וכמו בשיר של בראסנס : " אי שם בלב פרח מלבלב " בלב את הפרח שממשיך ללבלב ואותך מתגעגע ואוהב . הנה אקח / רחל הנה אקח את מבט עינייך - עצבו השקט, צחוקו המאיר, הרוך הברוך הרועף ממך, הרופא לליבי כמרחב הניר - הנה אקח את מבט עינייך, הנה אקח וצררתי בשיר... תשרי תש"ע עודד
נר נשמה הודלק על ידי יעל יהלום-חרמוני בתאריך  28.08.2009
קרבה: אחות
מקום מגורים: כנרת
 בת-49 כולך נשמה! יום שישי-בין השמשות, ולך יומולדת בדיוק היום. בדרכנו אלייך,מקום-מנוחתך, שמענו ברדיו שהיום יחגוג מעגן-מיכאל יומולדת-60.היתה שתיקה מכבידה.איך נפגשו האירועים בדיוק היום, ואת רחוקה,נמצאת ב-"אי-שם" שלך ודאי חולמת... עמדנו איתך בין ברושים ירוקים וזקופים. התבוננתי היטב באותיות העופרת שעל קברך. היינו שקטים,אילמים,בלי-קול..כבר שנה שנייה בלעדייך יקרה. "כבר יבשו עינינו מלבכות ופינו כבר נותר אילם,בלי קול..עוד מעט תפרוץ האנחה" נועה- נר התנחומים באתר ימשיך להבהב והדף- לא ייבש.(כמו שרצית)נאהב ונלטף אותך בגעגועים. כל ספר שהמלצת-מרגש אותי כפליים. אמירה שלך-באה לי פתאום.. צחוקך המתפרץ..נשמע בדימיוני.רואה את עינייך הקשובות-הדומעות-מאושר או עצב. קריאת ה"שלום" עם בואך!מזכירה לי נשכחות. נשיקה חמה וחיבוק לוהט..מעביר בי- צמרמורת. "נועה-אחותי" אני מרבה לומר, כאילו את איתי- אבל, אינך. איזה עולם?! עולם שהפסיד אותך בגדול.השאיר אותנו בכאב. אוהבת אותך, יוליק
נר נשמה הודלק על ידי יעל אייזנר בתאריך  27.08.2009
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 מתגעגעת כתמיד נעה אהובה, ה 28 באוגוסט הגיע, יום שתמיד חלקנו בו שמחה: יום ההולדת שלך, ויום ההולדת של שי.הבוקר כמו כמעט בכל יום נזכרתי בגעגוע בימים אחרים..שהיינו מברכות זו את זו ביום הולדת המשותף. נעה, את חסרה כל כך,למרות שנמצאיית איתי באופן אחר אפילו יותר מבחייך אוהבת המון, יעל
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  27.08.2009
קרבה: אוהב
 28 לאוגוסט חלפה שנה ה – 28 לאוגוסט הנה בא,חלפה עוד שנה, חלפו 49 שנות,חלפו שנה ותשעה חודשים ,מתחלפות העונות .חלפה עוד שנה כמו עננה .יום הולדת קייצי הפך ליום סגריר, יום סגריר חורפי ליום השנה . אדוה סלע ואני היינו בבית הקברות בשעת השקיעה , געגועים ואהבה . סלע אמר שהוא מתגעגע לחיוך שלך, אדוה אמרה שלהרבה דברים ואני שתקתי . "אחרי הכל את שיר, לא עוד בשר ודם, לא עוד אישה חיה, אבל את שיר קיים. והוא עטוף מילים, מילים ומנגינה, וקצב מסויים, אחרי הכל - את שיר קיים." אוהב מתגעגע וחסר אותך יחד עם ילדינו הנפלאים עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  20.08.2009
קרבה: אוהב
 געגועים של סוף הקיץ נעה אהובה סוף הקיץ מבשר את יום הולדתך .הפרידות נמשכות ונעשות יותר ויותר קשות לנוכח חסרונך . יום הולדתך מעצים את געגועי אלייך . אוהב ומתגעגע עודד יש אי שם מישהו חושב עלייך מישהו רוצה אותך נורא יש אי שם יש אי שם מישהו חולם עלייך מישהו אוהב אותך כל כך יש אי שם אז אל תבכי הלילה ראשך הניחי כאן כוכב נופל מאיר את לילך שואל לאן ומה תבקשי מלמעלה אם זה אותי אז הנה אני שלך מזמן שיר לך שר שיר עצוב סנטימנטלי שיר שלא משאיר אותך לבד שיר לך שר השחר מחכה כבר מעבר לפינה השמש מסתובבת עכשיו לעוד תנומה אני מסתכל על פנייך את חלומך מלטפת קרן אור קטנה יש אי שם מישהו חושב עלייך מישהו רוצה אותך נורא יש אי שם. יש אי שם / מילים: ענת גוב, יוני רכטר / לחן: יוני רכטר
נר נשמה הודלק על ידי יעל חרמוני בתאריך  01.08.2009
קרבה: אחות
מקום מגורים: כנרת
 ביקרנו אותך.. אחותי... נועה שלנו,יקרה ואהובה. חזרנו אליך, בחגיגת ה"בת-מצווה" של אדוה. מבין פרחי העונה הציבעוניים הנץ לו כד-לבבות, בצבעי הורוד, האדום והכתום הזוהרים- שכה אהבת..ניחשנו..שאדוה אחראית לו.. מה אגיד לך? השמחה, השמחה מהולה בעצב חסרונך וכך נישאר תמיד. עם ובלי..לעולמים. "אנחנו לחוד ואנחנו ביחד-- מגובה ההר ומקצה המדרון-- ומכל מעשינו נמשך זיכרון- היו הדברים מעולם". ר ח ל ש פ י ר א
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  24.07.2009
קרבה: אוהב
 אור נעה אהובה ! לפני שבוע חגגנו בת מצוה לאדוה . אירוע שהיה לה אושר גדול . חסרת לנו. אבל היית עימנו – בלבבות האדומים שאדוה יצרה והיו על כל שולחן, בטקס, בברכות, במצגות ובעיקר בליבנו . " כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיצים אור נעים " בת המצוה של אדוה האירה לנו באור נפלא את חושך חסרונך . מתגעגע ואוהב עודד הרוח מתחילה לנשוב במעברים, כמו במסדרון, שורקת בין השערים, בין קיץ לסתיו, בין סיום להתחלה, בין ישן לחדש, מה שהיה, מה שהיה, בין סימני קריאה לסימני שאלה. עכשיו, כשנתבונן על דרכנו בכנות, נגלה שקיבלנו שוב הזדמנות, נפסיק להתנגד ואת גבנו להקשית, ניתן לרוח להוביל ונתחיל מבראשית. הרוח מפזרת זרעים לכל כיוון, ומתחיל בדרך הטבע תהליך המיון. הזרעים נטמנים, מלאים בכל טוב: חזונות, חלומות, והכל כה חשוב. האוצר – הרצון – נטמן פה בשקט. כשבין עלים יבשים עוד הרוח שורקת, ובמסדרון עוד נשמעים רחשים, לחשושים... מחכים למטר שירד, ונוכל להגשים. מתוך לוח השנה "מעברים" שיצרו יערה מן ונעמה רותם .
נר נשמה הודלק על ידי תמר בתאריך  19.07.2009
 בת מצוה אדווש חגגה בת מצווה והיה נפלא כל הכבוד לעודד ואדוה המפיקים ואת היית נוכחת איתנו ובוודאי רווית נחת. תמיד איתך ...
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  10.07.2009
קרבה: אוהב
 געגועים כמו הגלים געגועים כמו הגלים, שוטפים אותי ברסיסי זכרונות, נשברים אל חוף האהבה . בלעדייך מאת: יריב יריב בלעדייך , העולם שלי די עצוב בלעדייך הכל נראה לי כל כך לא חשוב בלעדייך כל כאב לב משתק העיניים דומעות והפה שותק בלעדייך הרגשות אבודים בלעדייך הזיכרונות אינם מרפים בלעדייך החיים מלוחים אבל גם בלעדייך החלומות מתקיימים וגם כשאינך אנו משתדלים וכשהלכת הבנו כמה דברים חשובים כמו להמשיך בחיים בלכתך הראית לי כמה החיים יכולים להיות קצרים בלכתך הבנתי שככה אין סתם דברים בטוחים בלכתך הראית לי שיש רגשות שלפני לא ידעתי שהיו קיימים בלכתך הראית לי כמה רק בשביל האהבה צריך להמשיך ולחיות .
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  06.07.2009
קרבה: אוהב
 I need you נעה אהובה בת המצוה של אדוה מתקרב . התרגשות, יצירתיות, הגשמת חלומות והרבה אהבה . וכמובן שעל כל ההפקה מנצחת אדוה שיודעת בדיוק בדיוק מה היא רוצה . ואת חסרה לנו. כל אלה מהולים בעצב מותה של נורית . חג מחזור ביום שישי, שרשרת הדורות שהייתה תמיד גורמת לך לדמוע .השנה שוב חסרות חוליות בשרשרת- חסרה אנה וחסרה נורית . עצב ושמחה, חיוך ודמעה . ואת חסרה . אני צריך אותך – ( על פי שיר של להקת "אמריקה" ) אהבנו לצחוק וידענו לבכות. עכשיו כשהלכת , אני מניח שאמשיך הלאה ואעשה את הכי טוב , עם כל מה שהשארת לי . אני צריך אותך, זקוק לך . כמו שהפרח זקוק לגשם אני צריך אותך, זקוק לך , כמו שהחורף זקוק לאביב . אני מניח שצריך להתחיל משהו חדש , אני צריך אותך, זקוק לך . ובכל יום יש שעות שאני מאושר , כשאני יודע שאת חושבת עלי . אני צריך אותך, זקוק לך . כמו שהפרח זקוק לגשם אני צריך אותך, זקוק לך , כמו שהחורף זקוק לאביב . את יודעת, אני צריך אותך, זקוק לך , אוהב אותך . עודד
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  04.07.2009
קרבה: אוהב
 נורית - שכנות גורל אתמול יום שישי, נפטרה שכנתנו נורית. נורית שמחלת הסרטן נתגלתה בה כשנה אחרי מותך. שכנות שהפכה לשותפות גורל . נורית שגדלה ללא אב ואם, נורית שדיברה איתי אחרי מותך על לגדול בלי אמא . יום שישי העלה והציף בנו זכרונות מיום השישי בו נפרדת מאיתנו. יום שישי, היום שבו ברא אלוהים את האדם, ברא ואף בירך. נורית מצטרפת אלייך, אל אנה, אל דורדי, אל שוקי ואל רבים וטובים אחרים שאלוהים בירך. וכל שנותר לי להעביר ליורמי לאלעד, דניאל , רועי ואיתמר זה את האהבה הגדולה שהותרת לנו. ואל חרציות השדה שבוכות עלעל על על, מצטרפת נורית, פרח נוסף שנקטף בטרם עת. אוהב ומתגעגע עודד
נר נשמה הודלק על ידי יעל חרמוני (יהלום) בתאריך  02.07.2009
קרבה: אחות
מקום מגורים: כנרת
 שלא ימחק לעולם... נועה אחותי היקרה, אילו לא הייתי בטוחה שזה רצונך, שאמשיך לכתוב פה בשבילך, שאזכור אותך, שה"נישה" הזו תמשיך להיות דינאמית ומתחדשת.. אז כנראה, הייתי חדלה לתת את חלקי. כי, ה"ים" שטף וה"גלים" בביכיים נשמעים למרחוק.. ומה שכתבתי לך זה עתה, בחודשי מאי ויוני נמחק ואיננו, וזה כואב לכשעצמו. איך?.. ולמה דווקא ה"שיח" ביננו? לכתך מאיתנו.. היא שאלת ה"למה" שתלווה אותי תמיד. זיכרך - לא יימחק ולא יישטף ולא ייגמר לעולם! שומרת עליך בתוכי, ומכבדת אותך פה ובכל מקום שאת נמצאת. "עיניים שלי"! היי שלום, אחותי שבת-שלום במרומים.. יולה-יעל
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  02.04.2009
קרבה: אוהב
 אביב געגועים נעה אהובה ! געגועים עם האביב שפרץ, מציפים אותי בדמעות . שעון הקיץ מביא לנו את אור השקיעה המאוחרת באדום, אדום – צבע שכה אהבת . מרבדי חרציות פורחים בצהוב בצידי הדרכים ובשדות, והחיטה נקצרת לתחמיץ. אביב הגיע פסח בא והשמחה לא רבה, פסח, מצה, מרור. כי הנה הסתיו עבר והגשם חלף הלך לו. קרב ובא הקיץ החם ואור זכרך אינו תם . מתגעגע בחסרונך. עודד עכשיו הגוף / רפי ויכרט ותמיד נשאר עוד משהו לומר שלא מספיקים. כמו רגל שמתעקשת להטביע עקבה בחול אבל כבר לא תגיע אליו. תמיד נשאר הדבר המהותי שבטרם נאמר נהפך לדבר אגב. לרוח בוילון בשעת צהרים. עכשיו הגוף שלך צף על המים המיומנים של הדמיון, מתפרק לחלקיו: שד. כתף. הטית צואר. עין . העבר מואר לפתע מזוית לא צפויה . והתשוקה אליך מתוחה כמו גיד נחשף גמישה כמו עצם ברך מתכופפת בכרעה בין שתי רגלים .
נר נשמה הודלק על ידי יעל חרמוני בתאריך  21.03.2009
קרבה: אחות
מקום מגורים: כנרת
 ושלום... לשבוע שחלף אחותי,זה זמן רב שלא כתבתי לך. ערב שבת מתקרב,שעת אחה"צ,בין שלוש לארבע-זהו הזמן בו עצר הזמן שלך עת שנפרדנו ממך. אצלנו..כבר פסח שני מתקרב-בלעדייך. חודש מרץ ההפכפך,שמש מתחלפת בעננים קודרים בחוץ, ובבית-הכנות לשבת. תבשילי קדירה מהבילים ורדיו ברקע מתנגן לצלילי השירים של סשה ארגוב והם בפי- עדנה גורן וקובי רכט ו"בין ברושים יורד הערב,הסתכלי כל-כך יפה הלייל.." "והזמן יפתי-עובר" נעה'לה יקרה, את בעולמך, מלמטה ומעל.ובכל מקום..(היית לצידי השבוע- בחוצות "איקאה"וגם יעצת לי המון)כמה אהבת "איקאה".. בשעה זו שאני חושבת עליך,עצב מציף אותי וגם הדמעות. לעולם לא תמותי בתוכי. יוליק נעהל'ה
נר נשמה הודלק על ידי יעל יהלום-חרמוני בתאריך  22.02.2009
קרבה: אחות
מקום מגורים: כנרת
 אלייך-יקרה נעהל'ה אחותי, כותבת מגעגוע - אלייך.יקרה. החורף הקר מרעיד ומכווץ ומעמיק את כאב חסרונך. על סף הזיכרון עולות תמונות ממך. אין יום שאת לא איתנו,בדימיון הפרוע כאילו שמחר נדבר ובמציאות-חלל ענק. קשה מאד להגיע, להתחבר-כמעט בלתי אפשרי. איתך - הכל, ודאי, היה נראה אחרת. ובכל זאת, אני חזקה באמונתי, שאת יכולה עוד לסדר את העולם יותר טוב מכפי שהוא. שלך, יולה
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  20.02.2009
קרבה: אוהב
 געגועים של חורף יום שישי , צהריים, גשם רוח וקר , געגועים ואותך אני חולם, אותך אני בוחר, איתך אני יודע, שרק איתך אני חופשי. לבד אני מרגיש כאילו את היית איתנו, אבל כשאני שותק לי עם עצמי אז את איתי, אבל אינך. ואני שותק איתך ולעצמי אני אומר איתך אני יודע שרק איתך אני עצמי. ואת כל המילים שלנו את היית שומעת, גם בלי שאני אומר לך את עצמי, אני נולד, אני רואה. את רואה מקום אחר אותו אני חולם איתך אני יודע אבוא לשם ועם עצמי. אני מרגיש כאילו את היית איתנו, אבל כשאני שותק לי עם עצמי, אז את איתי, אבל אינך. לבד אני מרגיש כאילו את היית איתנו, אבל כשאני שותק לי עם עצמי, אז את איתי, אבל אינך.
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  09.01.2009
קרבה: אוהב
 2009 התחילה בלעדייך נעה אהובה ! שנה חדשה התחילה , 2009 . לפני שנה לא היינו מסוגלים לקיים את מסורת הארוחה השנתית . ביקשת שנמשיך לקיים את מסורת הארוחה ושלא נשב עצובים ונבכה עלייך ועל אנה . השנה המשכנו את מסורת הארוחה . הרמנו כוס לזכרכן ולא ישבנו ובכינו – חייכנו וצחקנו והיה לנו כיף טעים ונעים . בשבילי זה לא היה אותו דבר - חסרת לי . חסרת לי עם הצחוקים וחסרת לי עם התוכן שהיית יוצקת לארוחה מדי שנה . יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם, יש אנשים שזיו זיכרם מאיר רק כאשר הם אינם יותר בתוכנו, אורות אלה – המבהיקים בחשכת הלילה הם שמראים לאדם את הדרך. (חנה סנש) אורך וזיכרך מבהיק ומאיר לי את הדרך . אוהב עודד
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  30.12.2008
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 שלום יקרה נעה שנה אזרחית בפתח, נזכרת בארוחה המסורתית שלך ושלכם החברה לחגוג יום זה... וכמיטב המסורת מאכלים מיוחדים ומשקאות ערבים לחיך בטעמם...על אף חסרונך הפיזי אני חשה שאת כאן אתנו לחגוג את השנה האזרחית החדשה... עם חיוך והתרגשות ותמיד מבריקה במשהו אחר, מקורי, יצירתי וכה אמיתי. אז נשיקה לך שם למעלה לשנה אזרחית חדשה בדמעה וגעגועים אפרת
נר נשמה הודלק על ידי יעל חרמוני בתאריך  03.12.2008
קרבה: אחות
מקום מגורים: כנרת
 זוכרים אותך המון...אהובה השארת לנו "מורשת" שקשה לתאר אותה במילים. פשוט צריך לראות כדי להאמין.. אכן, את אמנית המילה הכתובה המיכחול והצבע.עשית לנו את זה- בלי-אם(מילת תנאי) הכל היה כאן מסודר ומאורגן למופת.בדיוק,בדיוק כמו שרצית.כך אני חושבת.רק שאת יקירה,כל-כך חסרה פה, אם כי נוכחת בכל פינה,זווית,קיר ונקודת מפגש אנושית.היו רבים מחברייך/חברותייך הטובים. מוקירי זיכרך עשו לך המון כבוד. כל מי שהגיע היה איתנו ואיתך מאוד קרוב. אחרי שנה של געגוע, של אולי? של באמת! נועיק, נאהב לעולם...
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  13.10.2008
 נעה יקרה סתיו ועמו חגי תשרי, ואת כה חסרה בנוף, באמירה, בחיוך ובכלל... אוהבת אותך בכל גווניך האפורים של סתיו, האביב הקיץ והחורף איתך במחשבות, אוהבת אפרת
נר נשמה הודלק על ידי אורה בתאריך  08.10.2008
 הגחלילית שבך, ממשיכה להאיר. את חסרה מאוד בתבונתך, דברייך ונוכחותך. נוחי בשלום שלוה ואהבה. (יום כיפור, תשס"ט, אחרי אזכרת נשמות)
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  26.09.2008
קרבה: אוהב
 ראש השנה מנגינת הימים הנוראים כבר מהדהדת באופק והרי ימים נוראים כבר עמסנו הרבה. הרבה מדי. אור יום מיוחד נמשך והולך, על רגעיה האחרונים של השנה היוצאת. עוד רגע תשקע השמש מעל הים באודם סתיו, יעטוף את הימים הבאים, ימי החגים. ובין כל המילים הרמות, המנגינות הנוגות הנוגעות וברכות החג הצפויות, ננסה גם אנחנו מעומק הגעגועים אלייך, למצוא לנו ימים של אור ורגעים של אהבה . שלומי / עפ"י שיר של זלדה שְׁלוֹמי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמך. וְהַחַגִּים הָאֲהוּבִים וּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים, הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת, וְעִם הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר, וְהַטַּל, תְּלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה. אֲנִי וְאַתּ וְהַשַּׁבָּת. אֲנִי וְאַת וְחַיֵּינוּ בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם. אֲנִי וְאַת וּבוֹרֵא הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם חוֹף. אֲנִי וְאַת וְהַחִידָה. אֲנִי וְאַת וְהַמָּות.
נר נשמה הודלק על ידי יעל חרמוני-יהלום בתאריך  24.09.2008
קרבה: אחות
מקום מגורים: כנרת
 עם בוא החגים בפרוס עלינו שנה חדשה-נזכרים בך, חסרים אותך..ונזכרים בך. בחיוך הרחב, באומץ לקבל, בצחוק המתגלגל,בחום הקורן,בעוצמות הרגשיות שאצרת בתוכך.בשנה שעברה ציינו את החג ברעננה, באת עם אדוה ונתת ברכה שלא אשכח.דיברת על אופק פתוח ועל דלתות נפתחות במקום שנסגרות דלתות אחרות והיית חדורת אמונה שיבואו ימים של חסד ורחמים. כולנו חווינו את לכתך, את הפרידה האמיצה, השפוייה שתזכר כסרט עצוב כל חיינו.תודה לך שחשבת עד הפרט האחרון איך לחלוק עימנו כל הפנינים שכתבת, הציורים המקסימים זכר לכישרון ולייחוד שלך. כמה היית צנועה ושווה, אנחנו יודעים יום-יום. נוחי בשלום נשוב אליך. יולה.
נר נשמה הודלק על ידי יוסקה ופנינה בתאריך  02.09.2008
קרבה: אבא ואמא
מקום מגורים: כנרת
 -המשך- "איתך ובלעדייך" ביום הולדתך לא הרמנו כוסית וגם לא הצלחנו לשיר, היינו עצובים, הפעם- יבשו הדמעות ופינו נותר בלי קול... אומרים: "הזמן עושה את שלו", העצב פוחת, זוכרים יותר ויותר את הדברים השמחים. קטונתי.עד עכשיו אינני יכול לעמוד מאחורי אמירה זו. איך אוכל לספר לך על חלומות? איך אספר לך תוכן שיחותינו, זכרונות מארועים שהיו, כמה חבל שלראות אותך זה אפשרי רק בחלום. הלוואי שלא אשכח כל מה שרציתי לספר לך ואספר-כאשר ניפגש? נעהל'ה, יקירה שלנו, אחיותייך מילאו בקשתך והכינו לאדוה אלבום צילומים מאוייר ומקושט מתקופות שונות איתך, עודד, סלע ואדוה. נעהל'ה שלי, איך לכתוב לך ועלייך כאשר אינך איתנו עוד?.. אנחנו עצובים ואוהבים אותך לעד. מההורים,פנינה ויוסקה יהלום
נר נשמה הודלק על ידי יוסקה יהלום בתאריך  02.09.2008
קרבה: אבא של נעה
מקום מגורים: כנרת
 28/8/2008 יום הולדת 48 לנעה שלנו אנחנו, התמונות והזכרונות. כל אחד מהנוכחים מספר משהו, דברים מצחיקים ורציניים מתקופות חייך, מהילדות, הנעורים והבגרות. תוך כדי דפדוף באלבום מתגלות התמונות שלכם: עודד, סלע ואדוה, אנחנו ההורים ואחיותייך, חברייך ומוקירי זיכרך. כל תמונה-סיפור, כל שורה בשיר ופירושה- עולם שלם. כל ציור-יצירה וכך דמותיך וסגולותייך לנגד עינינו, היית עולם ומלואו ואנחנו לא ידענו הכל.
נר נשמה הודלק על ידי תמר בתאריך  28.08.2008
 
