קורות חייה

אימא נולדה בדיאטלובו, עיירה יהודית קטנה, שליד נובוגרד שבליטא - בשנת 1893.
בילדותה הזמינו קרובי משפחה מטומסק שבסיביר את כל המשפחה לבוא להתגורר אתם, מאחר ותנאי המחייה היו זולים והיו דרושים רופאים בסיביר. הייתה זו תקופת מלחמה נגד הסינים והסבא גויס כרופא.
את בית הספר סיימה אימא בטומסק ומשם עברה ללימודי רפואה לחרקוב.
בסיביר ישבו הרבה שבויי מלחמה אוסטריים וגרמנים במחנות שבויים, וסבא התמנה כרופא ראשי במחנה השבויים. בשנים 1918-1920, הסתובבו השבויים כמעט חופשיים, וכך הכיר אבא את סבא הרופא הציוני, ואת משפחתו.
בסוף המלחמה גויסה אימא למלחמה, כאחות רופאה ע"י ה"אדומים" בבתי חולים באומסק (סיביר), משם ברחו "הלבנים". אימא טיפלה בחולים במגפות הטיפוס הקשות, ברכבות חולים, וכו'.
מכאן עברה עם אבא ללוקסמבורג, בה לא ידעה את השפה, ולא הורשתה לעבוד כרופאה.
לאחר למעלה מעשר שנים עלתה המשפחה לארץ. גם כאן לא יכלה לעבוד כרופאה, בגלל קשיי שפה וילדים קטנים.
אחרי שאבא נפטר נותרה עם ילדים קטנים. אימא הייתה חזקה ועשתה כל מה שביכולתה כדי לתת לנו חינוך תיכוני.
בזקנתה הלכה לבית אבות ליד תל-אביב, בו לא נקלטה.
לאחר מכן שהתה בבית אחי כשמונה שנים בתל אביב וארבע שנים במעגן מיכאל.
אימא נהנתה כאן למרות בעיות בריאות שהיו לה, גילתה מעורבות רבה במה שקורה במשק, ומעורבות רבה יותר בפוליטיקה, ובכל הניגודים בין ליכוד למערך.
אימא שהתה מספר חודשים בחדר חולים, ותמיד ידעה להעריך את היחס והטיפול החם לו זוכים כל הקשישים אצלנו, לעומת בית האבות בו שהתה. תמיד התחשבה באחרים, ומעולם לא רצתה להטריד את הזולת.

יהי זכרה ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

בנה  אהרון פלד (רוזנפלד) אהרל'ה