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  27.08.2008
קרבה: אוהב
 יום הולדת נעה אהובה 28 לאוגוסט 2008, יום הולדתך ה – 48 . אביב חלף, שלהי קיץ שתיכף נאסף, החצבים כבר פורחים ורוח מן הים מבשרת את הסתיו . 9 חודשים חלפו ואת אינך עימי, עימנו. את אינך אבל ישנה, את נשארת, את איתנו לתמיד. עוד יום, עוד לילה, עוד שעה, עוד זמן של געגוע, עוד רגע של מחשבה של זכירה, של אהבה. יום הולדת ראשון בלעדייך, יום שמחה שהפכה לעצב חסרונך. עוד נקודת ציון בחייך, חיינו, במותך, באהבתנו. את בתוך תוכי, את תמיד איתי, היית לי הדבר האמיתי שכל כך חסר לי. ילדינו הנפלאים בוגרים ומתבגרים, פורחים ומתגעגעים, חסרים אותך, את מגע חיבוקך, את תבונתך ואהבתך. את ודאי מתבוננת, צופה ביצירת חייך, חיינו שיש בה במה להתגאות ומחייכת בהתרגשות בעיניים דומעות. מחר נעלה ביחד אל קברך, נדליק נרות ונזכור אותך בחיוך ובדמעות. דמעות כאב וגעגוע, לא הפכו לדמעות שמחה, בלעדייך לא פשוט להיות, לא פשוט לחיות, מה שנזרע, מניב חיים יופי וברכה. ספגנו ממך את האופטימיות הבלתי נלאית, את התקווה, את האהבה ואת החיים ואנו ממשיכים לצמוח בחיבוק גדול של אהבתך. אוהב אותך יחד עם סלע ואדוה. עודד
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  27.08.2008
 נעה יקרה את חסרה כמה קשה היה לחגוג בלעדייך את סיום יב' ובכלל את חסרה לי אפרת
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  05.07.2008
קרבה: אוהב
 כל סיום הוא התחלה חדשה נעה אהובה שבוע מרגש ולא קל עבר עלינו, שבוע של שמחה מהולה בעצב חסרונך, שבוע של סיומים שמסמנים התחלות, שבוע שבו דמעות הכאב נמהלו בדמעות השמחה . אדוה סיימה את כיתה ו' ואת ביה"ס "מעגנים" ועוברת לחטיבת הביניים ב"חוף הכרמל ", החטיבה שהייתה לך תקופה ארוכה בית שני והיוותה כר לאתגרים שהצבת לעצמך כמורה ומחנכת . ביום ראשון בהצגת הסיום הנהדרת של בוגרי "מעגנים", היה לאדוה תפקיד מרכזי בהצגה,שאותו עשתה כדרכה, בביטחון ובחן רב . בארוחת הבוקר החגיגית למחרת, הייתה זו היא שכתבה את הברכה למחנכות ואין ספק שיש לך יורשת מדהימה בניסוח ובכתיבת ברכות . המשך השבוע היה בחזרות ל"חג המחזור" . כתת "קשת" הציגה הצגה נהדרת, קלילה ומלאת הומור וסלע היה נפלא בתפקידו בהצגה ובריקודים . בהחלט ניתן לומר שבני ובנות "קשת" , הילדים שליווינו 18 שנים - הגביהו עוף . שיא ההתרגשות היה כמובן ב"שרשת הדורות" . אחרי ששברת את הרגל הבטחת לסלע שתרקדי איתו ב"שרשרת הדורות" , כל כך חיכית וכל כל רצית להגיע לרקוד איתו. סלע ואני רקדנו ביחד ובהמשך הצטרפה אלינו משפחת ארם עוטפת אותנו באהבה גדולה. חסרונך ב"שרשרת הדורות" היה לי
נר נשמה הודלק על ידי אורית רון בתאריך  03.07.2008
קרבה: חברה
 רגע לפני חג המחזור נושקה אהובה, הערב נחגוג את חג המחזור. החג שחכינו לו מהרגע שהילדים נולדו, פחות או יותר. נעלה לארוחה החגיגית ואחר כך נצפה בהצגה, ונרקוד בשרשרת הדורות... עצוב לי, נעה'לה. היית אמורה להיות פה, איתנו, להתרגש בחזרות, להתחיל כבר להפעיל את עיני הברז הנוזלות בקלות... איך היית צוחקת ונהנית מהילד שלך, שעושה קטעים ממש חמודים, ורוקד, והוא מקסים, והיינו מריצות קצת נוסטלגיה ומתחבקות. אתמול, כשישבתי ליד קברך, הרגשתי שאנחנו מתקשרות, והתרגשתי מאוד. ואני יודעת, שהערב את תהיי שם, עם כולנו. אני בטוחה, שאני ארגיש את הנוכחות שלך בעוצמה ובטוב. ואני לא אהיה היחידה. אוהבת, אורית
נר נשמה הודלק על ידי רותי ענבר בתאריך  29.06.2008
 חושבת עליך המון. חסרה בנוף האנושי שלנו. מתגעגעת לשיחות שניהלנו ארבעתנו בארוחות הצהרים ומי היה מאמין שאת ויורם עזבתם אותנו כה כואבים. לא שוכחת.
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  30.05.2008
קרבה: אוהב
 חצי שנה של געגוע נעה אהובה היום ה- 30 למאי, חצי שנה מאז שנפרדנו. השבוע ב27 למאי, מלאו 21 שנים לנישואינו והשבוע סלע סיים באופן רשמי את כתה י"ב ונותרו לו רק הבגרויות. יורם כתב לו בברכת הפרידה: "קוצני מבחוץ, מתמרד ובועט והרבה פעמים לא רגוע אך אם בזהירות הקליפה נקלף נפגוש נער אחר, רגיש ועדין שאת כולנו עתיד להפתיע! אופקיו רחבים, כשרונו בשחקים, עם עטו המושחז ויכולת כתיבה משובחת, עם כל אלה ולב טוב ואוהב, עוד תראו לאן הוא יגיע!" התיאור מוכר לך ....??? ואדוה עולה ופורחת עם גיל ההתבגרות, קיבלה תפקיד מרכזי בהצגת הסיום , קורנת ומקרינה אושר . כתבת : " פרידה זה כאב בלתי נסבל " וכה צדקת. ומתוך כאב הפרידה ממך, סלע, אדוה ואני ממשיכים את החיים, החיים בלעדייך וחווים אותם באהבה, בטוב . ביום שישי הבא ה- 7 ליוני תימלא שנה לפרידתנו מאנה חברתנו. אנה שחלתה בסרטן אחרייך ונפרדה מאיתנו לפנייך. לפני שנה בדיוק הייתן שתיכן בבית הסיעודי – אנה, בפרידה ממשפחת וחברים בימיה האחרונים ואת במלחמה על החיים עם רגל ויד שבורים. הערב, הזמנתי למרפסת המתחדשת שלנו את חברינו ממעגן מיכאל ונרים שלוש כוסות – כוס בשביל אנה, כוס ב
נר נשמה הודלק על ידי יעל יהלום-חרמוני בתאריך  21.05.2008
קרבה: אחות
מקום מגורים: קיבוץ כנרת
 געגועים אליך, אחותי נעהלה אחותי, כמעט חצי שנה עברה ואת אינך. זוכרת שאמרת להורים, ברגעים הכי קשים של פרידה לנצח, "תחשבו שאני יוצאת לטיול ארוך, ועוד ניפגש"... יש מילים ורגעים שילוו אותנו לעולם, והם כמו השירים שנצרבו בזיכרון עם שמך. "גחליליות". גם אני נכנסתי לאוטו באותו יום ד' ואיך שהדלקתי התחיל להתנגן השיר המקודש הזה, שקשור בך כאילו נכתב עבורך עם כל העצב והקסם הגלום בו.לא ידעתי אם לכבות או להמשיך לשמוע מפאת כבודי אליך בחרתי לשמוע עד הסוף. אבל החיים חייבים להמשך, אחרי "גחליליות" יושר: "הכל פתוח-עוד לא מאוחר, מצב הרוח ישתפר מחר.." ועוד אני חושבת על האופטימיות שלך לעודד את כולנו, להרבות בחוש-הומור וזיכרונות עם טעם טוב מימים רחוקים של ילדות. אהובה, עוד נכתוב, נדבר ונספר עלייך. את איתנו.
נר נשמה הודלק על ידי צילה וידברג בתאריך  17.05.2008
קרבה: גיסה
 נעה יום ד'- סתם לילה ככל הלילות נכנסנו לרכב לאחר מסע שגרתי של קניות. היד אל הרדיו, כלאחר יד, נשלחת ומנגינה יפה ועצובה משם בוקעת. לפתע, כמו תער חד, אלי חדרה התודעה הרי זה השיר של נעה "גחליליות". מקשיבה אני לשיר בדממה ולא יכולה לעצור את הדמעות. מוצפת אני זיכרונות והרבה תהיות. ועולות בי ומציקות שוב ושוב השאלות. האם הספקתי לומר לך שאותך אני אוהבת? האם באמת הבנתי שממך אני לעולם נפרדת? בחודש ניסן חגגנו את ה"פסח" הראשון –בלעדייך והיה לי עצוב ומוזר ומאד קשה. אבל ברור לי מעל לכל ספק, ואני לך להבטיח יכולה שגם אם את אינך- את ישנה ומקומך בליבנו שמור- ועוד איך. צילה
נר נשמה הודלק על ידי נועה שפיצר-קם בתאריך  14.05.2008
 
נר נשמה הודלק על ידי אפרת וישי דומב בתאריך  06.05.2008
 
נר נשמה הודלק על ידי אפרת דומב בתאריך  30.04.2008
 מתגעגעת חושבת וזוכרת נעה יקרה, את חסרה. אוהבת אפרת
נר נשמה הודלק על ידי יעל יהלום-חרמוני בתאריך  08.03.2008
קרבה: אחותה
מקום מגורים: קבוצת כנרת
 אצלנו-אביב... נועה'לה, שבת בבוקר, התעוררתי לקולות התור והזמיר. ליום אביב, המון פריחה וריחות באויר. אני רחוקה ממך ומדמיינת איך את - עכשיו. קיברך פורח תמידית, גם בחורף, גם באביב. מטופח, בלתי נישכח. הלב האדום הבשרני תלוי עליו ומסמל את מה שיהיה לעד, ביננו אוהבייך לבינך. כל מי שרואה את הקבר לא יכול שלא להתחבר, להתרגש, להתרשם.. עצוב שאת כבר לא רואה את הפריחות בכל עוצמתן ויופיין, תרתי משמע. לפחות, הדלקתי נר ויכולתי לספר לך כמה הן נהדרות. יוליק (כך אהבת לקרוא לי)
נר נשמה הודלק על ידי יעל בתאריך  26.02.2008
קרבה: אחות
מקום מגורים: כנרת
 את איתנו... ביום "המשפחה" חושבים עלייך, איך לא? על מקומך החסר... הכל היה לך, חוץ ממזל. אמרת לנו בנימה אופטימית, כי במקום שנסגרת דלת - נפתחת דלת חדשה לתיקוות לתפילות לאמונה ולחוסן... נשתדל לחשוב כך. אנחנו מגלים תמונות חדשות באתר לזיכרך, ונזכרים כמה היית יפה בצניעותך, גופך המחוטב, מבטך הנעים. הדימיון לילדייך מרגש. היינו יכולות להתרגש ביחד, אילו רק היה זה אפשרי. נחבק אותך תמיד ונבכה עליך. יולה.
נר נשמה הודלק על ידי רותי ישראלי -לבנון בתאריך  28.01.2008
קרבה: בת כתה
מקום מגורים: מושב אניעם רמה"ג
 עדיין לא מאוחר להפרד דברים שנכתבו בלילה שהודיעו שסיימת כאן .בסוף גור נבחר ל"שרת " אותנו . ושוב ירדה עליינו שירת חסידות המביאות את דמעותיו של שר הגשם ושוב אנחנו יחד בנסיבות הכי לא נכונות וגם אני מבקשת להפרד להיות בת כתה זהו מעמד שלא כל אחד זוכה לו ובעיקר לא כל אחד זוכה לטפח אותו .אנחנו היינו כתה שכזאת- כיתת הנזירות .כתה אשר מטפחת ומשמרת ולכן למרות שכל אחד פנה לדרכו ועיצב את חייו פינת הכתה נשארה שרירה ,קימת,נושמת ופעילה שזמן ומרחק גאוגרפי לא יכלו לה .איתך נעה לפגישות היה תמיד טעם של עוד, משום יחודן- הן תמיד היו רענון לחלודת האינטיליגנציה,והמחשבה ,תמיד עם קורטוב של העברת אינפורמציה כינרתית מלווה בקודים שרק בני הכתה מכירים. בשבילי תמיד אחרי פגישה איתך נפתחו עולמות חדשים כי הייתאדם שלם המודע לחסרונותיו, אדם מאמין המודע ליכולותיו, אדם שלם בליבו ונתינתו. במהלך המחלה יצא לנו לדבר על האחר-כך על הידיעה לאן הולכים מפה? מפוכחים?נשאבים אל האור ? מנסיוני שיתפתי אותך שזה לא מפחיד,זה עצוב אבל מרומם נפש זה קורא לך וההתלבטות קצרה .אני מקווה בכל ליבי שנפשך התרוממה מעלה ושלקחת כמה שניות של ריחוףנעים לפנ
נר נשמה הודלק על ידי עירא פלד בתאריך  25.01.2008
קרבה: אפיקים
 
נר נשמה הודלק על ידי יעל בתאריך  25.01.2008
קרבה: אחות
 שישי חזר נעה, אחותי שישי חזר - ואת לא כאן... באחת הפרידות אמרת: תחשבו שאני נוסעת לטיול ארוך ואולי עוד ניפגש. רצית להקל את הפרידה שהיתה בילתי ניתפסת. חלמתי עליך הלילה, זוכרת שאת מבקשת אותי להכין לך נס-קפה, כמו שאהבת לשתות בימים הטובים, כשהיית בריאה. אני קמה להכין לך ומתעוררת.. תודה לך אחותי, שביקרת אותי בחלום.. אפילו לכמה שניות, היה לי טוב שנפגשנו. יולה-יעל.
נר נשמה הודלק על ידי עודד רגב בתאריך  19.01.2008
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 אתר לזכר נעה אתר אינטרנט לזכרה של נעה עלה לאוויר בכתובת www.noaregev.co.il
נר נשמה הודלק על ידי יעל בתאריך  19.01.2008
קרבה: אחות של נועה
מקום מגורים: כנרת
 עוד לא אמרנו הכל אנו חוזרים וקוראים את דברי החברים, מוקירייך-אוהבייך, ועדיין לא מיצינו כל מה שבליבנו לומר לך ועלייך, כמעיין המתגבר שאין לו סוף. חווית הצפיה ,הכתיבה והקריאה פה באתר, מעוררת ומגבירה בנו את הגעגועים אליך ומדגישה עד כמה את חסרה לנו.
נר נשמה הודלק על ידי אורית רון בתאריך  18.01.2008
קרבה: חברה אוהבת
 שישי אחר הצהריים. נושקה שלי, אהובה השעה היתה רבע לארבע. עין השמים התחילה להכתים. השמש התארגנה לשקיעה האחרונה של השבוע. זו השעה שבה אני מדליקה נר לנשמתך בנשמתי, ועומדת דקה דומיה ליד החלון, מול שמים, ובוכה את חסרונך ואת געגועי. והיום, ערב שישי, בדקה הזו בדיוק, רבע לארבע, החל אריק לביא לשיר: נעה נולדה בשדה בין דשא לאבן"... "נעה אי שם בשדה בין דשא לאבן שיר אחרון מזמר לה הטל וכל חרציות השדה יפות הכותרת בוכות עלעל עלעל"... בשורה האחרונה "שבה נעה אלי" - לא התאפקתי, כבר לא בכיתי עלעל עלעל, התפרץ לי בזרם דמעות: "הלוואי"... נונה, את מבלה איתי ומלווה אותי בלילות בכתיבת הספר עלייך. אני מרגישה את הנוכחות ואת ההכוונה, וטוב לי שהקשר הזה קורה, שמשהו נרקם שם בינינו. שיש המשכיות לדיאלוג. לומר לך שדי לי בזה? בחיים לא! נורא חבל שאין 'אפטרים' למתים, שהם לא "סוגרים שבת" מדי פעם, חופשת מולדת, משהו יצירתי. מישהו שם לא חשב עד הסוף! נוש, אני עושה מאמצי על לעמוד בכל המשימות שנתת לי, ולהיות ילדה טובה כמו שלימדת אותי. ויש לנו כמה חברים שלקחו על עצמם להיות "המבוגר האחראי" ולשמור שיהיה בסדר. שבת
נר נשמה הודלק על ידי יעל יהלום-חרמוני בתאריך  18.01.2008
קרבה: אחות
מקום מגורים: כנרת
 אילו... נעה'לה, אחותי הצעירה-הקטנה והגדולה מכולנו-האחיות. יום שישי חזר ואת אינך. זה היום שעזבת אותנו והוא כנראה יזכר תמיד איתך. כתבתי לך משהו ואשאיר לך על יד המציבה כשאפקוד את קיברך היקר לי. אילו הייתי צריכה לבחור מה לכתוב על המציבה שלך הייתי כותבת ציטטה מ"השיר שלך"-זה שאימצת אל ליבך הכואב.. מתוך "גחליליות" של אסתר שמיר ולא גילית לי את סוד קיסמו בעייניך. הייתי מנציחה את המשפט: " אורות קטנים השארתי בעוזבי " בכתב עגול כמו זה שהיה לך, כתב זורם-פתוח-יצירתי.. שתאם את אופייך המתון, הפשרן,המקבל. ומה אומרות עינייך? במה התמקדת? על מה חשבת?-בתמונה שנבחרה להנציח אותך (עדות מימייך האחרונים)...כמה עצוב לך בעיינים. כשביקרתי פה(בבית הקברות), חשבתי לי: איזה שמש חמימה מעל וכמה קר לך בפנים.. אין לנו ניחומים, יש עובדות והן חזקות יותר מכל דימיון, ואם א ו ה ב י ם זה חייב להיות באמת ובטוב, רק שלא תדאגי נשתדל לאהוב! ואז יהיה לנו טוב! שבת שלום, אהובה אחותך, יולה
נר נשמה הודלק על ידי פנינה דנא בתאריך  12.01.2008
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 יהי זכרך ברוך לעודד סלע אדווה ולכל משפחת יהלום משתתפת בצערכם הרב היו חזקים ושלא תדעו עוד צער
נר נשמה הודלק על ידי איריס וניר בתאריך  10.01.2008
קרבה: חברים
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 נכתב לפני הלוויה קראנו בטקס ה-30 1.12.2007 נעה שלנו זה התחיל בשכנות טובה, ופרק חיים שלם אנו יחד, חברים/משפחה מן משהו מעורב..... בהרבה שיחות שלנו עלה הנושא שמשפחה זה גם מי שאיתנו וסביבנו. שנים ארוכות של שכנות, ארוחות, גידול ילדים משותף, טיולים והרבה הרבה שעות קפה במרפסת- וכל זאת בחברות עמוקה, בעיקר בינך נעה לבין ניר, "האח הקטן שאין לך", ויחד איתנו עודד ואיריס, היה ויש לנו קשר חזק ואמיתי. לפני 4 שנים, עודד התקשר "נסענו לביה"ח תהיו אחראים על הילדים", ומרגע זה התחיל מחול השדים- גילוי המחלה, מתח, כאב, בכי, דאגה, אופטימיות אדירה , וכוח- הרבה כוח של שניכם, ונעה את המיוחדת כל כך- לאורך כל הדרך גם בימים הקשים והכואבים, דואגת ומתעניינת, מחזקת ונותנת כמה עצות חכמות וממלאה את כולנו בהרבה כוח ואמונה, ויחד עם עודד, הבעל הכי הכי שיכולת לזכות לו בתקופה זו- חיזקתם ומלאתם את כולנו באהבת החיים. בימים האחרונים- בשיחות הפרידה עם כל אחד מאיתנו אמרת שאת לא הולכת, שתישארי כאן, ולא תעזבי אותנו, שבדרכך ובדרכינו נשוחח ונמשיך להיות יחד, וזה מזכיר לנו סיפור שקרה: כשמור וסלע היו קטנטנים הם ראו ביחד אצלנו בבית את הס
נר נשמה הודלק על ידי שרון בתאריך  04.01.2008
קרבה: חברה
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 נועה יקרה ומדהימה אף פעם, באף שלב של המחלה, לא חזיתי תסריט כזה, לא האמנתי לסוף הזה, שנועה לא תהייה איתנו. תמיד נתת לי להאמין, שאת יותר חזקה, שאת בסדר, ושכך תמיד יהיה. נפגשנו לראשונה כשזכיתי לעזור לך בהכנת ערב ליום הכיפורים. כל כך הרשמת אותי וכל כך ריגשת אותי בעומק שלך, בחוסר הפחד לדבר ולשתף. במלאכת האומנות של לגעת באנשים, ובלב ליבם של הדברים. תודה על ההזדמנות לעבוד איתך, להכיר אותך, לאהוב אותך ולקבל ממך. את חסרה מאוד עכשיו.יש דברים שאני רוצה להגיד לך, כל כך הרבה שירים שאני רוצה לשמוע אותך מדברת עליהם.....
נר נשמה הודלק על ידי יהלום-חרמוני בתאריך  04.01.2008
קרבה: אחותה
מקום מגורים: קיבוץ כנרת
 וידוי קטן דברים שכתבתי למעמד "יום ה-30" ומקוצר הזמן בחרתי שלא להקריאם... נועה'לה, שולחת לך וידוי קטן ואני משתפת בו את עשרות הנוכחים - אוהבייך, שבאו לכבדך. באחד המפגשים האחרונים עם אחותי בביתה, סוף אוסגוט 2007, ניגשתי למדף הדיסקים וסקרתי מה יש לה שם. נועה ניגשת אלי ושואלת בשקט: "את מכירה את הדיסק של אסתר שמיר?" אמרתי: "לא ממש".אולי שמעת את השיר שלה "גחליליות"? השבתי בפשטות, "לא". ואז היא מגיבה בפליאה כזו, "איך לא?". את יודעת, היא אומרת, זה ה -שיר שלי. אני כל כך אוהבת אותו, ואפילו אני רוצה שיהיה גם אצל כל החברות הטובות שלי- ממני.ושתקה... אני מודה שלא הפלגתי במחשבות אל אופק שחור וכבד, ובבודאי שלא אל יער ודמיונות שהתגשמו במהלך נובמבר-דצמבר..האחרונים. כשאני שומעת את השיר עכשיו, ומאזינה לכל מילה, בכלל נדמה שהשיר ניכתב בשביל נועה. אז- לא הבנתי למה ניתפסה דוקא לשיר הזה ומה שם כל כך הקסים אותה? היום-לגמרי מובן לי מדוע היה לה חיבור כל כך חזק למילים ולמנגינה ולביצועה המרטיט של אסתר-יוצרת ומחברת השיר. סלחי לי אחותי, שלא הייתי אז במקום שאני היום. איפה היתה התובנה שלי??? הלוואי שיכולתי לחזור אליך
נר נשמה הודלק על ידי אפרת וישי דומב בתאריך  03.01.2008
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 לנצח תשארי עמנו ובלבבנו נעה יקרה! מותך היה סמוך לחג החנוכה, כמה סמלי היה מותך "מות של גיבורים", נלחמת על הזכות לחיות חיים מלאים, מלאי- אהבה, תרבות, בינה ותבונה, צבע, חברה, משפחה, עודד, סלע ואדווה- היקרים לך מכל.עד לרגע האחרון עזרת ונתת מאורך ואהבתך אל האדם המוכר והמוכר פחות, אל חבר קרוב ורחוק, תרמת לאורך כל הדרך בתחום החינוך וחיי הקיבוץ עד לרגעיך האחרונים היית בנתינה המלאה אהבה, חמלה כאחת היודעת את ערכם של החיים והדברים החשובים בחיים. מתגעגעת לבקרים בו הייתי צופה בך, מגיעה לשולחן חדר האוכל בחצאית פרחונית, עגיל ומחרוזת תואמת והכל בטוב טעם. השולחן בו היית יושבת עם עודד וחברים, פותחים שולחן עם חדשות והתחדשות מחודשת המוקריה כל רגע של ים, שמים ואדמה. כן הדברים הבנלים והכה חשובים שלנו נראים כה מובנים. הורים יקרים ומשפחה, עודד, סלע ואדוה- מחבקים אתכם ואוהבים אפרת וישי
נר נשמה הודלק על ידי ריקי גת בתאריך  03.01.2008
 
נר נשמה הודלק על ידי גיורא יהלום בתאריך  03.01.2008
קרבה: אחיינה של נועה
מקום מגורים: תל אביב
 חודש אחרי... נועה השבוע האחרון בחייך היה השבוע היפה ביותר של הסתיו. שבוע של שמש טובה וירוק בעיניים ופריחה אדירה של חיים שהקיפה כל צמח סביב בית כרמל. סתיו אביבי שכזה, עם ריקוד אחרון וחגיגי של טבע שקד לך לשלום. בבקרים ישבנו כולנו על הספסלים בקיבוץ שלך, המופלא בעולם והכרנו אחד אחד את כל חבריך, כל סובביך, כל האנשים המופלאים עליהם דיברת תמיד - והבנו כמה טוב היה שבחרת שייקחו אותך הביתה לסיים את כל זה. הרחק מתל השומר. הלוך ושוב נסעתי בשבוע הזה. ממך ואליך. ובכל פעם הכה בי זיכרון אחד קטן מכל מה שהיית בשבילי. הנה אנחנו שנינו – את בסוף תיכון ואני בן ארבע וחצי – אוספים פקאנים ליד הבית של סבא וסבתא. "תסתכל טוב טוב", אמרת תמיד כשחיפשנו אחרי אגוזים אבודים. "אם מסתכלים מקרוב, לא מפספסים כלום". ואחר כך מה עוד? הזכרונות הם מפל. עכשיו אני בן שש ואת בסיום קורס קצינות, לבושה בנעלי גולדה מוכערות וכומתת אללה-יוסטור, חזקה ובוטחת - הדודה הגדולה והמגניבה בעולם. והנה חופשת הקיץ בירושלים, אצלך ואצל דדי – שניכם מלמדים את רועי ואותי לשחק "זאבים וכבשים" על לוח נחושת שהבאתם מטיול בארץ רחוקה. והראש מפליג. אני בן ח
נר נשמה הודלק על ידי יעל יהלום-חרמוני בתאריך  29.12.2007
קרבה: אחות
מקום מגורים: קבוצת כנרת
 גחלילית שלי נועהלה, אחותי הצעירה. בדיוק בחודש ימי ההולדת שלנו במשפחה, חודש ה"מזלות הטובים", קרה לנו דבר כל כך עצוב ונורא. שחזרת אל היער..אני חשה את החטף בכל פעם שאני חושבת עליך. כי 4 שנים שהיית חולה ו"מחלימה" כפי שאמרת לכל המתענינים בשלומך לא ממש הבנו שהמוות שלך כל כך קרוב. בכוח הרציונל שלך הצלחת לטשטש את הסימנים.המילה הזאת מוות קשה במהותה ובמיוחד כשמתקשרת איתך.את מוחשית בסביבה שאת נמצאת, אוהבת את החיים, יצירתית, שופעת רעיונות אוהבת צבע וססגוניות. חג-פורים היה בשבילך חגיגה. כל שנה להמציא תחפושת, להכין אותה בעצמך משלל חומרים ולהתחפש בה בסופו של דבר. אני זוכרת שנה שהיית עגבניה, חיפושית, פטריה רקפת וכלנית.. ואם המצאתי משהו, תסלחו לי. כי זה מתאים לרוחה של נועה.היה בתחפושת משהו הומוריסטי בחוש עיצובי בולט ובחן ואומנות היית נרתמת למשימה. אהבת בעיקר את הצבעים החמים, צבעי הדם והאש, האהבה והקירבה.סלדת מלבוש שחור, גם כשהיית בריאה, לא הסכמת להיות כולך בשחור.תמיד התבקש לך פריט מחייה, משהו שיש בו צבעוניות, שמחת-חיים, אור ואפיון של מזל..טורכיזים...תיק צהב, אדם או זהב.. נעליים ססגוניות. היד הקלה שלך ב
נר נשמה הודלק על ידי חמודי עמארני בתאריך  28.12.2007
קרבה: "בית כרמל" , מייסר
 נועה יקרה ..נועה..כל מי שהכיר אותך מרגיש שאת חסרה.. עודד,סלע,אדווה..ולמשפחת יהלום..שלא תדעו עוד צער...
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  24.12.2007
 מילים חובקות עולם אורלי ועודד חברינו, תרגמו לאנגלית מדבריה האחרונים של נעה .אורלי העבירה אותם לחברותיה באיטליה. המילים של נעה נגעו בליבותיהן ונרות זיכרון הודלקו על ידן בכנסיות רבות בג'נובה .ערב חג המולד 2008. What Noa wrote before her departure I have found that love is the force which feeds the world, which feeds me. During the days when the body could no longer bear and the white and red blood cells were at a low not recognized by any laboratory - in my body, mind and soul I had continued to live, feel happiness and to grow. All this - thanks to the love cells I had been receiving, giving, transmitting, and receiving again. It is my belief that every one of us possesses such love cells. Look for them and live. Know that when faced with the hardest and most painful tests, I’d load my body with the memory of one of our warm embraces and whisper: I am loved, embraced, recharged. Against this power no pain could defeat me. I am going away today in peace, knowing that the love I am car
נר נשמה הודלק על ידי נעמי ירון בתאריך  14.12.2007
מקום מגורים: קליפורניה
 אדווה, סלע ועודד, ביום שישי ההוא, ירד גשם כבד שלא פסק כל היום, וכאן הלא מדבר וגשם לא יורד כמעט אף פעם, ודאי שלא כך... השמים בכו... נהרות של מים... לפני כשנתיים, שלחה לנו נועה ברכה מצוירת וכל כך אופטימית, וכדרכה, הוסיפה לה ספר בעל תוכן רלוונטי: "מקום אחר ועיר זרה" שמו... אבל גם כאן, במקום האחר ובעיר הזרה מעבר לים אין נחמה והשמים בוכים... תנוח בשלום על משכבה, נעמי ומשפחת ירון
נר נשמה הודלק על ידי עודד בתאריך  14.12.2007
 שבת שלום אהובה שלי נעה, יום שישי הגיע ואת חסרה לי. מתגעגע ונזכר בברכת השבת שכתבת להגר ולנו לארוחת יום שישי . ברכת השבת שלנו: שבת שלום לשבוע שחלף, שלום למשימות והאתגרים שהיו בו, שלום להצלחות ולטעויות שעשינו, שלום לעצב ולשמחה שהרגשנו. ושלום לך שבת, שבת מנוחה, שבת אחים ואחיות והורים (וחברים) גם יחד. נביט לרגע זה בעיני זה, ונדע כמה עשירים ומאושרים אנחנו ברגע זה. שבת שלום לך באשר את , עודד .
נר נשמה הודלק על ידי פישביין תמר ואבנר בתאריך  13.12.2007
מקום מגורים: אפיקים
 תנחומים לעודד והילדים, בלב דואב שמענו על הבשורה המרה אין יום שבו אין אנו שומעים על אצילותה ועוצמת ההתמודדות של נועה ואתם לצידה. מנחמים אתכם ומשתתפים בצערכם העמוק מי יתן ולא תדעו עוד צער בידידות משפחת פישביין תמר ואבנר אפיקים
נר נשמה הודלק על ידי תמי צור בתאריך  13.12.2007
קרבה: חברה מבית הספר
 משתתפת בצערכם לעודד ולכל המשפחה, שלא תדעו עוד צער תמי צור
נר נשמה הודלק על ידי חנה ירקוני בתאריך  10.12.2007
קרבה: חברת קבוצת כנרת
מקום מגורים: קבוצת כנרת
 איתכם באבלכם למשפחת יהלום היקרה. מהפעמים שראיתי את נעה הן בקבוצת כנרת והן בקיבוץ מעגן מיכאל ניבטו החיוך, החכמה, טוב הלב ומשהו ממשפחת יהלום המיוחדת. אכן יהלום, ממש. שלכם חנה
נר נשמה הודלק על ידי משכית בתאריך  10.12.2007
 
נר נשמה הודלק על ידי יעל חרמוני בתאריך  08.12.2007
קרבה: אחות
מקום מגורים: כנרת
 קטע מדברי ב"שבעה" נועה'לה שלנו, אחות יקרה, קשה לכתוב דמעות, קשה הפרידה והמילים חסרות. באתי לומר לך דברים ולא יודעת ממה להתחיל ואיך להכיל את האובדן שאין לו גבולות. אני מאמינה שאת שומעת אותנו ומקשיבה לנו קשב רב, מביטה בעיניך ורואה בהן המון עצב. האם הספקנו על הכל לדבר, לשאול אותך כל מה שרצינו שתכריעי את -בשאלות גורליות של העת הזו... מאין תבוא לנו העיצה, המילה המתפשרת, ההכרעה?ואת יודעת, לא חסר בעיות. נצטרך אותך הרבה ונחסר אותך. יחסר ה"ממתק" שמקנח את משפחתנו ב- 47 שנותיך. אהיה בטוחה שאת מנחמת אותנו ובקול המרגיע שלך מסדרת לנו את העניינים מלמעלה. בשיקול דעת, בחוכמה, בפיוס. נוחי בשלווה, דברי אלינו הרבה. בואי אלינו אהובה. את ה"יהלום"(ה-הידיעה)ה"ניצוץ" שלא יכבה לעולם. אוהבת אותך לנצח, אחותך-יעל
נר נשמה הודלק על ידי תמר בתאריך  07.12.2007
 
נר נשמה הודלק על ידי עובדי הבית הסיעודי בתאריך  05.12.2007
 לנועה היתה לנו הזדמנות לפגוש אותך בקיץ האחרון, עת שהית בבית הסיעודי. אישה אמיצה ונפלאה, אהבנו אותך כולנו. שבת אלינו לימים אחרונים, למות בסביבה אוהבת ותומכת. נזכור אותך תמיד, כל צוות הבית.
נר נשמה הודלק על ידי אפרת גולדברג בתאריך  03.12.2007
קרבה: חברה אוהבת
מקום מגורים: הבונים
 כל שצריך להיות אדם... נועה יקרה, את לימדת אותנו מהי ההויה ה"בן אדמית"... כך חיית וכך מתת... אורך יאיר אותנו לנצח.נוחי בשלווה. אוהבת אפרת
נר נשמה הודלק על ידי נטע אייזנר בתאריך  03.12.2007
קרבה: חבר של המשפחה
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 לנועה אוהב ומתגעגע נטע אייזנר
נר נשמה הודלק על ידי ניצה אשור בתאריך  02.12.2007
קרבה: חברה ומעריצה
מקום מגורים: מי עמי
 נועה'לה יקרה ואהובה תודה על הזכות שנפלה בחלקי לפגוש בך ולהכירך; אני מרגישה כל כך מבורכת! תודה על שהושטת לי את ידך החמה והבוטחת ואפשרת לי ללכת איתך כברת דרך;למדתי לאהוב,להוקיר ולהעריץ אותך כל פעם יותר. תודה על כל כך הרבה יופי, חכמה, נדיבות ונתינה; למדת אותי על מעיין האהבה האינסופי של היקום, ועל כוחה המופלא של החברות. תודה על כל כך הרבה טעם,משמעות וחסד; החותם שלך מוטבע בכל תא מתאי גופי וליבי מלא געגוע. שלך, ניצה
נר נשמה הודלק על ידי ענת אביטל בתאריך  02.12.2007
קרבה: חברה
מקום מגורים: רמת השרון
 נועה היכרתי אותך תקופה קצרה כשהחלפת את יפעת בפלסאון ואני הגעתי ליעץ בהטמעת ERP. תוך זמן קצר נשבתי בקסמך - ביופיך הפיזי והרוחני, באופטימיות שלך ובחכמת החיים. מהר מאוד הרגשתי כאילו הכרנו משכבר. לא מפסיקה לחשוב עליך ענת
נר נשמה הודלק על ידי משפחת ויינר בתאריך  02.12.2007
מקום מגורים: בת שלמה
 
נר נשמה הודלק על ידי ורד טפר בתאריך  02.12.2007
 
נר נשמה הודלק על ידי יובל קם בתאריך  02.12.2007
קרבה: חבר אוהב
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 נושקה יקרה ואהובה! צוק איתן של שפיות, חברות, חיים ואהבת החיים. מעיין בלתי נדלה שופע רוח, חוכמה ותרבות. אבן שואבת ואוזן קשבת לכל סובביה. כך היכרנוך, כך אהבנוך וכך תחסרי לנו בנוף חיינו ובעתיד ימינו. אני כבר מתגעגע!...יובל
נר נשמה הודלק על ידי רות פופלבסקי בתאריך  02.12.2007
קרבה: מורה בבית הספר
מקום מגורים: החותרים
 
נר נשמה הודלק על ידי עירא בתאריך  02.12.2007
קרבה: חברה לעבודה
 לעודד, הילדים וכל המשפחה נעה שלכם, שלנו, של כולנו תמשיך ללוות ולהיות נוכחת בחיינו. כי היא נתנה ונתנה מכל וכל. מעריצה עירא
נר נשמה הודלק על ידי חני שטרנברג בתאריך  02.12.2007
קרבה: חברה
מקום מגורים: זכרון יעקב
 נעה אהובה אהבתי אותך מפגישתנו הראשונה ואוהב אותך תמיד. היית ונשארת בליבי אישה מיוחדת במינה, חכמת לב ונדירה. אם יש המשך לנשמה אני בטוחה ששלך, הענקית, נמצאת במקום טוב במיוחד.
נר נשמה הודלק על ידי דבורה חרובי בתאריך  02.12.2007
 לעודד,סלע ואדווה משתתפת בצערכם
נר נשמה הודלק על ידי חרובי דבורה בתאריך  02.12.2007
קרבה: חברה
מקום מגורים: קיבוץ החותרים
 נועל'ה נפלאה שלי אוהב אותך לעולמים
נר נשמה הודלק על ידי עדי בתאריך  02.12.2007
קרבה: בשכבה של סלע ותלמידה לשעבר
 יהי זכר נועה רגב ברוך סלע תהיה חזק
נר נשמה הודלק על ידי חן לבני בתאריך  02.12.2007
קרבה: אמא של יונתן
מקום מגורים: בית חנניה
 לסלע ומשפחתו שלא תדעו עוד צער משתתפת בכאבכם אמא של יונתן אור
נר נשמה הודלק על ידי יוסי ליבקוביץ בתאריך  02.12.2007
קרבה: חבר לעבודה
 משתתף בצער המשפחה
נר נשמה הודלק על ידי הגר אלון בתאריך  02.12.2007
קרבה: מורה במשותף
מקום מגורים: כרכור
 נועה אהובה, על שהחזרת אותי להוראה, על כל הנתינה ,רוחב הלב וההכוונה, על ההומור והרגישות ,על הגבורה , אומץ הלב ואהבת החיים הגדולה. על כל אלה נועה, תודה. אוהבת מאד, הגר.
נר נשמה הודלק על ידי רותי שניר בתאריך  01.12.2007
קרבה: מורה וחברה
מקום מגורים: מי עמי
 נועה יקרה נועה יקרה שלי, נוכחותך תמיד תהיה איתי עם הרבה אור,צבע,החיוך והאהבה. את היית מורת הדרך שלי. נוחי לך בשלום חברה יקרה. אוהבת אותך רותי
נר נשמה הודלק על ידי אפרת אבו בתאריך  01.12.2007
קרבה: מורה בבי"ס חוף כרמל
מקום מגורים: קיסריה
 נ שמתך הטהורה ו חכמתך המאירה ע וצמתך הנדירה ה מיית ליבך החסרה. יהי זכרך ברוך
נר נשמה הודלק על ידי משפחת נצר בתאריך  01.12.2007
 משתתפים בצערכם
נר נשמה הודלק על ידי אסנת בתאריך  01.12.2007
מקום מגורים: נווה ים
 נר זכרון לנעה
נר נשמה הודלק על ידי דנה בתאריך  01.12.2007
 
נר נשמה הודלק על ידי מוניק בתאריך  01.12.2007
 
נר נשמה הודלק על ידי דפני אסף בתאריך  30.11.2007
קרבה: חברה
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 נעה עינייך החכמות לא יכבו מחיי לעולם. הכאב והסבל הופכים את חיינו לגחלים לוחשות אך נותנים להם גם אמות מידה נכונות. לכן תמיד דאגתי, לפעמים בגלוי, לפעמים בסמוי שתהיי לידי, לצידי. כי מבחינתי את היית המבוגר האחראי. נתת לי כל כך הרבה כוחות. תמיד רצית שיגעו בך, שלא רק יזריקו, שלא יברחו לך, אבל נגיעה אחת שלך הייתה שווה אלף ברכות. כשנפרדנו, אמרת לי: שעכשיו אני המבוגר האחראי ושאת תמשיכי ללוות אותי. אני מבטיחה לעשות כמיטב יכולתי. נעה נוי חייך יתווסף לִמדור החוסרים, השילוב שלך בין תום לחכמה הוא מהנדירים. אוהבת אותך לעולמים
נר נשמה הודלק על ידי גלילה גובר בתאריך  30.11.2007
קרבה: חברה
מקום מגורים: מעגן מיכאל
 לנועה יקירתי, לא היינו חברות, יש בינינו פער גילים, אך תמיד כשנפגו היינו מדברות כאילו בנות דור אחד אנחנו. אהבתי את הכנות והישירות שלך, את החיוך, האנושיות והחוכמה. תחסרי לי..... אוהבת אותך תמיד. ולעודד והילדים, מה אפשר לומר מול אבדה כזאת, מול החוסר והגעגוע, מול הכאב וחוסר האונים. ואולי. אולי שנועה הלכה לדרכה ולפחות מהסבל היא השתחררה. יהי זכרה ברוך מגלילה
קורות חיים

מתוך עבודת השורשים של סלע
נעה כותבת לסלע את קורות חייה

נולדתי בקיבוץ כנרת, ב 28 לאוגוסט 1960, בת רביעית לפנינה ויוסקה יהלום, אחרי תמי, ענת ויעל.
שים לב לתאריך- יומיים לפני תחילת הלימודים. אומנם בשנותי הראשונות לא הייתי תלמידה, אולם מכיוון שאמא שלי היתה מורה (בכל רמ"ח אבריה ונשמתה) אני תמיד מתרצת בסמיכות התאריך לתחילת השנה, את הסיבה לכך שאף פעם לא היה פנאי לציין את יום ההולדת שלי בחגיגות... (וברצינות, ימי הולדת אף פעם לא היו סיבה למסיבה במשפחתנו, לא זכורות לי מתנות גדולות ובוודאי לא עוגות יומולדת מעוצבות..). אבל אני יודעת שגודלתי באהבה ויש לי הרבה רווחים מכך שאני ה"קטנה" במשפחה, גם היום, בגיל 42.
הזיכרון הראשון שלי הוא מגיל שלוש: ערב שישי, כולם חוגגים על הדשא הגדול, ואני עם רויטל טמיר עומדות מול החלון של בית הילדים שלנו ובוכות, עד שאבא שלי בא ולוקח את שתינו לחגיגה (לימים, ביררתי עם ההורים את הפרטים וכנראה שזה אירע בחגיגת בר המצווה של תמי, אחותי הבכורה). בית הילדים שלנו היה אז צמוד לחדר האוכל ולדשא הגדול שעליו נערכו החגיגות הקיבוציות. אני מציינת זאת, מכיוון, שכפי שאתה יודע, אני גדלתי בלינה המשותפת: בבית הילדים היתה המיטה שלי, הפינה, המקום שבו אכלנו, שיחקנו וחיינו רוב היממה. למיקום שלו, למבנה ולפינה שלי – הייתה חשיבות ומשמעות רבה בשבילי.

היינו פעוטון של 9 בנות וגדלנו יחד מגיל 0 (ממש כך, הרי כשאמא הביאה אותי מבית החולים- היא הביאה אותי לבית התינוקות ולא הביתה..) ועד גיל ארבע. חווינו יחד את התקפת האפנדיציט של תאיר, התחפשנו יחד בפורים ל"אליעזר והגזר" (ואני – הגזר) וכשהורי נסעו לחודש לחו"ל כשהייתי בת ארבע, באופן הכי טבעי "אומצתי" ע"י זיוה, המטפלת שלנו, להיות לה לבת.

בשנים הללו אבא שלי עבד ב"מוסד" (ל"תפקידים מיוחדים"), ולמעשה לא היה בבית ובארץ תקופות מאוד מאוד ארוכות (3-6 חודשים בכל נסיעה). מפתיע אותי, אבל איני זוכרת כלל סצינות של פרידה וגעגועים, כנראה מתוך שגדלתי כך וההורים שלי היו מאוד שלמים עם החשיבות של המשימה הלאומית. אבל סמוך ליום ההולדת 5 שלי, החליטו ההורים שלי ש"די, הניתוק קשה עליהם" ונסענו כולם יחד לשנתיים לפריז, להיות עם אבא (גם שם הוא היה מרבה להיעדר מן הבית לצורך משימות עלומות, אבל משך הזמן התקצר והיינו משפחה "על אמת").

פריז! פריז! מולדתי השנייה! כפי שאתה יודע "תקופת פריז" היא פרק חשוב בסיפורים של משפחת יהלום. פתאום היינו "משפחה": עם ארוחות ערב משותפות שאמא מבשלת, עם חופשות ארוכות שמבלים יחד בטיולים חוצי- אירופה, עם ריבים בין האחיות, מצבי רוח של המתבגרת התורנית, אבא ואמא שכועסים לפעמים, אני הקטנה מסתננת ובולשת אחרי האחיות הגדולות שלי וחברותיהן, והמון צחוק ביחד. זה היה כל כך שונה ממה שחווינו עד אז בקיבוץ. וכך- למרות הקשיים שנלוו תמיד למעבר לחיים במקום אחר- שפה אחרת, היעדרויות של אבא דווקא כשצריך לדאוג לכל לבד (רופא שיניים, קניות, אחזקת הבית וכו'), למרות כל אלה- אני רואה שהתקופה הזאת בהחלט עיצבה אותי. חיינו ב"בועה ישראלית" כמעט לחלוטין. בשונה ממה שאנחנו שומעים עכשיו מחברינו שנסעו לחיות בחו"ל- למדנו בבי"ס ישראלי, בעברית, שכל תלמידיו היו ילדי שליחים ישראלים (ולא חלילה ילדי "יורדים" שמתכוונים להשאר לתמיד בחו"ל..), כל חברינו היו ישראלים. אבל ספגנו את התרבות הצרפתית והאירופאית בכלל: מאז אני "שומעת חפשי" צרפתית, אני מבינה די טוב ונדמה לי שהשפה עומדת לי על "קצה הלשון", זכורים לי הטיולים הקבועים שלי עם אמא בגנים הציבוריים היפים של פריז ובמוזיאונים הגדולים.

(כשהייתי בת שמונה עשרה הזדמנתי לפריז ליומיים. כשהיה לי פנאי לקחתי את רבקה'לה חברתי, והלכנו לטייל בגן שליד המלון שבו לנו. מיד בכניסה תקפה אותי התרגשות בלתי מוסברת. חשתי "דה ז'אוו" – ידעתי שכבר הייתי כאן בעבר ותחושה נעימה עטפה אותי. כשחזרתי לארץ, הראיתי לאמי את מקומו של המלון על המפה וכך איתרנו את הגן שבו טיילנו. "נו בוודאי" אמרה לי אמא "זה המקום שבו היינו מטיילות את ואני מידי שבת, כשענת היתה בפעולה ב"צופות", תמי בשיעור בלט, וליעל היה שיעור פסנתר אצלנו בבית"...)

בחופשות הארוכות של פסח, נסענו עם עוד משפחה של חברים לטיולי קמפינג בכל רחבי אירופה. נסיעות שנמשכו לפעמים 10 שעות, כל המשפחה יושבת במכונית הפיז'ו 404 שהיתה לאבי- שלוש אחיותי מאחור, ואני מקדימה, ביו אבא לאמא. העברנו את הזמן בשירה בציבור, בסיפורי בדיחות וחקיינות של ענת, וכשהייתי מתעייפת, הייתי מניחה ראש על אמא, רגליים על אבא- וישנה תוך כדי נסיעה. האחיות שלי גילו למרבה שמחתן את הרגשנות הטבועה בי, ושוב ושוב היו שרות שיר אחד שסיפר על מר גורלו של אסיר בכלא- ותוך שתי שניות, היו הדמעות זולגות מעיני- לקול מצהלותיהן..

חזרנו לקיבוץ בקיץ 1967, ישראל שאחרי מלחמת ששת הימים, לדירת החדר וחצי שגרנו בה גם לפני הנסיעה. רק בימי שישי היינו באות יעל ואני לישון אצל ההורים (ענת ותמי היו כבר ב"בית ירח" וגרו בחדרים משלהן). יעל ישנה על הספה בחדר הגדול (לא קראנו לזה "סלון") ואני בחדר הקטן בין שני ההורים. גם להם לא היתה מיטה זוגית אלא ספה שהיו פותחים מדי לילה, ובאמצע בין שני המזרונים היתה חתיכת עץ מכאיבה. היה נעים אצל ההורים, אבל נהייה צפוף ולא ממש "עונג שבת"... אבל בשבת בבוקר, לא היינו הולכים לחדר האוכל (זאת היתה הארוחה היחידה שאכלנו ביחד בבית!) וב"מטבחון" (שהיה פינה בגודל הכיור, שמתחתיו ומעליו ארון אחד)- אבא היה מכין לנו פינוקים ומטעמים שהביא "מהעיר הגדולה". הוא עבד אז כגזבר של הקיבוץ ובמשך כל השבוע היה בתל אביב. בסוף השבוע הביא עימו תמיד מטעמים שלא הכרנו בקיבוץ- אבוקדו, נקניק קבנוס- ותקליטים של שירים עבריים.

בכיתה השתלבתי חזרה מאוד מהר, אבל הילדים חזרו והדגישו בפני שהפסדתי חוויה- את מלחמת ששת הימים, את הישיבה במקלט ובעיקר- לראות את מזל סרי המטפלת שלנו בוכה כשהודיעו על שחרור ירושלים. רק שנה אחר כך התחילה תקופת מלחמת "ההתשה" שנמשכה כשלוש שנים ובה הירדנים היו מפגיזים כמעט מדי לילה את הישובים לאורך הגבול (אשדות יעקב, גשר). גם אנחנו היינו רצים באמצע הלילה למקלט, ומתארגנים שם ללינה במיטות הרב קומתיות שהיו מוכנות שם. אבל כנראה שזה לא קרה בכל לילה כי זכורות לי חוויות מסעירות מלילות של לינה משותפת: מחכים שכל ההורים ילכו, ואז נפגשים בחדר אחד, מחליטים על נושא להצגה- וכל זוג מכין קטע מופע, בדר"כ משחזר את ריקודי פורים או משהו שהכנו בכיתה באותה תקופה. ופתאום, קריאה: "השומרת באה!" וכולנו בורחים או גרוע מזה- מסתתרים מתחת למיטות- מקווים שבחושך היא תחשוב שהכל בסדר...

או לילות שבהם השתנתי במיטה, וקר לי ואני עומדת במרכז החדר הגדול, מרימה פני אל האינטרקום המותקן קרוב לתקרה וקוראת בקול: "שומרת לילה, עשיתי פיפי!". בדר"כ , עוד לפני שמישהו הגיע (אף פעם לא ידענו מי שומרת לילה השבוע ולעיתים לא היכרנו את הבחורות הללו), רויטל חברתי היתה מתעוררת, ובתושיה- מכסה בערימת מגבות את הסדין הרטוב כדי שאוכל להמשיך לישון.

היו לנו המון חגיגות ומופעים בביה"ס וזכורה לי היטב החגיגה בכיתה ב' לקבלת ספר התורה (עם השיר הידוע "נערה טובה יפת עיניים, הטי כדך השקיני מים.." וגם ריקוד תימני של כל הבנות ושיר ביידיש) וקבלות שבת שבהן התכנסנו כל ילדי ביה"ס בכנרת, מא'- ועד ח', לשיר, לשמוע סיפור ולהתכבד בתה מתוק וקר וצ'יפס מטוגן וקר (מטעמים שאין, אין להשיג היום בשום מטבח יוקרתי, לצערי..).

הכיתה וחברת הילדים היו מרכז חיינו- משם החוויות של מיצי החתולה שגידלנו יחד ושהמליטה בתא הבגדים שלי, ביחד התחלנו בכיתה ה' לעבוד בפינת החי, לקום בחמש וחצי לפנות בוקר לחלוב את העיזים ("כלנית", "רקפת" ו"בובולינה" נתנו הכי הרבה חלב!), יחד הלכנו לקראת ראש השנה ולקראת פסח לסנדלריה כדי שהסנדלר יקח מידות ויתפור לנו נעלים או סנדלים (רק מכיתה ה' אפשר היה לבחור בין אדום, חום ושחור).

מכיתה ד' הייתי כבר הולכת להשכיב את עצמי לבד, ואחרי שאמא לימדה אותי להחליף ציפה וציפית- אפילו ביום המיועד לפעולה זו, כבר לא היתה באה איתי. מדי יום אחה"צ היינו נפגשים בחדר של ההורים, אבל לא זכורות לי חוויות משפחתיות של יום יום. כן זכורות לי נסיעות בג'יפ של הקיבוץ לגשר, לדודים (ויעל מפחדת נורא כי הגבול הירדני פרוש לרגלינו והדרך מפותלת ומשובשת), ואפילו נסיעה בג'יפ לחופש בבאר שבע אצל משפחת כ"ץ חברינו הטובים מימי פריז. מאוחר יותר היו לאבי "פורד קורטינה" של הגזבר, ומדי חופש הייתי נוסעת לבאר שבע לבלות עם חן. בקיץ היינו יוצאים למחנות של התנועה שנמשכו 4-5 ימים, ואם חזרת עם שאריות של קול, או עם פיסת פנים לא מטונפת- ראוי היית להתבייש- כי זה היה סימן שלא השקעת מספיק. במיוחד אני זוכרת את המחנה בכיתה ד' שהיה כולו בסימן "האדם הקדמון". בכל בוקר היינו מתכנסים ל"טקס של השבט", ומקבלים בברכה ובכפיפת ברך את "ראש השבט שלנו" שהיה אז רק בשנת שירות אחרי י"ב, ובשבילנו היה אלוהים אמיתי. כשיצאנו ל"מלחמה" מול השבט האחר, פחדתי באמת, וממש רצתי לקראת האויבים כדי "ליפול בשבי וזהו" שרק לא אצטרך ללכת מכות עם מישהו.
במחנה של כיתה ה' שיחקנו כמעפילים, והיינו צריכים להתגנב בלילה בחושך, עם "אפזצטות" וכל מה שצריך. להזכירך היינו כיתה של בנות (עם 4 בנים בלתי משמעותיים), אבל במחנות לחמנו כמו לביאות.

וכן, בכל קיץ היינו יוצאים לשבוע קייטנה, שרובו היה לחוף הים התיכון. כמה פעמים ישנו באיזה בי"ס ריק בגבעת אולגה. תסריט קבוע- שאני מפחדת מהגלים ובקושי נכנסת בעמידה למים (ובאוגוסט כידוע לנו, הים הכי מסוכן בשנה), ואבא שלי כמנהל הקייטנה, נשרף בשמש, ובכל ערב עושה לו אחת המטפלות טיפול הרגעה לגבו הצרוב- מורחת לו לבן קר... חוויה מיוחדת ושמורה לקייטנות- היא "יום עיר": אחר הצהריים שבו אנחנו מקבלים 5 לירות (השקלים של אז) כל אחד, ומשוחררים למשך שעה לרחובה של עיר (חדרה, נהריה) להשתמש בכסף. כילדי קיבוץ- זו היתה כמעט ההזדמנות היחידה שלנו להתנסות בדבר.

כשהייתי בכיתות ה' ו' ו- ז' אימא שלי הייתה עם אבא בת"א ולמדה באוניברסיטה, ורק בימי שלישי וסופי שבוע ההורים היו בבית. אחרי הצהריים היינו משחקים "עמודו", "מחבואים", "גומי" ו"דודס" (לפי העונה), ובחורף כשאי אפשר להיות בחוץ הייתי "מתאמצת" כל פעם אצל חברה אחרת שלי. לא הרגשתי את עצמי אומללה, גם לא מכך שאז רווחה התופעה שילדים עברו לישון בחדרי ההורים, ובכיתה נשארנו רק יובל שפרירי ואני. זכורות לטובה שומרות הלילה שהרשו לי לקרוא גם בעצם הלילה, ויותר מכך –השאירו את האור דולק. לומר שאני מפחדת- לא עלה על הדעת, גם לא היה למי... (הכיתה שלנו הייתה אז במבנה חדש ומרווח שבנו לנו בשנות הרווחה שאחרי מלחמת ששת הימים, אך הוא היה בקצה הקיבוץ, על גבול הפרדס. יובל ואני ביקשנו לישון יחד למרות שהמטפלות חשבו שהגיע הזמן "להפריד בין בנים לבנות". היום אני יודעת שהוא פחד הרבה יותר ממני...) קרוב לכיתה היתה כיתת הלימוד שלנו, ובה שכנה הטלביזיה הנגישה ביותר, ועל אף שהיתה בשחור- לבן (לא ידענו שזה יכול להיות צבעוני), היא היתה מקור משיכה, ובמונדיאל של 1972 היינו נפגשים מדי ערב כל החבר'ה לראות את משחקי הכדורגל. ידעתי אז לנתח את מהלכי המשחק של יוהן קרויף ההולנדי ובקנבאואר הגרמני...

שנת בר המצוה שלנו היתה שנה מלאה בפעילויות: נסענו לשישישבת בקיבוץ הדתי "לביא", ואני זוכרת את הביקור בבית הכנסת, את ארוחת יום שישי בחדר האוכל- כשלכל משפחה שמור שולחן מיוחד כמו בליל הסדר, ומיד עם סיום הארוחה נשארים כולם לשיר ביחד בהתלהבות שירי שבת. אף אחד מהבנים לא עלה לתורה- למיטב זכרוני, ועוד לא היה בית כנסת בכנרת. לא כתבנו עבודת "שורשים", אבל כל אחד כתב עבודה בנושא אישי. אני בחרתי לכתוב על ההתיישבות לחופי ים המלח לאורך הדורות, כנראה בגלל שאבא שלי היה אז ראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הבטחון, ועסק הרבה מאוד בליווי היאחזויות שהוקמו בשטחי בקעת הירדן ורמת הגולן. ההיאחזויות הללו הפכו אח"כ לישובים, והיתה להורים שלי תחושה שעושים כאן מעשה ציוני ממדרגה ראשונה, כי לפי תפיסתם- רק מקום שבו יישוב יהודי, ישראלי- הופך אותנו היהודים לבעלי השטח (אני מציינת את השותפות של שני ההורים, כי אמא שלי הייתה מעורבת מאוד בבחירת שמות להיאחזויות הללו, ובכלל- טקסי העליה לקרקע היו במידה רבה חגיגה משפחתית).
במסגרת העבודה נסעתי הרבה עם אבא לקליה, מצפה שלם, עין גדי וגם למערות קומראן שבהן היתה ההתיישבות לפני 2000 שנה כמעט. נפגשתי עם האנשים שקיבלו החלטות מדיניות אז, והיתה לי תחושה שאני חוקרת אמיתית.

יחד עם אבא השתתפנו אז בסדר פסח המרכזי לצה"ל שהתקיים באותה שנה ב"מחנה 80". לראשונה בחיי סדר פסח שמחפשים בו אפיקומן, ששרים בו שירים שאיננו מכירות. יחד עם אבא נסענו לראות את פסיטבל הזמר של אותה שנה (מתי כספי שר את "ואותך" וזכה בנקודה אחת... לשיר שהפך נצחי), ויחד עם אבא היינו בהופעת הבכורה של להקת הנח"ל שבה שרים גידי גוב וירדנה ארזי. אני זוכרת שלמחרת סיפרתי בהתרגשות לחברותי על ההופעה, ועל השיר הכי מרגש שהיה שם שזכרתי ממנו רק שורה אחת: "אהבה מקודשת בדם- את תשובי בינינו לפרוח.."
בכתה ז' , לקראת פסח, לראשונה הורשינו לבחור את הבד ואת רוחב המכנס שיתפרו לנו לחג. כן, עד אז, היינו מקבלות בגדים שהיו כבר של מישהו אחר לפנינו, וזוג חדש בכל עונה- אבל זהה לכולנו. והנה- אפשר לבחור. ועוד מרשים לנו שהריצ'רץ' יהיה מלפנים! שיא האופנה וההידור! מצחיק אותי לראות עד כמה הבגדים שלובשות היום התלמידות שלנו- דומים למה שלבשנו אז- האופנה חוזרת על עצמה, עם קצת יותר נועזות וחוצפה...
מסיבת בר המצווה שלנו הייתה כמובן משותפת לכל הכיתה, אלינו באו 13 אורחים ובעיקר התרגשנו לקראת ההופעה באולם- מול כל הקיבוץ.
כאמור היינו כיתה של בנות, רובנו רקדנו באולפן למחול של אושרה אלקיים כבר מכיתה ג', והיינו לכיתה של רקדניות. בתחילת כתה ח' הופענו, ככוח חיזוק, בחג המחזור של בני י"ב, ומאז היינו מופיעות כמעט בכל חג או חתונה קיבוצית. אהבנו את זה, ויחד עם עוד ילדה בוגרת מאיתנו בשנה שהייתה ממציאה את הריקודים- הייתה בכך חדוות יצירה אמיתית. אז רכשתי את הבטחון שלי לעמוד על במה, ולזכור לחייך תמיד גם אם הלב מפרפר מהתרגשות.

תמי התחתנה באותה שנה בחתונה ענקית שהיו בה למעלה מאלף איש, ושר הבטחון משה דיין, הגיע במסוק. ענת היתה חיילת בסיני, מגיעה הביתה כל שלושה שבועות כמעט, נמצאת ממש קרוב לגבול. קרבית ומאושרת. בביתנו היה טלפון (בגלל התפקיד של אבא)- הבית היחיד כמעט שהיה בו טלפון. בכלל, בזכות התפקיד של אבא "התחככנו" בכל מימי מפורסמים והייתה תחושה שאנחנו ממש במרכז העניינים.

ואז, ביום הכיפורים של כיתה ח', שנת 73, בא ה"בום" שזעזע את חיינו. שבת בצהריים ואבא מסתובב עצבני. המזוודה שלו ארוזה והוא אמור לנסוע ביום ראשון לשלושה שבועות לפריז. ענת בצבא, לא יצאה לחופשה. ובשעת צהריים אנחנו שומעים ברדיו שפרצה מלחמה, אבא ממהר לנסוע לת"א, למשרד הביטחון, ובשעת ערב באות החברות לקרוא לי- הולכים לנקות ולסדר את המקלט לשהייה בו. היתה תחושת דחיפות, ובלילה (כשכל הכיתה מכונסת במקלט) אפילו הרגשת חדווה בליבי- "הנה אני הולכת לזכות בפיצוי על המלחמה ההיא שהפסדתי- "מלחמת ששת הימים". ולפנות בוקר, אימא מעירה אותי, ומספרת לי בלחש שענת נפצעה ברגלים, עוד לא ברור מה מצבה, גם ירון חרמוני נפצע (אז לא ידעתי מיהו, הוא גדול ממני בהרבה שנים, ובוודאי לא ידעתי שיהיה הגיס שלי ביום מן הימים...) היא, אימא נוסעת עכשיו לבית החולים, ואינה יודעת מתי תחזור. הבנתי שעלי להיות חזקה ולא לבכות.
משלושת השבועות הבאים של המלחמה- זכורים לי אירועים דרמטיים (מטוס סורי התרסק על ההר מאחורי כנרת, שמענו שמפנים את הנשים והילדים מיישובי רמת הגולן מחשש שהסורים יכבשו אותם, והתחילו להתרוצץ שמועות על חברי משק שלא ידוע גורלם) הינו יוצאים מן המקלט רק לשעתיים ביום ללכת הביתה להתקלח ולחזור, ואז הייתי פוגשת את יעל אחותי שהיתה אז בכיתה י"א. היא פחדה נורא! כשהיתה נכנסת לשירותים אילצה אותי לעמוד ליד הדלת הפתוחה ולשמור עליה, ומהר מאוד היינו הולכות לחדר האוכל לאכול משהו ולפגוש שוב את החברות שלה. הן היו "מבלות" את הימים במפקדה, עונות לטלפונים ועושות שליחויות, ובלילה ישנו כל הבנות בחדר אחד כי לא רצו להיכנס למקלט.
תמי היתה באה מידי כמה ימים על אופנים מדגניה ב', שם גרה אז. את אימא ואבא פגשנו אולי פעם או פעמיים בתקופה הזו, ורק ידענו שמצבה של ענת קשה והיא עוברת עוד ועוד ניתוחים.
מידי ערב היינו מגששים דרכנו באפילה (כל הקיבוץ היה אז מואפל, החלונות כוסו מפחד הפצצות כנראה) אל הכיתה שבה הייתה טלוויזיה והיינו שומעים חדשות. זכור לי במיוחד הערב שבו הודיעו בחדשות שהאלוף אלברט מנדלר נהרג בסיני. הוא היה חבר קרוב של ההורים שלי, ולעיתים קרובות נפגשנו איתו ועם בני משפחתו. לא היה לי עם מי לחלק את התדהמה. בקיבוץ ובארץ הייתה אוירת נכאים. המבוגרים היו דאוגים וכואבים. גם כשהסתיימו הקרבות (בניצחון צבאי מובהק) המילואימניקים נשארו בצבא עוד חודשים ארוכים ואנחנו לא חזרנו לשגרה.
אנחנו התחלנו לנסוע לבקר את ענת בתל השומר כמעט מידי שבת או שתיים. כשאמא הייתה באה לקיבוץ, לכל אחד ששאל לשלום ענת ענתה: "יהיה טוב" אבל הרגשתי שהיא ממש לא בטוחה. ענת שמרה על מורל גבוה, ומכיוון שכל הפצועים במחלקה היו חיילים, חברה צעירים, והיא הבת היחידה- הפכנו להיות שם בני בית, כמעט משפחה אחת. אז היכרתי את ארנון אפרתי ששכב במחלקה, וגם את הדס- שהייתה אחות והתיידדה מאוד עם ענת וטיפלה בה במסירות. גם את רפי, בעלה של ענת מזה 28 שנים- היכרתי למעשה רק שם, בתל השומר. למרות שהוא בן כנרת, והיה חבר של ענת גם לפני המלחמה- אני הקטנה- לא הייתי בעניינים.
ענת יצאה מבית החולים להפוגה של כמה חודשים (בין ניתוח לניתוח) רק אחרי שנה וחצי. בכל התקופה הזאת ההורים היו שניהם לצידה כמעט בכל יום ולילה. היה לי ברור שכך נכון שיהיה, אבל היום אני יודעת שהייתי בודדה מאוד באותם ימים.
לקראת המעבר ל"בית ירח" לכיתה ט', היו התרגשויות גדולות: התקיימו מסיבות אזוריות, בימי הספורט המשותפים לבתי הספר באיזור גיליתי פתאום יכולות ריצה (גם אם לא אזכה במדליה- אולי מישהו יבחין בי), עברנו לחדרים חדשים. איתי בחדר היו רבקה'לה ויפעת- והשכן שלנו בחדר הצמוד... מי אם לא יובל... ההתרגשות של הבוקר הראשון (מה ללבוש??) הדאגה לתפוס מקום בכיתה (ליד הגר- חברתי הטובה מאז!) ההתלבטות אם לעבור בפרוזדור של ה"דליתים" (הבוגרים של ביה"ס שנדמה היה לנו שהם עסוקים רק בלבדוק את הבנות ה"אליפיות").
אהבתי מאוד את ימי "בית ירח". לא התאמצתי יותר מידי, היו אהבות ובעיקר המון דיבורים על אהבות, בית הספר טובל בירק ועצים (במשך שנה, עשיתי את יום העבודה שלי בגננות בביה"ס, ומעולם לא נהנתי כל כך לגרף ולעשב- לא לפני ולא אחרי תקופה זו). בקיץ היינו קופצים בהפסקה הגדולה לטבול בכנרת (שהיתה ממש מתחת לחלון הכיתה שלי).
בשיעורים הייתי לא פעם "קפיץ דרוך": "מנגנת" על השולחן כאילו היה פסנתר, בודקת כמה פעמים בשיעור אני יכולה לצאת מהכיתה בלי שהמורה ישים לב... בשיעורים פנויים "מתחרדנת" (תופסת שמש כמו חרדון על הדשא). ואחר הצהריים: ריקוד ארבע פעמים בשבוע, ולינה אצל הגר באפיקים, ומסיבות דיסקו סוערות בלילות שישי עד אור הבוקר ועבודה בפעוטון מידי שבוע.
ענת, ובעיקר רפי היו לי אז האחים הבוגרים שלי, והם שליוו אותי בשנות נעורי ונתנו לי עצות לחיים- יותר מההורים שלי.

לצבא התגייסתי יחד עם בנות כיתתי, זכור לי שבערב הראשון, כשתרגלנו "עמוד נוח עמוד דום"- ציחקקתי, ולפתע שאגה הרס"רית: "גברת מכנרת!! מה את חושבת לך! תפסיקי לצחקק או שתתרגלי פה עד אמצע הלילה!!". נבהלתי נורא וחשבתי: "איך זה שבחושך, בערב הראשון ועוד לא אמרתי לאיש מי אני ומה שמי- והיא כבר יודעת שאני מכנרת?!" מאותו רגע השתדלתי כמובן להיות ממושמעת ביותר ורק לקראת סוף הטירונות, ששוב אותה מפקדת הצעידה אותנו בסך, גיליתי שהיא פונה כך לכל חיילת, רק לשם החרוז...
שירתתי חצי שנה בסיני. אמנם לא הייתי קרבית- אבל כל דבר היה חדש עבורי- לענות לטלפון, לתקתק במכונת כתיבה, ובעיקר המפגש עם "עם ישראל", אנשים עם מנהגים ותרבות שלא פגשתי עד אז בקיבוץ. אחרי חצי שנה, יצאתי לקורס קצינות, ולבסוף שירתתי כמדריכת קצינות בצריפין. הצבא היה לי שיעור לחיים, תרגיל ראשון בעצמאות אמיתית- וכמובן- המפגש הגורלי עם הג'ינג'י- דדי ווידברג, הלא הוא אבא- עודד רגב!
בשנה שאחרי השחרור מהצבא, הייתי בכנרת ועבדתי כסייעת בכיתות א' וב'. באותה שנה היה לי חבר, עמית שהיה איש טבע שכזה, ועסק במחקר על נמרים בעין גדי. אחריו טיפסתי באור ראשון על הרי עין גדי- וזכיתי לראות נמרה וגור, איתו טיילתי ברמת הגולן, וצפיתי בדממה בצבאים מלחכים עשב, ואיתו היפלגתי לראשונה במפרשית והתהפכתי!! בשלב מסויים הרגשתי שאמנם האהבה היא עיוורת- אבל איני מוכנה לסכן את חיי בלכתי אחריו- ונפרדתי ממנו. באותו יום עצמו, יום הלימודים הראשון שלי באוניברסיטה בירושלים- פגשתי שוב את אבא, דדי. היה בינינו "קליק" מיידי, ובמשך שנה בילינו כמעט מידי יום ביחד. "חרשנו" את ירושלים וסביבותיה בטיולים (כמה מוזר, היום אי אפשר להעלות על הדעת טיולים שכאלה בעיר העתיקה, במנזר כרימיזן, בבית לחם..), ביקרנו בכל התערוכות במוזיאון וראינו את כל הסרטים בעיר- עד שנגמר לנו הכסף... בערבי שישי, הייתי צועדת מן הדירה שלי אל השכונה שאבא- עודד גר בה, ואיתי הולכים הדתיים בבגדי שבת בדרכם אל בית הכנסת, לאט לאט יורדת החשיכה ונשמעת הצפירה המבשרת על כניסת השבת.
עודד היה מפנק אותי בארוחת שבת- וכבר אז המאכלים הנפלאים שלו בלבלו את דעתי... ההורים שלי היו אז בשליחות בטאיוואן הרחוקה והאקזוטית, "מבצע שלום הגליל" הפך ל"מלחמת לבנון"- ואני הייתי כל כולי שקועה באהבה ובחוויות הסטודנטיאליות שלי.
כעבור שלוש שנים, אחרי שהתחתנו והיינו כבר בעלי מקצוע, החלטנו לא לגור בעיר, בירושלים, וכפי שאבא סיפר לך- בדרכנו למצפה בגליל הגענו למעגן מיכאל- וראינו כי טוב.

כאן, בשנה הראשונה הייתי מורה של כיתת בר המצווה "כיתת גומא". אז כיתות ז' ח' ט' של מעגן מיכאל היו שייכות לביה"ס המקומי, הכיתות היו במבנה של "כוללת" ובעת השיעור הראשון היינו מריחים מעבר למחיצה את ריחות החביתות שהמטפלת מכינה לנו. אתה יכול לנחש בוודאי עד כמה הצלחנו להתרכז. כמורה- הייתה לי מעורבות עצומה בכל תחומי החיים של התלמידים שלי: החל מניקיון הכיתה בשעה 6:45 לפני הלימודים, דרך חובתם לטפל בסוסים, לימדתי אותם את רוב המקצועות, ועד נעלי הספורט לאימוני הכדורסל- וכמובן- ערבי שישי. ניסיתי להפיק איתם שנה מעניינת ומגוונת (נסענו לקיבוץ דתי, למדנו על המוסדות והוועדות בקיבוץ, טיילנו עם ההורים למכון "איילון" שרק נפתח אז, הילדים למדו לתקן, לתפור ולבשל, ניווטנו ב"חלוץ בודד", וקיימנו ערב "שורשים"). מן הילדים למדתי להתבונן בים ולזהות את האופי של היום, לקטוף פטל, לטייל לנחל תנינים ומה זה גשר חבלים.
אבל מחוסר נסיון וחוסר הבנה, כפיתי עליהם הצגת בר מצווה ארוכה ומשעממת, ולכל אורכה נאלצו הילדים להסתובב על הבמה מחופשים לעכברים... (עד היום אני מכירה להם תודה על כך שהם לא נוטרים לי איבה, ובכל זאת מברכים אותי לשלום ואף משתפים אותי במה בעובר עליהם בחייהם.)

עם הכיתה הזאת הנצו ניצני השינוי שעוברת החברה בקיבוץ, ויחד איתם, כשהיו בכיתה ט'- עברתי לביה"ס האזורי "חוף הכרמל". כשבאנו לשם, היו רק שלוש כיתות במחזור וצוות המורים היה קטן ומשפחתי. היום אנחנו הרבה יותר פתוחים לשאול שאלות, ללמוד, להתחדש, ויודעים שלא רק מה שהוא של הקיבוץ- הוא טוב ונכון.
חודש אחרי שנפרדתי מהחניכים הראשונים שלי במעגן מיכאל- נולדת אתה, בני היקר, ואני- לקחתי לי שנה חופש מן ההוראה- והתמסרתי כולי לכיף העצום של גידולך.

אני מתבוננת בך היום, ואני יודעת שאכן, אתה "הצלחה כפולה"- אתה דומה גם לאמא וגם לאבא. ולא רק שהסבים משני הצדדים חשים סיפוק- אלא שאני רואה אותך מעורב, מתעניין, משתעמם לרגעים, רגיש לאחרים, מנומס, מתרגז, כועס, לומד, אחראי, מציק, חושב ובעל ערכים- ממש כמו אימא ואבא... ודע לך שאין אושר גדול מזה להורים..
הקיבוץ שאתה גדל בו שונה מאוד מן הקיבוץ שאני גדלתי בו. הזמנים אחרים- ובדרך כלל- לטובה. אני שמחה שאנחנו חיים בקיבוץ, שבעולמנו המשתנה, שנדמה שהוא מתקדם ללא כיוון ברור- אנחנו חיים בחברה שמאפשרת לנו להשפיע, להתפתח באופן אישי בכיוונים שונים, שאנשים מתייחסים בה באנושיות ובאמון בסיסי זה לזה, ושרואה בחיים בעלי משמעות ותוכן- מטרה שראוי להתאמץ בשבילה. מקווה שתספוג את הערכים והאהבה שלנו- ותצמח לבנות את חייך ולהיות מאושר.

דברים שכתבה נעה לפני מותה

אני רוצה לחבק את כל הקיבוץ הזה.
אני רוצה להתחבק עם האנשים שפתחו לנו את הלב ואת העיניים ומזה 20 שנה נותנים לנו את ההרגשה שזה הבית שלנו.
אני רוצה לחבק את האנשים שחיבקו אותנו באופן וירטואלי בתוקף תפקידיהם וחשבו איך לעזור עוד לפני שידענו לבקש.
אני רוצה לחבק חיבוק פיזי חם ואוהב את עשרות האנשים שחיבקו אותי והטעינו אותי באהבה. חיבוק חם והדדי, לכל חברינו שאינם בקיבוץ ואיתם למדנו שיעור על נאמנות, שיעור שיישאר איתנו לעד.
גיליתי שהאהבה היא הכח שמזין את העולם, הכח שמזין אותי.
ובימים שהגוף לא יכול היה לשאת והכדוריות הלבנות והאדומות היו בשפל ששום מעבדה לא הכירה בו- בגופי, רוחי ונשמתי, המשכתי לחיות, להרגיש אושר, לצמוח. והכל- בזכות כדוריות האהבה שקיבלתי, שנתתי, שקיבלתי, ששלחתי.
אני מאמינה שלכל אחד יש כאלה. חפשו אותם ותחיו.
דעו לכם שמול הבדיקות הכי קשות וכואבות הייתי מטעינה את הגוף בזיכרון אחד החיבוקים החמים ולוחשת: אני אהובה, מחובקת, ומחוזקת.
מול העוצמה הזאת שום כאב לא יכול לי.
אני מתרחקת היום בשלווה. בידיעה שהאהבה שאיתי נשארת ביקום, שגם אתם וגם אני חלק ממנו.
תשתדלו לאהוב, באמת, בטוב.

--------------------------------------------------------------------------------

גחליליות / לחן ומילים אסתר שמיר

אני חוזרת אל היער ללקט גחליליות
אורות קטנים השארתי בעוזבי
מלים כבדות מצער, שלא יכלו לעוף
שירים שלא אספתי בלכתי

אני חוזרת לעבר ללקט גחליליות
לבנות מהן סולם של כוכבים
שבילים שלא הלכתי כי לא יכלו להיות
אולי עוד מחכים שם בשבילי

אם תבוא ליבי לשם
תבוא אל העבר בלי לעצור
נאסוף את כל הטוב
נאסוף את כל התם
נאסוף גחליליות ונחזור

ילדה שם מחכה לי, היא מתאהבת בלי לראות
גחליליות דולקות סביבה באור בוהק
בואי שוב אלי, אשמור עלייך מצרות
בואי וביחד נתחזק

אני חוזרת לעבר, לא פוחדת מהזמן
יודעת להבחין בין טוב ורע
נאסוף את כל הטוב,
את כל האור, את כל התם
נביא אותם לכאן בחזרה

אם תבוא ליבי לשם
תבוא אל העבר בלי לעצור
נאסוף את כל הטוב
נאסוף את כל התם
נאסוף גחליליות ונחזור.



 
בניית אתרים